בשבע 373: ההחמצה הגדולה של האיגוד

כינוס רבני ההסדר היה הזדמנות פז להכריז קבל עם כי נאמנותנו לתורה עומדת מעל לכל

הרב מאיר בראלי , ז' בטבת תש"ע

ביום ראשון אמר שופט חשוב: "היום זה הוא יום מכריע לציונות הדתית". אני מניח שהיו עוד אנשים מהציבור הכללי שציפו גם הם לשמוע את ראשי ישיבות ההסדר. ברוך ה', הגיעו הרבנים בסופו של דבר לכלל הסכמה וניתן היה לצאת עם קריאה משותפת. הכתבים שרצו לשמוע על סוגיית סירוב פקודה התאכזבו, אולם הרבנים החליטו שלא זה הזמן לברר נקודה זו. מתוך התגייסות אמיתית לטובת ישיבת הר ברכה, הוחלט להתמקד בהפגנות בצבא ולנסות למצוא את הדרך ליישוב ההדורים.

למרות כל הנ"ל, אני בתחושה של החמצת השעה. האם לא היתה פה הזדמנות נדירה לנצל את ההתעניינות הגדולה לצורך אמירות רוחניות? האם אין אפשרות להזכיר לציבור הרחב, הכולל את בוגרי ישיבות ההסדר, את הדבר הכי בסיסי בתורתנו, את הדבר שראשי הישיבות עצמם חיים אותו כדבר פשוט - כי דבר ה' המופיע בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה הוא בלבד מוביל אותנו בשותפות שלנו במדינה ובצבא! באותה נשימה ניתן לבאר איך מכוח הנאמנות לדבר ה' יש יותר כוח לפעול ולהיות שותפים נאמנים למדינה ולצבא. הרי גם רבנים שלא מצדדים בסירוב פקודה ודאי יוצאים מתוך נאמנות לה' ולתורתו, אם כן מה הוא החשבון לא לפזר את הערפל ולהגיד מי אנחנו? הרב קוק זצ"ל ייעד לנו את התפקיד של קריאת שם שמיים על המפעל הציוני. האם ניתן לעשות זאת ללא אמירה ציבורית ברורה?

יש הטוענים שצריך להזכיר בעיקר את האמון שיש בנו כלפי ראשי השלטון, אולם גם לשיטתם המטרה הסופית היא לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים. איך אנשים יתקרבו אם אנו לא אומרים להם בפה מלא מה הן השאיפות שלנו ומכוח מה אנו כאן?

אני לא חושב שצריך לחיות באווירה של חשדנות מתמדת כלפי השלטון, אבל יש אפשרות להגיד מי אתה ומה הם הכללים לשותפות עימך בצורה מכובדת.

יש שיגידו "הדברים ברורים לכולם, אין צורך להזכיר אותם ובטח עכשיו זה לא הזמן". אולם אנו מוצאים שיש לנושאי התורה אחריות כלפי השתיקה שלהם ואיך היא מתפרשת בעיני אחרים (הסיפור המפורסם על בר קמצא ועוד). עובדה שהסוגיה של נאמנות להלכה בנושאים ציבוריים אינה פשוטה בעיני חלק מאנשינו, וודאי בציבור הרחב אשר לא שומע אותנו עומדים על כך. אף פעם לא יאהבו לשמוע מאיתנו על הנאמנות לה', אם כן מתי נדבר?

אני מודע לכך שיש רבנים שלומדים את הלכות ציבור אחרת ממני, אבל אני מצפה מהם שידגישו שהכול מתחיל ונגמר ברצון ה', גם אם זה לא נשמע טוב בעיני אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות.

ביד אחת ננצל כל הזדמנות לדבר על הנאמנות לה' וביד השנייה נוקיר ונעריך את מדינתנו, שיד ה' היא הנותנת לה כוח לעשות חיל.


הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות