בשבע 374: יש חוקים שנועדו להפרה

בעיני אדוני החוק, יש חוקים כמו איסור ההפלות שמותר להפר אותם, ויש חוקים נגד הימין והדתיים שהם מבחן לדמוקרטיה ולשלטון החוק.

עמנואל שילה , י"ד בטבת תש"ע

 

הרבנות הראשית לישראל יצאה לאחרונה בקריאה לרבני הקהילות לעסוק בדרשותיהם בשבת הבאה, פרשת שמות, בנושא עידוד ילודה ומניעת הפלות שאינן הכרחיות. אגודת 'אפרת', העוסקת בהצלת עוברים ומניעת הפלות, הועידה לפעילות הסברה בנושא מדי שנה את שבת פרשת שמות, בה קוראים בתורה על מפעל הצלת התינוקות של המיילדות העבריות במצרים. ככל הידוע, אגודת 'אפרת' פועלת בדרכי הסברה ושכנוע בלבד. אבל את מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בארגון ויצו, רונית ארנפרויד-כהן, הירתמות הרבנות הראשית לנושא ממש הרתיחה.

בתגובתה ('הארץ' אתמול) משווה ארנפרויד-כהן את מעשי הרבנים לדרכם של "האייתוללות הקיצוניים ביותר". לדעתה, רבנים שמשכורתם משולמת מקופת המדינה אינם יכולים לצאת נגד "המהות והערכים הבסיסיים של החברה והמדינה בה אנו חיים" שהם לדבריה "חירות האדם, נפשו וגופו".

פרט אחד קטן וחשוב מאוד מובא בהתקפה השוצפת באופן מרומז בלבד. ארנפרויד-כהן קוראת להתיר בישראל הפלות חופשיות, ולבטל את "הוועדות המיותרות לאישור הפלות, שעולות כסף רב למדינה וכופות על הנשים ועל חברי הוועדה משחק של זיוף ושקר". מהו אותו משחק של זיוף ושקר?

כפי שכתבנו בעבר, החוק בישראל מזה למעלה מ-30 שנה אוסר הפלות, אלא במקרים של צורך רפואי כמו עובר פגום או סכנה ליולדת. קודם לכן התיר החוק לערוך הפלה גם מסיבות סוציאליות. והנה זה פלא, בדקו ומצאו כי מאז שבוטל הסעיף בחוק המתיר הפלה מסיבות סוציאליות לא חלה הפחתה במספר ההפלות הנערכות מדי שנה. כלומר, הוועדות שבעבר חתמו לאלפי נשים הרות על היתר הפלה מסיבות סוציאליות נוהגות כיום לזייף ולשקר, כדברי פעילת ויצו, ולהתיר הפלה מסיבות רפואיות באלפים רבים של מקרים בהם עילה כזאת כלל אינה קיימת. בנוסף לכך מתבצעות בישראל, על פי נתוני אפרת, עוד כ-30 אלף הפלות בלתי חוקיות שנערכות בקליניקות פרטיות וכלל אינן מקבלות את אישור הוועדות. לא אישור אמיתי ולא אישור מזויף.

מדובר באחת מהפרות החוק המאורגנות והבוטות ביותר בישראל. לא אנשי העולם התחתון מארגנים את תעשיית ההפלות העבריינית הזאת, אלא רופאים מכובדים ומדופלמים שעובדים במקביל במוסדות רפואיים רשמיים ומוכרים.

מסיבות ברורות, גורמי אכיפת החוק לא נוקפים אצבע בנושא. לא נגד המרמה והפרת האמונים של ועדות ממשלתיות שמקבלות משכורת מקופת המדינה, ולא נגד עבריינותן של הנשים המפילות והרופאים המבצעים את ההפלה. אבל את מקהלת שוחרי שלטון החוק רודפי הבנייה ביש"ע זה לא מעניין. בתרבות שלהם מקובלת הדעה כי הפלה חופשית היא חלק מהזכות המוקנית לאישה על גופה. המחשבה שאפשר לחייב אישה להמשך הריון, לידה והורות שלא מרצונה פשוט מטריפה את דעתם. לאחר שהילד נולד הם ידונו למאסר ממושך אם שתגרום למותו, אבל עד רגע לפני כן - הכול נתון לבחירתה.

האם החוק הזה הוא כפייה דתית? עובדתית, הוא עבר כחלק מהסכם קואליציוני עם המפלגות הדתיות. כאשר דנים בנושא במישור המוסרי-פילוסופי ולא הדתי, עשויות להיות דעות לכאן ולכאן. הדתיים באים לדיון הזה עם דעות מוקדמות הנובעות מהמחשבה וההלכה היהודית, כמו שנשות הארגונים באות אליו עם אינטרס ברור ועקבי לאפשר לכל אישה כמה שיותר חירות וחופש לבחור בכל תחום אפשרי.

הבעיה היא שבמקרה הזה, מה לעשות, החוק לטובת הדתיים. אז מה עושים? פשוט מאוד: לא אוכפים את החוק, מותירים אותו כאות מתה בספר החוקים. הם אדוני החוק, והם יקבעו איזה חוקים אוכפים כאן ואיזה לא. וכאשר גוף רבני רשמי כמו הרבנות הראשית מבקש לעודד ערך יהודי המוכר בחוק - לא לכפות חלילה - עוד מעזים לטעון כי מי שמקבל משכורת מקופת המדינה אינו רשאי לפעול כך.

אפשר להבין את מצוקת החילונים המתקוממים בכל מאודם נגד כפייה חוקית הכרוכה בסבל כה קשה וממושך. בעיניהם החוק הזה הוא בלתי אכיף אלא במשטר עריץ כמו משטר האייתוללות. העניין הוא שגם לנו יש כמה חוקים כאלה שגורמים לנו מצוקה קשה לא פחות - למשל חוק 'פינוי פיצוי' לעקירת יישובים וגירוש תושביהם. אז תחליטו - מני מזוז, שי ניצן, דרור אטקס, מיכאל ספרד וחבריהם: אם חוק זה חוק, גייסו את טליה ששון ותפעלו בעוצמה לביעור התופעה העבריינית של הפלות בלתי חוקיות. ואם אתם מאמינים שיש חוקים שלא נועדו להיאכף, גם אנחנו מעוניינים לבחור כמה כאלה.

ובינתיים, אחינו מהשמאל, אולי תפרישו משהו מהקרנות שלכם המלאות בכסף אירופי ואמריקני גם לטובת אגודת אפרת, שפעולותיה מסייעות לנשים וילדים במצוקה וגם תורמות לצמצום הפרות החוק.

 

 לשאלת הביקורת הלגיטימית

 

מפלס התגובות שהתקבלו בעד ונגד הדברים שנכתבו בגיליון הקודם בנושא מסמך רבני ההסדר היה הפעם גבוה במיוחד. עוצמת ההתנגדות מכיוון הצד המבוקר ובעיקר מכיוון התלמידים המסורים לא היתה מפתיעה. אכן, ליבי נקפני גם בשעת כתיבת הדברים וגם לאחר מכן. כמי שאוהב את בתי המדרש וראשיהם, פועל למענם רבות בעיתון ומחוצה לו ומעוניין מאוד בקשרים טובים עם רבנן ותלמידיהון, ידעתי שיהיה מחיר לביקורת הזאת.

אילו היה מדובר בנושא של מה בכך או בנושא שאיני בקיא בו, יכולתי לפטור את עצמי מהבעת דעה. מכיוון שמדובר בנושא ראשון במעלה בחשיבותו, ומכיוון שהקדשתי לנושא זמן רב בשבועות האחרונים ואני בקיא בהיבטים רבים שלו, ראיתי הכרח לתרום למחשבה ולדיון הציבורי - גם בבית המדרש וגם בציבור הרחב.

בבית אבי הרב דניאל שילה שליט"א לא חינכו אותנו על איסור להביע דעה שונה מזו של תלמידי חכמים, חשובים ככל שיהיו - בוודאי כשמדובר בנושא שאינו הלכתי ואין עליו מקורות מדויקים. אבי רגיל לומר שבאנציקלופדיה התלמודית אין ערך 'דעת תורה'. גם לא מדובר כאן בהחלטה של סנהדרין גדולה, אלא באסיפה חשובה ונכבדה של תלמידי חכמים שממנה נעדרו גדולים וטובים שאינם ראשי ישיבות הסדר.

סימון הגבולות הלגיטימיים של הביקורת מול ערכי כבוד תלמידי חכמים ואמונת חכמים הוא נושא מסובך ורחב, עקרוני וחשוב הראוי לדיון נרחב שאני מקווה שיתקיים בעתיד. בעת הכתיבה הקפדתי מאוד על הגבולות כפי הבנתי. הטענה שלי כי מסמך ראשי הישיבות הוא לקוי וחסר עד מאוד במה שיש ובמה שאין בו, נכתבה באופן מנומק וענייני, לטעמי ללא פגיעה אמיתית בכבודו של איש, אלא אם עצם ייחוס טעות לרבנים חשובים הוא פגיעה בכבודם.

יש הסבורים כי ייחוס שיקולים פוליטיים לרבנים הוא פגיעה נוראה בכבוד התורה. בעיניי, הפעלת שיקולים פוליטיים היא לגיטימית ואף הכרחית במקרים רבים, אך יושמה באופן מוטעה במקרה הזה. מי שאינו מבין שהיו כאן גם שיקולים פוליטיים, שיראה מה אומרים וכותבים רבני הנהלת האיגוד עצמם. אגב, אני בטוח שיו"ר הנהלת האיגוד הרב דרוקמן שליט"א גאה בעשייתו הפוליטית-ערכית בכנסת ישראל, בה כיהן יותר מקדנציה אחת. ובאשר למי שמצטט כאילו כתבתי 'פוליטיקאים קטנים' - כדאי שייזהר מעיוות האמת ומהוצאת שם רע ויקרא את דבריי שוב.

עשיתי השבוע ניסוי קטן ופניתי לכמה תלמידי חכמים בשאלה האם חשו פגיעה בכבוד התורה למקרא דבריי. באופן עקרוני, הרי ניתן לחשוב כמוני שהרבנים טעו, ועדיין להאמין שעצם הפרסום או סגנונו הם פגיעה בכבוד התורה. למעשה, כל מי שהסכים לתוכן דבריי סבר גם שבפרסומם אין פגיעה בכבוד התורה, מלבד רב אחד שאיני מכיר ששלח לי מיוזמתו הסכמה לתוכן הדברים אך התנגדות לפרסומם ברבים. אשמח להקשיב לדעות נוספות.

עוד חזון למועד לשוב ולעסוק בנושא הזה, שהוא חשוב ביותר לעיצוב יסודותיה הערכיים וההלכתיים של תקשורת יהודית. והאמת והשלום אהבו.