בשבע 374: "האובדן הוא של כלל ישראל"

הרב מאיר חי הי"ד השאיר אחריו אלפי ילדים ובני נוער אותם חינך, שחשים יתומים בלי הרב עם החיוך התמידי ,אלמנתו, אלישבע, מחזקת את המנחמים הרבים ומבטיחה ש"הוא יעשה למעלה רעש גדול, לא יוותר".

חגית רוטנברג , י"ד בטבת תש"ע

 

מהציבור, מהאלפים שכואבים את חסרון בעלה, מבקשת אלישבע חי: "שכל אחד ייקח משהו קטן – אהבת תורה, עין טובה, שמחה, ללמוד משנה. משהו קטן שייקח מהיום ויתחיל בו. זה פשוט לשכפל את מאיר באלפים ולהמשיך אותו"

 

 הרב יהושע שמידט, רב היישוב: "אני נוסע בדרכים, לא יכול להיות שלאורך כל הדרך מנתניה לא רואים אפילו ג'יפ אחד! כל הדרך הזו חשוכה, זה רק אתה והקב"ה. במקום ג'יפ של צה"ל רואים רק רכבי מינהל אזרחי או משטרה פלשתינית"

 

רק אחרי חצות מתפנה אלישבע חי לשוחח איתנו טלפונית. מאות המנחמים שעוברים בבית במהלך ימי ה'שבעה' על בעלה, הרב מאיר חי הי"ד, מגיעים בזרם בלתי פוסק כמעט רוב שעות היממה. את החדר היא עוזבת מדי פעם רק על מנת להאכיל את בנה הפעוט, בן החודשיים. על אף האבל האישי הקשה מנשוא שהיא חווה בעצמה, מוצאת את עצמה אלישבע מעת לעת משפיעה דברי ניחומים על מבקריה הרבים, שמבקשים ממנה כוח, פשוטו כמשמעו. "יש פה אובדן נוראי ברמה כלל ישראלית", היא מספרת, "אני באבל נורא, אבל מי ינחם את עם ישראל? מישהי אתמול באה וביקשה ממני: 'תעזרי לי, בבקשה, אני לא יכולה להתמודד עם הכאב'. אנשים באים לפה ומחפשים כוח. גם כאלה שלא הכירו את מאיר, כי הכאב עליו הוא הרבה מעבר לאבל הפרטי. אנשים שמעו את כל מה שסיפרו עליו, וזה שבר אותם".

אבל גם אלו שהכירו את הרב חי אישית, יוצרים מעגלים של אלפים ממש. מאות שבתות סמינריון, תלמידות אולפנות, ילדי גנים ובתי ספר, בנות שירות לאומי, ואפילו אנשים שפגש חד פעמית כמו מוכר פיצה בחדרה – כל אחד מהם חש שהרב חי נגע בו, ובא להשתתף באבל. כשלאלישבע יש כוח, היא מחזקת אותם בדברים בשם בעלה: "מאיר היה אומר: 'א-ל מלא רחמים' – הקב"ה זה כמו גיגית מלאה מים. מים זה דבר טוב, אבל מתי הם מתחילים להישפך החוצה? כשמנענעים את הגיגית. גם הקב"ה כולו טוב, אבל צריך לבקש. וכשמאיר ידע שדבר מסוים הוא אמת, הוא לא ויתר. אני בטוחה שהוא יעשה למעלה רעש גדול, לא יוותר. הוא ידפוק על השולחנות עם החיוך שלו, ויבקש הכול. אני חושבת כך באמת, לא רק כדי לנחם את עצמי. בדרכו המופלאה אני מאמינה שיצליח".

 

זרים בארצנו

גם שרים וח"כים לא מעטים פקדו את בית האבלים. מעיני חלק מהם זלגו דמעות, אף שלא הכירו את הרב חי אישית. אלישבע מספרת שהם בעיקר ישבו ושתקו "מול האמת הגדולה שיש בבית הזה, האמת של מאיר שנמצאת פה כל כך חזק".

ביקשת מהם לעשות משהו בתגובה לרצח?

"שתקתי. אני לא תולה בהם שום תקווה. מאיר תמיד אמר: כן מחסום, לא מחסום, בשורה התחתונה יש רק ה' בעולם. מי שגר פה יודע שפעם זה מחסום ופעם זו מחווה אחרת, אבל הבעיה העיקרית היא רפיסות הקומה. מאיר נהג לומר שאנחנו הולכים כזרים בארצנו, וזה נורא ואיום. זה מה שהייתי אומרת לשרים, שירימו את הראש ויזכרו שהם יהודים, בנים של מלך. בן של מלך יודע לא להתרפס, לדרוש מה שצריך, מכאן נגזר הכול. זה כל כך קטן לבקש רק להחזיר את המחסום. אנחנו רוצים שתחזור לכאן מלכות אמיתית".

הרב חי הי"ד גדל בבית שמש, חזר בתשובה ולמד בישיבת 'אור עציון'. לאחר מכן נישא לאלישבע, בתו של אלי מרב, מפקדת טייסת שחזר בתשובה ולימים עמד בראש מועצת עמנואל. הרב חי המשיך בלימודים בכולל בשבי שומרון, היישוב בו השתקע עם משפחתו, ולאחר מכן יצא לעבודה חינוכית רבת שנים ורחבת היקף שכללה עבודת 'מלמדות' בתלמודי תורה ביישובי השומרון במסגרות בלתי פורמליות אחר הצהריים, וגם במסגרת גני ילדים ובתי ספר. הוא עשה עבודה חינוכית גם עם נוער במסגרת שבתות סמינריון במשך 20 שנה. יחד עם רעייתו, אלישבע, מחנכת ותיקה באולפנת להב"ה בקדומים, היו השניים לזוג מרכזי פעיל ומוכר בשבי שומרון ובסביבה כולה. אלישבע מספרת שמדי פעם היתה מבקשת מבעלה להאט את קצב העשייה, לשבת קצת בבית. "מה יש לך להספיק כל הזמן? שאלתי אותו. כל הזמן הוא היה רץ להספיק עוד שיעור, זה היה בלתי נשלט, גדול ממנו. הוא חי בתחושת שליחות חזקה, שהחיים לא יעברו סתם ככה".   

 ברגעים הקשים שפוקדים אותה ואת שבעת ילדיה, מחזקת אלישבע את בני משפחתה באמונה גדולה, ומעודדת אותם להמשיך ולדבר עם ה', כפי שתמיד נהגו בבית, ועכשיו להשתמש גם "בפרוטקציה שיש לנו למעלה", לפנות גם לאבא שעומד לידו. מהציבור, מהאלפים שכואבים את חסרון בעלה, היא מבקשת להמשיך את החיות הגדולה שהיתה בו, גם בעולם הזה: "שכל אחד ייקח משהו קטן – אהבת תורה, עין טובה, שמחה, ללמוד משנה. משהו קטן שייקח מהיום ויתחיל בו. זה פשוט לשכפל את מאיר באלפים ולהמשיך אותו. הוא אמר: גם כשאני אמות, אני אהיה מאיר חי".

 

 מחסום 'מציל חיים'

 

כל מרואיין לכתבה זו יודע לספר מה הילד או הנכד שלו למדו אצל הרב חי הי"ד. רב היישוב שבי שומרון וראש הישיבה במקום, הרב יהושע שמידט, מספר איך בנו בן הארבע יודע לשיר, על פי שיטת הלימוד שהנהיג הרב חי, את שמות כל ספרי התנ"ך, הש"ס, הי"ד החזקה ועוד. "אדם מלא בחיות", חוזר הרב שמידט שוב ושוב על המילה שמתארת מבחינתו את הרב חי יותר מכל.

"לאנשים מאוד קשה, כולם היו בהלם. כל הנוער פה גדל תחת ידיו", מתאר הרב שמידט את האווירה ביישוב. "היתה לי שיחה עם הנוער בשבת. דיברנו על איך להמשיך קדימה, להתחזק בנושאים שהרב חי חינך אליהם: לקבוע יותר עיתים לתורה, לחזק קשר בין הורים לילדים".

הרב שמידט עצמו נפצע בפיגוע ירי לפני כמה שנים במקום סמוך למקום הרצח, וחייו ניצלו אז בנס. הפיגוע הרצחני בשבוע שעבר לא הפתיע אותו כלל, במיוחד לא אחרי הורדת המחסום באותו ציר לפני כשבועיים. בשיחה שהתקיימה בראשית השבוע עם מח"ט שומרון, אל"מ איציק בר, תקף הרב שמידט בדברים קשים את המח"ט, שלא העניק תשובות מספקות. "דרשנו להחזיר את המחסום ליד שבי שומרון. הוא אמר שמחסומים זה לא מה שמונע פיגועים. אם כך, אמרתי לו, תוריד את המחסום בדרך לנתניה או פתח תקוה! הוא לא ענה". הרב שמידט הוסיף שאם אין מחסום, לפחות שיוצב ג'יפ צה"לי בנקודה. "אני נוסע בדרכים, לא יכול להיות שלאורך כל הדרך מנתניה לא רואים אפילו ג'יפ אחד! כל הדרך הזו חשוכה, זה רק אתה והקב"ה. במקום ג'יפ של צה"ל רואים רק רכבי מינהל אזרחי או משטרה פלשתינית". המח"ט מצידו השיב כי הג'יפים מוסתרים, ולכן התושבים לא רואים אותם. הרב שמידט מוסיף בתמיהה כי בדרך לחומש הוא רואה כמה וכמה ג'יפים צה"ליים, ונראה שלמשימות מסוימות יש לצה"ל די כוחות.

ראש מועצת שומרון, גרשון מסיקה, מתוסכל במיוחד מהרצח. הוא הרי התריע והתחנן מראש לבטל את הורדת מחסום שבי שומרון, שכן מדובר במחסום בעל חשיבות ביטחונית עליונה. "אני קורא לו 'מחסום מציל חיים'", הוא אומר, "זה המחסום העיקרי בין שכם לטול כרם, וכשמורידים אותו, כפי שקרה, אין שום מניעה למחבל לרדת ולירות, ותוך 3 דקות לחזור לשטח A. אנשים בדרגות המח"טים בשטח הבינו את הדרישה שלי, אבל היו הכתבות מלמעלה. היהירות של ברק באה לידי ביטוי גם בהחלטה הזו, הוא לא היה מוכן אפילו לשמוע אותי. אמרתי בהלוויה שמאיר היה קורבן האיוולת ולא קורבן השלום. אני מקווה שאנשים שם למעלה יתעשתו עכשיו ויפסיקו את ההפקרות הזו".

מה הדרישה שלך ממערכת הביטחון בעקבות הרצח?

"ראשית, אני מצפה מהצבא לעשות את תפקידו ולהגן על חיי התושבים, כפי שהוא יודע. לצערי, הצבא מוסט מתפקידו למשימות אכיפת הקפאה או הורדת יהודים מחומש. אם הוא היה עסוק רק בביטחון, מצבנו היה יותר טוב. שנית, אני רוצה את החזרת המחסומים. שלא יעלה על הדעת שמרקם החיים של הערבים חשוב יותר מחיי היהודים. זו הפקרות".

תושבי שבי שומרון והסביבה אמנם הוכו מכה קשה עם הירצחו של המלמד האהוב על כל ילדי האזור, אולם החליטו שלרצח תינתן תשובה ציונית הולמת. הן בליל הרצח והן במוצאי השבת שלאחריו יצאו מאות תושבים למקום הרצח והפגינו בדרישה להחזיר את החיילים למחסום הנטוש. בימים שלאחר מכן התקיימו במקום תפילות ציבוריות, והמגמה היא, כך מספר יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר, להקים מרכז תורני במקום הרצח לזכרו של הרב חי הי"ד.

לאחר שהמחבלים שביצעו את הרצח נתפסו ונהרגו, לאלו צעדים נוספים היית מצפה מהממשלה?

"ברק אמר היום שיש עלייה בפעילות הטרור. הרצח הזה אינו חריג, הוא משקף תהליך מחודש של התגברות הטרור שמתרחש לרגל הסרת המחסומים כמו גם הקפאת הבנייה. אלו שני צדדים של אותה מטבע, הם רואים בהקפאה כניעה ישראלית נוספת. אני מצפה לחיזוק הצד היהודי מחד והחלשת היוזמות הערביות מאידך".

קצובר מספר כי סירב להשתתף באותה פגישה עם המח"ט, שהוזכרה לעיל, שכן לדעתו למח"ט אין מנדט, "הוא רק מגן על פקודות מטופשות של הדרג המדיני". אולם משתתפי אותה פגישה מספרים על יחס מזלזל ואטום של המח"ט כלפי דבריהם רוויי הכאב של התושבים. "אנשים דיברו איתו עם דמעות בעיניים, ביקשו לסגור את המחסום. הוא דיבר בניכור והתנשאות, אמר שפתיחת המחסומים דווקא מועילה לביטחון. אנשים ביקשו לדעת האם הדם שלהם פחות אדום משל תושבי המרכז, שעבורם דווקא כן מוצבים מחסומים. המח"ט העדיף להתנגח אישית עם האנשים, שציפו לקבל הסברים. בשלב מסוים הוא קם והלך. אחר כך דובר צה"ל הוציא הודעה שזה בגלל שצעקו לו 'בוז', מה שלא קרה". אל"מ בר, אגב, זכור כמי שמוביל את פעילות הפינוי בשבתות מחומש ושבות עמי, וכן כמי שאסר בזמנו על חיילים לאכול אצל תושבי היישובים.

גם בנו הקטן של דובר ועד מתיישבי השומרון ותושב שבי שומרון, יוסי דגן, למד אצל הרב חי. ביום חמישי שעבר, ליל הרצח, סיפר הבן הקטן להוריו ש"הרב מאיר אוהב אותי. הוא נתן לי היום נשיקה". דגן מספר כי "הרב מאיר היה אחת הדמויות המאירות ביותר שפגשתי. הילדים היו משוגעים עליו. בני הנוער היו רצים לת"תים שלו בשבתות. האבידה היא בלתי נתפשת, הוא השאיר אחריו מאות יתומים ברחבי השומרון ונצטרך לאזור הרבה כוחות ולהרבות אור כפי שהוא עשה". דגן מבטיח כי המאבק על השבת המחסום יימשך. "הקורבן הזה יכול היה להימנע ולא ניתן שהדבר יחזור על עצמו".