בשבע 374: לבנות סולם ערכים נשי

כשבאים לבחור אשת מופת דתית, יש לתת משקל משמעותי לא רק להישגיה בחוץ אלא גם להישגים בבית

ד"ר לאה ויזל , י"ד בטבת תש"ע

בס:ד

זיכני המקום ב"ה ואני בחופשת לידה. תקופה קצרה (בינתיים) כמותית ונפלאה איכותית. תקופה שאפשר לומר אודותיה הכל, למעט התיאור "חופשה"..

לוח הזמנים שלי השתנה, כמו גם שעות הפעילות, דבר המאפשר לי לראות מה נכתב באתרי האינטרנט המגזריים, לשמוע שיעורים (מסתבר שיש פריחה של שיעורים תורניים מעולים באינטרנט) ואף לקרוא מעט ספרים.

קראתי את תגובתה של הגב' חנה פנחסי למודעה שפירסמה תנועת 'אמונה' על תחרות 'אשת השנה'. למורת רוחה של פנחסי, אחד מתנאי הזכייה הוא היות האישה "בעלת משפחה". התרעומת היא על הקישור הבלתי ניתן להפרדה שעשתה תנועת 'אמונה' בין הצלחה נשית לבין הקמת משפחה. אודה כי דבריה עוררוני למחשבה. מבלי לבדוק, אני בטוחה שהדברים עוררו התלבטויות גם בתוך תנועת 'אמונה'. אכן, יש נשים מאוד חשובות שתרמו ותורמות רבות לחברה, בהן הטובות שבחברותיי, למרות שעדיין הן אינן "בעלות משפחה".

מצד שני, אם להיות כנה, ביהדות  נושא הקמת משפחה נתפש כאחד מהערכים החשובים ביותר אליו אנו שואפות לחנך גם להלכה. דווקא מי שרוצה שנשים תתפתחנה בכיוונים שונים, חייבת להדגיש את חשיבות המשפחה.

בדקתי באתר של 'אמונה' וגיליתי שאכן התנאי של "בעלת משפחה ציונית דתית" נמנה בין התנאים להגשת מועמדות. כנראה שבביטוי "בעלת משפחה" מקופלת דרישה של נישואין בהווה או בעבר. נשים אלמנות, גרושות עם ילדים ונשואות חשוכות ילדים באות בכלל זה.

האם עניין המשפחה מתאים לשמש קריטריון מראש? מחד יש נשים רווקות וגרושות הראויות לכל שבח. לא מעט נשים עשו גדולות ונצורות, הרימו מפעל חיים אדיר אך לא זכו לממש הקמת משפחה.

 מאידך, כאשר תנועת האישה הדתית לאומית מבקשת להציב דגם מופת של אישה הראויה לחיקוי, יש ליתן משקל  משמעותי לעשייה בתחום המשפחתי-אישי. לכן, בעת התלבטות בין מספר מועמדות לקבלת הפרס של 'אשת השנה' הדתית יש להביא בחשבון את עשייתה בתחום המשפחתי.

בציבור הכללי מעריכים אך ורק הצלחות בתחום שמחוץ לבית, קרי בעבודה, בחברה, בכלכלה וכד'. ההשקעה בתחום הבית לא נחשבת לעניין גדול. הענקת פרס המתבסס גם על העשייה בתחום המשפחה והבית היא אמירה חשובה בעיניי. העשייה במרחב המשפחתי מהווה חלק משמעותי וחשוב מעשייתו של אדם. כידוע, האדם מתואר בתורה כישות המורכבת מ"זכר ונקבה". המבנה הבסיסי השלם הוא זוג. גם ביחס לגברים המעמד המשפחתי רלבנטי לעיתים. כך למשל, אין ממנים שליח ציבור לימים נוראים אלא מי שהוא בעל משפחה. אני גם משוכנעת שברוב המקומות לא ימנו אדם שאינו נשוי לתפקיד ראש אולפנא לבנות או ראש מדרשה. תהא זו היתממות לשמה לטעון אחרת. אין לכחש שחינוך לחיי משפחה מהווה חלק מהחינוך שלנו, גם אם זה קשה לעיכול אצל חלקים מאיתנו. עם כל האמפתיה למי שטרם הקימה משפחה, אין להפוך את  הרווקות המאוחרת לאידיאל.

בתמצית, הקריטריון של חיים בזוגיות ובמשפחה הוא נתון שיש להביאו בחשבון, אך לא לקבוע אותו כקריטריון מחייב מראש. לטעמי, ראוי היה לכתוב לאחר רשימת הקריטריונים החיוניים: "עדיפות לבעלת משפחה". זה אולי המקום היחיד בו אישה שהינה בעלת משפחה מחד והישגים כלליים מאידך תזכה להכרה בהישגיה בשני התחומים, למרות שהאחד בא בהכרח על חשבון השני. אני רואה בכך קידום האישה והערכתה על פי סולם הערכה נשי, גם אם הדבר אינו מקובל בחברה הכללית. אף בעולם שאינו יהודי התפתח זרם חשיבה פמיניסטי תרבותי שביקש להעצים כישורים הנחשבים חשובים דווקא בעיני נשים, ולתת לו ניראות גם בספירה הציבורית. קל וחומר ששיקולי מתן פרס 'אשת מופת' שניתן ע"י תנועת האישה הדתית, צריכים להביא בחשבון גם מצב משפחתי ועשייה במסגרת זו.