בשבע 373: רבנים, הפסיקו להתנצל!

מנהיגי הציבור הדתי לאומי צריכים להקרין חזית מאוחדת נגד המתנכלים למגזר, במקום לרוץ ולגנות תחת כל

מרדכי מילר , ז' בטבת תש"ע


הציונות הדתית הפכה לשק חבטות, משום שכל פוגעיה יודעים אל נכון כי יקבלו תמיכה למעשיהם. וממי? מהדתיים לאומיים עצמם
משום מה רבים מדי מתנערים מהציונות הדתית בהזדמנות הראשונה. 'חוסמי הכבישים? קומץ קיצונים', 'הרב מלמד? לא מייצג', ובקלפי כמובן שהליכוד מככב. אז אולי יכול לענות לי מישהו: מי ידאג לציונות הדתית? מי יחבק את שנואי התקשורת? מי אם לא הציבור הדתי לאומי עצמו?

הגיע הזמן בו הציבור הדתי לאומי יגן על אחיו לדרך, גם אם הללו אינם צועדים באותו צד של המסלול. בריצה המבוהלת לתקשורת ובקריאות האומללות 'לא כולם ככה! זה לא אנחנו!' יש הרבה יותר מעלבון וחוצפה.

הציונות הדתית הפכה לשק חבטות, משום שכל פוגעיה יודעים אל נכון כי יקבלו תמיכה למעשיהם. וממי? מהדתיים לאומיים עצמם. ציבור חזק הוא ציבור מאוחד, שלא ממהר להכתים ולהתנצל על כל מאורע, שמנהיגיו אינם מלכלכים אחד על השני בתקשורת, ואשר יודע להדוף בהחלטיות את ההאשמות, אשר במקרים רבים מקורן באפליה ובהוצאת סיטואציות מפרופורציה.

בזמן העקירה מגוש קטיף היו רבנים שהשקיעו את מרצם בהתנצלות פתטית מול אנשי תקשורת מרוצים. הללו גינו את חוסמי הכבישים, את מסרבי הפקודה ואת כל הכואבים המפורקים בני הציבור שלהם, שאבוי לנו, נאבקו בהתנתקות בדרך 'לא ראויה'. האם לא יכלו לחבקם? להבין את צריבת לבם? האם אכן בתוך כל הצער הנורא לא מצאו דבר לעשות מלבד גינוי? מלבד הקרנת המחלוקות בפנים הבית על מסך ענק ברחובה של עיר?

רבנים ומנהיגים! אמנם רב המאחד על המפריד, אך הציונות הדתית אינה עשויה מקשה אחת. אם ברצונה להמשיך ולהתקיים בתור ציבור, עליה להכיל את חילוקי הדעות ולקבל על עצמה לא לרוץ החוצה ולהתנגח מול המצלמות.

כבוד הרב, גם אם מתנגד אתה למעשה שעשה חלק מהציבור, אל נא תערער את כוחו, אל נא תרוץ לתקשורת עם אצבע מאשימה. אחר כך ודאי תתפלא מדוע המתנחלים נתפשים כ'אחרים', מדוע נדמה כי הם הבעיה הגדולה ביותר של מדינתנו הקטנה, המוקפת אויבים מבית ומחוץ. הלא אתה בעצמך, רב דתי לאומי מתון, התראיינת בשבוע שעבר ל'ידיעות אחרונות' וגינית את 'הקיצונים' ו'השוליים'. סללת את כביש הלגיטימציה להתרת נפשם ודמם של ציבור שלם שרבותיו חושבים אחרת ממך. העם אינו מבדיל בינם לבינך, הגיע הזמן שתכיר אף אתה בהיותך חלק מהמשפחה הסרוגה, עם היתרונות והחסרונות. חוט עבה מקשר בין כולנו.

לאור פרשת ביטול ההסדר עם ישיבת הר ברכה, נוצרה הזדמנות פז להתאחד ולזקוף קומה, לצאת פה אחד ולהכריז "איננו שק חבטות!". האם נתנהל לפי תכתיביו של אהוד ברק? האם נמהר לגנות את הרב מלמד ותומכיו?

ציבור יקר, לא ייתכן שהרב מלמד שהתנגד להנפת שלטים מלכתחילה, אך לאחר מעשה תמך בחיילים, יוקע על ידינו. גם אנו נוכל להתנגד לתמיכתו לכתחילה, אך לאחר מעשה נתמוך בו.


שיקולי הפשרה והנחמדות עברו מזמן את גבול הטעם הטוב. כאשר עקרו אלפים מבתיהם אמרנו 'באהבה ננצח', וכשברקע בתי הכנסת נשרפים וחיי קהילה תוססים גוועים באבק, צרחנו בכל כוחנו: אנו שומרי חוק! היום יש מי ששוב מבקשים להיות נחמדים, לחייך וליישר קו עם מקבלי החלטות למיניהם, אך היום ברשותכם נבקש לעצור את רכבת האהבה ההרסנית ולהחזירכם הביתה לחיק הציונות הדתית. נבקש לאהוב קודם כל את עצמנו, את החוסמים ואת המתונים, את המבליגים ואת המניפים. אם נדאג לא רק לחבוש כיפה סרוגה וללכת לבני עקיבא, אלא גם להצביע למפלגות דתיות לאומיות, לחזק את מוסדות הציונות הדתית, ולהתגאות קצת יותר במי שאנחנו, יוכלו גם אחרים להעריך להכיר ולהוקיר אותנו.


הכותב הוא תלמיד ישיבת 'הר עציון'