בשבע 374: חוק אחד לכולם

בנו של השופט הדרוזי הראשון מוכיח אומץ לב שיפוטי ,שוב נאלץ בית המשפט לרסן את השתוללות הפרקליטות, המבקשת לעצור קטין תום ההליכים בגלל הפגנה שקטה ולגיטימית.

יאיר שפירא , י"ד בטבת תש"ע

 

בפסק דין חשוב ותקדימי זיכה זיאד פלאח, שופט בית משפט השלום בחיפה, אדם שנאשם בניסיון לקבל דבר במרמה, בגלל התמשכות ההליכים נגדו. בג"ץ קבע בעבר כי שיהוי הליכים לא יוכל לשמש עילה להגנה מן הצדק. אך השופט פלאח קבע כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וסיפור חקירתו של הנאשם שהובא בפניו היה בהחלט יוצא מן הכלל, גם ביחס למקובל במערכת האכיפה המרושלת והאיטית של ארצנו.

לפני כמעט שבע וחצי שנים קנה האיש, שנואש מלעבור את מבחן התיאוריה, טופס עם חותמת 'עבר', והגיש אותה למשרד הרישוי לצורך קבלת רישיון נהיגה. עוד באותו יום הוא נעצר על ידי המשטרה, נחקר והודה במעשה. המשטרה ביקשה לערוך מספר השלמות חקירה פעוטות לפני השלמת התיק הפשוט. כעבור שלוש שנים היא חקרה אדם נוסף שהיה מעורב בפרשה, וכעבור שנה נוספת את בוחן הנהיגה. כתב האישום הוגש רק לפני חצי שנה, שבע שנים אחרי שהאיש הודה באשמה.  

אין זו הפעם הראשונה שהשופט פלאח מותח ביקורת אמיצה על רשויות האכיפה והתביעה. לפני כשנה הוא זיכה שלושה יהודים שנעצרו לאחר שתלו סמוך לשפרעם כרוזים בגנות טיוח המשטרה את רציחתו של עדן נתן-זאדה. המודעות ניתלו בתאריך הרגיש של יום ה-30 לפיגוע הרצחני שביצע נתן-זאדה בעיר, וראש עריית שפרעם העיד בבית המשפט כי היתה עלולה להיגרם בעיר תסיסה שתגלוש לאלימות. הפרקליטות הגישה נגד השלושה כתב אישום על המרדה, אך השופט פלאח זיכה אותם בטענה כי "חופש הביטוי הוא של כולם, והחוק חל על כולם שווה בשווה. גם כאשר יישום החוק גורם לקשיים אצל חלק מהאוכלוסייה, עדיין יש לפעול על פיו".

זיאד פלאח הוא בנו של השופט בדימוס פארס פלאח, השופט הדרוזי הראשון בישראל. פלאח האב גמר את לימודיו היסודיים הרחק מכפרו, בו לא היה בית ספר יסודי טרם קום המדינה. את לימודי התיכון התחיל פלאח רק לאחר שעבד כשנה בחקלאות. הוא מונה למנהל בית ספר, ולאחר שנים הצטרף ללימודי משפטים בחיפה. הוא מונה למנהל בתי המשפט הדרוזים, ובשנת תשכ"ט הפך לשופט בית משפט השלום בעכו. אף על פי שפרש רק 32 שנה מאוחר יותר מכס השיפוט, לא קודם פלאח האב אל מעבר לתפקיד סגן נשיא בבית המשפט בו כיהן שנים כה רבות.

בנו זיאד נולד אל תוך מציאות אחרת. הוא סיים את בית הספר הריאלי בחיפה. הוא למד משפטים באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית, והיה תובע צבאי במשך ארבע שנים. הוא סיים תואר שני בפילוסופיה בנוסף לתואר שני שהשלים במשפטים. זיאד פארס מונה לפני ארבע וחצי שנים לשופט שלום בחיפה. 25 שנות השיפוט שנותרו לו אמורות להביא אותו הרחק במסע שאותו החל אביו.

 מחאה חוקית

זיאד פלאח הוא לא השופט היחיד שנאלץ לאחרונה להסביר לתובעי המשטרה והפרקליטות כי גם לאנשי ימין שמור חופש הביטוי. השבוע היתה זו שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה, עינת רון. בפני רון הביאה המשטרה בקשה למעצר עד סוף ההליכים של קטין בן 16, החשוד כמי שהפיץ כרוז המגנה את פועלה של התובעת המשטרתית במחוז ש"י, שיר לאופר.

לאופר אינה התובעת המשטרתית הראשונה הזוכה לביקורות ולביקורים של אנשי ימין. לפני שנים היתה זו סנ"צ רבקה גלט, מי שעמדה בראש מחלקת התביעות במחוז ירושלים. גם כנגד גלט נטען כי היא מתנכלת למתיישבים ולפעילי ימין. אי אפשר להתעלם מן העובדה שהרקע האישי של שתי הקצינות סימן אותן כמטרה נוחה למחאה. גלט ולאופר, שתיהן נשים דתיות בעלות קשר של ממש עם ההתיישבות היהודית שמעבר הקו הירוק. המחאה האישית נגד נושאי תפקידים מהמגזר היא פעולה שתבונתה מוטלת בספק, אך הניסיונות הלא-חוקיים של המשטרה לדכא את התופעה הוא דבר שאסור לעבור עליו לסדר היום. הכרוז שהפיץ הקטין נוסח בצורה ילדותית-נאיבית, אך חוקית לחלוטין. הוא לא ניאץ את התובעת ולא איים, אלא מחה על התפקיד שהיא נוטלת באכיפה המפלה כנגד יהודי יו"ש.

השופטת רון שיחררה את הקטין, אך אסרה את שהותו באזור מגוריה של לאופר. ניסיון קודם של המשטרה לעצור עד תום ההליכים אזרח שהגיע למחות בביתו של המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, נידחה לפני כחודשיים על ידי בית משפט השלום בירושלים.

 

כשרוצים להכשיר בנייה בלתי חוקית

אנשי משרד המשפטים מוזמנים לסור בימים אלו אל אולמה של השופטת שלהבת קמיר־וייס. היועץ המשפטי מני מזוז, ובוודאי גם עו"ד טליה ששון וחבריהם, יופתעו לגלות איך בחסות סחבת משפטית (לא של קמיר-וייס עצמה דווקא), לחצים פוליטיים של ראשי השלטון המקומי ושיתוף פעולה של פקידי ממשלה, עומד להיות מוכשר עוד פשע גדול של בנייה בלתי חוקית.

בראשית שנות ה-90 החלו לצוץ מרכזים מסחריים ענקיים על אדמות חקלאיות במרכז הארץ. רובם ככולם בנייה בלתי חוקית בעליל בסדר גודל עצום, כזה ששום לווין אמריקני לא יוכל לפספס. מרכזי המסחר כמו אלה שבצומת בילו, ברישפון או במתחם ירקונים, מוחזקים בעיקר בידי הרשתות הקמעונאיות הגדולות, ופגעו אנושות בעסקים שבמרכזי הערים הסמוכות. מרכזי המסחר הבלתי חוקיים גם היו כר פורה לעברות סדרתיות על חוק שעות העבודה והמנוחה, ומחלקת התביעות של משרד העבודה מנהלת כבר שנים מלחמה אבודה אל מול הרשתות בבתי המשפט השונים. כל הניסיונות לסגור את העסקים הללו ולהרוס את הבנייה הבלתי חוקית הוכשלו במשך עשרים השנים האחרונות. במשך שנים אלו הוכשרו בדיעבד מתחמים אחדים, ועתה הגיעה שעתו של מתחם ירקונים הסמוך לפתח תקווה.

גורל המתחם העצום, שחלקו מוצב על שטח המיועד לפארק לאומי, היה אמור להיחתם בתחילת שנה זו. ולסיים הפרת חוק גסה של כמעט שנות דור. צו סופי לסגירה של חנות גדולה ראשונה במקום אמור להיכנס לתוקף בסוף שבוע זה. אלא שגורמי תכנון, עורכי דין ממולחים ופופוליזם שיפוטי עלולים להוכיח פעם נוספת שחוקי בניה נאכפים כאן רק על אזרחים פשוטים, בעיקר אם הם גרים מעבר לקו הירוק.