חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

יצאתי מהדיכאון, גם את יכולה - בגליון השבוע

מיכל פינקלשטיין, אחות ומיילדת, טיפלה בבעיותיהן של אלפי נשים בשלבים השונים של ההיריון והלידה, עד שלאחר הלידה השישית שלה נתקפה בעצמה בדיכאון שלאחר לידה.
31/12/09, 09:49
עפרה לקס

 

 מהחוויה האישית של מיכל אחרי לידת בנה השישי נשארה צלקת שמלווה אותה עד היום, "וזה גורם לי לחשוב שכל אישה אולי לא תרגיש טוב אחרי הלידה. אני חשבתי שלי זה לא יקרה - הרי יכולתי לעשות אלף דברים בבת אחת. אם זה קרה לי, אז גם לנשים אחרות זה יכול לקרות"

 

 בטרם יצא לאור שלחו הרב ברוך ומיכל את הספר לפסיכיאטר והרב האמריקני ד"ר אברהם טברסקי. הרב דחק בבני הזוג להוציא את הספר לאור כמה שיותר מהר, באומרו כי  "כל יום שהספר אינו יוצא לאור זו עבירה". בהקדמה הוא מוסיף ש"קריאת הספר היא מצווה".

 

 הרב ברוך: "אסור לבעל להיות ביקורתי כלפי האישה. זה כמו בעסק, אם אתה רוצה שמשהו יקרה, אתה מלהיב את העובדים 'בואו נעשה את זה יחד'. או שהוא יאמר 'אני אנקה את הבית'. הוא צריך לתת אופי אופטימי לבית והרבה עידוד חיובי. זה הדבר החשוב ביותר"

 

 בני הזוג פינקלשטיין מייעדים את הספר לכל איש או אישה בקהילה, כולל כאלה שעוד לא נפקדו או שכבר חתמו את הפרק הזה בחייהם. השניים מסבירים שלפעמים מי ששמים לב שמשהו לא בסדר הם דווקא השכנים, שרואים את הבעל מסתובב עם הילדים בעוד האישה בכלל לא יוצאת החוצה

 

"אחרי כל לידה היתה לנו תקופת הסתגלות" פותחת מיכל פינקלשטיין את סיפורה, "אבל לפני לידת הילד השישי יצאנו לשליחות, והקהילה התומכת שלנו לא היתה סביבנו. פתאום הכול היה נורא קשה. הרגשתי כאילו נכנסתי לתוך בור והכול היה חשוך. תפקדתי אמנם, אבל הייתי כעוסה, היה לי קשה לישון, בכיתי מכל דבר קטן. הרגשתי כאילו הרגליים שלי טובעות בבוץ, וכל דבר כמו לבשל ולנקות לוקח לי הרבה זמן. רק ארבעה חודשים אחרי הלידה, כשהרבנית שלי אמרה לי 'היי מיכל, מה קורה איתך', התעוררתי וחשבתי שכדאי להתייעץ עם מישהו". מיכל קיבלה עזרה פסיכולוגית נפשית ונעזרה בתרופות. רק כשחגגה לבנה הצעיר שנה היא הרגישה שזהו, היא מיכל הקודמת.

השם מיכל פינקלשטיין מוכר לנשים רבות בשל היותה מיילדת, מדריכת קורסי הכנה ללידה ומי שחיברה יחד עם בעלה, הרב ברוך, את הספר 'בשעה טובה' על הריון ולידה. כעת הם מוציאים יחד את 'אחרי לידה' - ספר שעוסק בתופעה הידועה בשם דיכאון אחר לידה. הספר מבקש להכין את האימהות בישראל לאפשרות שדבר כזה יקרה, ומספק דרכי מניעה והתמודדות.

 

 להיות מיילדת בישראל

 

הרב ברוך, מיכל ואני, יושבים לשוחח במשרדו של הרב ברוך בשכונת רמות. היום הוא עוסק בנדל"ן. בעבר כיהן כמחנך, כרב צבאי וכרב קהילה. לא הייתם מנחשים שמתווך הדירות שלכם בקי כל כך בענייני הריון, לידה ואחרי לידה, אבל זהו פרויקט משותף של בני הזוג, שחובקים כבר ספר שלישי.

מיכל (49) גדלה במיאמי פלורידה, ועלתה לארץ עם סיום לימודי האחיות שלה בחו"ל. את צעדיה הראשונים בעולם הסיעוד היא עשתה דווקא בתחום הכירורגיה, אבל לא ויתרה על חלום רב שנים "להיות מיילדת בישראל". כמה חודשים אחרי הגיעה לארץ היא הכירה את בעלה, הרב ברוך פינקלשטיין (51), שגם הוא עלה לארץ בגפו מניו-יורק ולמד בישיבת ההסדר בקרית ארבע. השניים נישאו, ומיכל התקבלה לקורס מיילדות. "כשהייתי בהריון עם הבת הראשונה שלי התקבלתי לקורס ארצי במיילדות" היא מספרת "ובמועד ב' של המבחנים כבר הייתי בהריון עם בת השנייה". מיכל עבדה שנים רבות כמיילדת בבי"ח 'ביקור חולים', הקימה מרפאות ביישובים נחליאל ובית אל ועבדה כאחות בריאות הציבור ביישובים. היום היא מעבירה קורסי הכנה ללידה ומעניקה, במרפאה ב'גאולה', ייעוץ להריון ולידה וכן לבעיות אינטימיות בין בני זוג.

מיכל רואה בסיוע לנשים ולמשפחה היהודית שליחות. פניה מאירות כשהיא מדברת על כך: "עוד כשעבדתי בכירורגיה כללית, שמתי לב להבדל בין נשים לגברים בתגובות למשימות בחיים. הרגשתי שפה משותפת עם נשים. תמיד התפעלתי מהן, אני רואה בהן גיבורות".

את 'בשעה טובה', רב המכר שלהם, החלו בני הזוג לכתוב אחרי לידת ילדם הרביעי. מספר ברוך: "ראיתי שמיכל כל הזמן מדברת עם חברות שלה על הריון ולידה - לא היה נושא אחר! ולא היה לנו, לציבור הדתי-תורני, ספר שעונה על הצורך במידע רפואי והלכתי, כזה שאפשר להרגיש בנוח להכניס אותו הביתה. אז החלטנו שנשלב ידיים ונכתוב יחד".

הרב ברוך מסביר שהייחודיות של הספר 'בשעה טובה' היא לא רק בעובדה שאין בו תמונות לא מתאימות לבית יהודי. הוא מדבר על הרוח. "בספרים אחרים כתוב 'אולי בעלך ירגיש קינאה כלפייך כי את מטפלת בתינוק'. אני לא חושב שהדבר הזה קיים אצלנו. מעבר לכך, אצלנו יש צרכים אחרים: כל הנושא של התמודדות עם צירים, למשל, ומתי הבעל והאישה כבר אסורים - כרוכים אחד בשני. תוך כדי הפרקים הרפואיים של מיכל כתבתי את העניינים ההלכתיים, כי אצלנו זה הולך ביחד".

'בשעה טובה' הגיע לאלפי בתים בישראל ומחוצה לה. מיכל מספרת שגם הגברים שהיא פוגשת במרפאתה ב'גאולה' מודים לה עליו. "הם אומרים: עזרת לנו להגיע ללידה עם ביטחון עצמי. כל כך נהננו, שנינו, לקרוא את הספר. לפני 20 שנה, איזה גבר דתי שבעיקר לומד תורה היה מפנה זמן לקרוא ספר על הריון ולידה?" היא שואלת ומתפעלת.

 

 בעצבת תלדי בנים

 

מזל טוב! היום חוזרות אשתך ובתך הבכורה מבית החולים. הספקת לשטוף את כל הבית, להכין אוכל וכמובן להכין את העריסה ששאלת מ'יד שרה'. לא שכחת גם להיות בעל רגיש וקנית לה זר פרחים. הבית מבהיק וריחני, כמו שהיא אוהבת. אין ספק, היא תהיה מרוצה.

אתם מגיעים הביתה. מבטה נח על זר הפרחים, היא פורצת בבכי ומדדה נסערת לחדר השינה, להתייפח בתוך הכרית. היא הרי אוהבת ורדים לבנים, אז למה קנית אדומים?

מי שכבר זכה להיות הורה ולא מכיר סיטואציות כאלה, שיקום. אם קמתם, סימן שאתם או נשותיכם נמנים על המיעוט המקיף 20 אחוזים בלבד מכלל היולדות, שלא חוו 'עצבת לידה'.

לפי ספר 'אחרי לידה' - העצבת, המקיפה כאמור רוב מוחלט של היולדות, מאופיינת ב"דכדוך זמני המלווה בבכי, עצבנות ותסכול", זאת לצד רגעי שלווה והנאה. כל אלה נובעים מהשינויים ההורמונאליים הקיצוניים העוברים על גוף האישה בימים הראשונים שלאחר הלידה. 'עצבת הלידה' מתפוגגת בדרך כלל בשבוע השני או השלישי לאחר הלידה. 20 אחוזים מהנשים שחוו עצבת לידה, מסבירים בני הזוג פינקלשטיין, יחוו גם 'דחק', שכולל תופעות קשות יותר כמו חרדה ועצבות עמוקים. 15 אחוז מכלל הנשים תחווינה דיכאון אחרי לידה - תופעה שמתפתחת בדרך כלל בין שלושה לשישה חודשים אחרי לידה, אך עלולה גם לצוץ לפתע עד שנה אחריה.

אחת מאלף יולדות תיכנס לפסיכוזה, מצב קשה עוד יותר המלווה בהזיות ובחוסר תפקוד מוחלט.

מדוע אישה אחת מגיבה באופן אחד ללידה ואישה שנייה מגיבה בצורה אחרת? אנחנו פשוט לא דומים, מסבירה מיכל: "זה כמו ההבדלים הפיזיים בין נשים. למה למישהי יש לחץ דם גבוה, לאחרת סוכרת, ולאישה שלישית דלקת פרקים? כי כל אדם מגיב אחרת לכל בעיה, חיידק או וירוס". למיכל חשוב להבהיר כי 'דיכאון אחרי לידה' הוא הסיבוך השכיח ביותר בעקבות הריון ולידה, יותר מסוכרת, בעיות לחץ דם או חוסר איזון בבלוטת התריס.

מיכל ובעלה החליטו לכתוב את הספר בעקבות הניסיון המצטבר שלה עם נשים שליוותה לפני ואחרי לידה, וגם, כאמור, בשל ניסיונה האישי. השניים חשו שקיים צורך אקוטי בספר כזה שיאגד בתוכו מידע על התסמונת, יסביר את גורמי הסיכון ויציב תמרורי אזהרה, ייתן מידע על כיווני טיפול ויעניק כלים לאישה, לבעל, למשפחה ולקהילה לסייע ליולדת ולמשפחתה. חוסר הידע בתחום הזה כבר אימלל זוגות רבים שחשבו שהם יוצאי דופן, ולא ידעו לאיזו מערבולת הם נקלעו ובעיקר איך לעזור לעצמם לצאת ממנה. בני הזוג פינקלשטיין החליטו, עד כמה שניתן, לעצור את הסחרור.

 

 ספר שמצווה לקרוא

 

עוד בטרם יצא לאור שלחו הרב ברוך ומיכל את הספר בגירסתו האנגלית לפסיכיאטר והרב האמריקני ד"ר אברהם טברסקי.  הוא כתב הקדמה לספר ובה ציין כי המידע שקיבל על התופעה בשנות התמחותו היה מועט מידי ומוטה. הרב דחק בבני הזוג להוציא את הספר לאור כמה שיותר מהר באומרו כי  "כל יום שהספר אינו יוצא לאור זו עבירה". בהקדמה הוא מוסיף ש"קריאת הספר היא מצווה".

מהחוויה האישית של מיכל אחרי לידת בנה השישי נשארה צלקת שמלווה אותה עד היום, "וזה גורם לי לחשוב שכל אישה אולי לא תרגיש טוב אחרי הלידה. אני חשבתי שלי זה לא יקרה - הרי יכולתי לעשות אלף דברים בבת אחת. אם זה קרה לי, אז גם לנשים אחרות זה יכול לקרות".

נדמה שיש הרבה בושה סביב העניין הזה.

מיכל: "יש המון בושה. ברוך כותב על זה הרבה בספר, שההרגשה היא שה' נתן לך את המתנה הכי יפה בעולם, כלומר ילד, ואת כאילו כפוית טובה כי את לא מקבלת אותה בשמחה".

מעבר לזה קיים העניין הפסיכיאטרי.

"לא היה לי קל להיחשף", היא מתוודה. "אחרי שהתחלתי לכתוב את הספר אמרתי 'זהו, אני חייבת'. ואני רואה איך אחרי שדיברתי במעט מקומות על הספר, נשים עמדו בתור ורצו לחלוק איתי את הסיפור שלהן. היו כאלה שאמרו  'כן, חודשיים לא רציתי לעשות כלום', ויכולות לצחוק על זה. אחרות נזכרות ובוכות, ויש כאלה ששואלות מה, אני אצא מזה? אני אהיה בסדר?"

הרב ברוך ומיכל מדברים על חוסר מודעות לתופעה, גם של נשים הרות ובעליהן, וגם של גורמי הטיפול הטריוויאליים בקהילה, כולל רבנים. בספר מביאים השניים סיפור מפיה של רבנית בקהילה שאחד הבעלים הגיע להתייעץ איתה, מפני שאשתו לא תפקדה אחרי הלידה והיתה סובלת מהתקפי זעם. הרבנית פטרה את הבעל האומלל בהדרכה 'שתאמר פרקי תהילים ותגמול יותר חסדים', ודיברה בתוקף נגד הסתייעות בפסיכיאטר. בסופו של דבר האישה ניסתה להתאבד, והרבנית מתקשה לסלוח לעצמה עד היום.

הרב ברוך: "היום רבנים הרבה יותר פתוחים. אמנם מה שהם יודעים על הנושא זה מה שכולם יודעים, כלומר לא הרבה, ואני מקווה שעם יציאת הספר הם יהיו מודעים יותר". לדברי מיכל, כבר היום רבנים "מבינים שלעיתים לא קל לאישה ללדת ילדים צפופים, לא רק מבחינה פיזית, אלא מההיבט של המעמסה הנפשית שכרוכה בזה".

הרב ברוך מספר שהתופעה נפוצה הרבה יותר ממה שחושבים. יותר מבעבר? קשה לדעת, אבל השניים מדברים על כך שהמבנה של המשפחה מאוד השתנה, ושהציפיות מן הנשים של היום מכניסות את המערכת כולה למתח. לדברי הרב ברוך, הרב דוד כהן מארצות הברית, שעימו שוחחו בנושא, אמר שהתביעה מן האישה להיות מטופחת, להחזיק בית יפה וגם להיות אמא מושלמת, לא היתה בעבר, בוודאי לא בכזו עוצמה, ושהלחץ עושה את שלו.

מיכל מהנהנת: "ומה המחמאה הכי גדולה ליולדת? שאומרים לה 'וואו, את לא נראית שילדת לפני שבועיים'. אנחנו ממהרות לחזור לעצמנו, שלא ניראה חלילה אחרי הלידה בחצאיות של הריון או בחלוק. זה כאילו בושה להיות אישה נורמלית".

 

 גורמי סיכון

 

ב'אחרי לידה' מקיפים ברוך ומיכל את נושא הדיכאון לאחר לידה מהיבטים רבים (ר' מסגרת). אחד מהם הוא גורמי הסיכון. כלומר, קשיים אובייקטיביים שנמצאים ברקע של האישה שצריכים להעלות את המודעות לכל הנושא של דיכאון אחרי לידה.

כשמיכל מפרטת את גורמי הסיכון לדיכאון אחר לידה היא מציינת קשיים בהסתגלות למעברים בעבר, כמו קושי להינשא או ללכת לשירות לאומי. היא גם מסמנת את הקשר בין האישה ואימה, ואומרת שאם האישה אינה בטוחה באימהותה הקרבה ובאה בשל העובדה שלא קיבלה דוגמה טובה מאימה, גם בזה יש גורם סיכון. מיכל מונה גם חוויית אובדן בשנה שבה האישה אמורה ללדת, מעבר דירה בתקופה לפני או אחרי הלידה, לחץ כלכלי ודאגה לגבי פרנסה, ותקשורת לקויה עם הבעל.

הרב ברוך: "בעצם בכל פעם שקיימת בעיה מכיוון אחר, היא יכולה להגביר את התופעה. הכל משפיע. גם בלי כל זה, דיכאון אחרי לידה יכול להתפתח בגלל ההורמונים".

אבל רוב הדברים שציינתם אינם פתירים. אישה שמסוכסכת עם אימה כבר שנים לא תשב איתה שבועיים לפני הלידה לכוס קפה ובזה ייסגר הכל. אז מה אפשר לעשות?

הרב ברוך: "המודעות לא פותרת בעיות, אבל עצם העובדה שאני יודע שיכול לקרות לי עכשיו משהו, שאני במצב שביר, מחזקת אותי. אם לא אדע לקראת מה אני הולך, הנפילה תהיה איטית, ועד שאתה מצליח לעלות זה מאוד קשה".

מיכל, מצידה, מביאה דוגמה חיובית של אם שהיתה צריכה לעבור דירה לקהילה חדשה לגמרי שישה שבועות לפני לידה חמישית. עוד לפני המעבר היא שריינה עזרה בבית לתקופה שאחרי ומשהו להעסיק את הילדים, כי הלידה היתה צפויה בחופש הגדול. היא טרחה להכיר את הירקן והמכולת ולהבין מה קורה עם משלוחים, וכמובן להישאר בקשר עם החברות מהקהילה הקודמת, כדי שתהיה לה תמיכה נפשית. "גם הבעל היה מודע לכך שאין לה את התמיכה הסביבתית שהיא היתה רגילה לה. והיא גם אמרה להורים של בעלה שלא יבואו לבקר עד חודש אחרי הלידה". כולנו צוחקים בהבנה.

דיכאון אחרי לידה, אומרים בני הזוג פינקלשטיין, יכול להכות את האישה גם "כרעם ביום בהיר" וללא התראה מוקדמת. את התופעה מלווים סימפטומים רבים פרט לעצב עמוק שנמשך למעלה משבועיים. השניים כותבים על עלייה או ירידה חדים במשקל, נדודי שינה או עודף שינה, חוסר הערכה עצמית, קשיי ריכוז ומחשבות אובדניות. 

מה התמרור הראשון שצריך להיות לאישה כדי שהיא תבין שמשהו פה לא בסדר וכדאי ללכת להתייעץ?

מיכל: "הסימן הכי בולט הוא קושי בשינה. היא יכולה להירדם בקלות, אבל היא מתעוררת באמצע הלילה או בבוקר מוקדם כשכל הבית ישן, ואיננה מסוגלת להירדם בחזרה. סימן נוסף - חרדות: מעיק עליה ללכת למכולת, מבקשים ממנה לאפות עוגה למשפחה חדשה שבאה לשכונה וזה יושב עליה כבד". במקרה שתופעות כאלה צצות אצל מישהי, מבהירה מיכל, יש לשלול קודם כל בעיה ביולוגית-פיזיולוגית: אנמיה, בלוטת התריס, בעיות בלב. אם אלה נשללו, יש לפנות לסיוע של מטפלים בנפש: עובדת סוציאלית, פסיכולוגית ולפעמים פסיכיאטר. "הבעיה היא שהמקור של התופעה הוא הורמונלי, ואת זה אי אפשר לאבחן בבדיקת מעבדה".

כשאתם מדברים על 'דיכאון אחרי לידה' מצד אחד זהו מצב רפואי, אך בה בעת אתם מציינים עזרה של הבעל והקהילה. אישה יכולה לצאת מהמצב הרפואי שלה על ידי הגורמים האלה, או שטיפול נפשי מקצועי הוא הכרחי?

מיכל: "תלוי מה דרגת הפגיעה. זה מגוון כמו בסוכרת. יש סוכרת שאפשר להשתלט עליה בתזונה נכונה, ויש שאדם צריך לחבר לעצמו משאבה לגוף 24 שעות. בכל מקרה, התרפיה של הדיבור והשיתוף, אישה מבוגרת בקהילה, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית או סתם חברה יכולות מאוד לעזור".

לפני שהרב ברוך ומיכל מרחיבים את הדיבור על תפקיד החברים והקהילה במתן תמיכה למשפחות יולדות, הם מדברים על האדם היותר טריוויאלי: הבעל. בספרם הם מקדישים פרק שלם לבן הזוג, כדי לתת לו כלים להתמודד עם התופעה המתרחשת בביתו פנימה. נכון, להיניק את הרך הנולד הוא לא יכול, מסכים הרב ברוך, "אבל הוא יכול לעשות דברים אחרים, וכשהאישה תדע שהוא לוקח אחריות על כמה תחומים זה כבר ירגיע אותה".

בואו באמת נדבר על הבעל. זה שרואה את הסופרוומן שלו מתפרקת לו מול העיניים. הוא מגיע הביתה אחרי יום עבודה ורואה שהיא עדיין עם פיג'מה, הבית מבולגן והילדים לא מאורגנים. מה הוא אמור לעשות?

הרב ברוך: "דבר ראשון מה הוא אמור לא לעשות. אסור לו להיות ביקורתי. זה כמו בעסק, אם אתה רוצה שמשהו יקרה, אתה מלהיב את העובדים 'בואו נעשה את זה יחד'. או שיאמר 'אני אנקה את הבית'. הוא צריך לתת אופי אופטימי לבית והרבה עידוד חיובי. זה הדבר החשוב ביותר. ולצד זה, עזרה פרקטית".

מיכל: "הבעלים צריכים להיות סבלניים, כי הכל עובר. ילד חדש זה מעבר. למעבר יש התחלה וסוף. אז בסבלנות. גם הבעלים עוברים משהו. המחקרים מראים שאם בן זוג אחד מדוכא, זה משפיע על בן הזוג. וגם אנחנו יודעים שהאמא היא עקרת הבית, ואם היא מתפקדת בצורה ירודה ומתוחה, זה משפיע על כל המשפחה".

מיכל והרב ברוך מציינים שהבעל הוא זה שיכול לשים לב ראשון שמשהו כאן אינו כשורה, ולהפנות את האישה לעזרה. את זה, הם אומרים, חשוב לעשות בעדינות ובהתחשבות. מיכל: "הבעל הוא זה שצריך לקבוע את התור במרפאה, להביא את אשתו עד לפתח חדר הרופא ולהיכנס איתה פנימה".

זה נורא מפחיד שאשתך פתאום זקוקה לתרופה פסיכיאטרית, לא?

הרב ברוך: "הרבה יותר מפחיד אם היא לא תעזור לעצמה. אם אנשים היו מודעים לזה שחלק גדול מן הציבור מסתייע בתרופות כאלה מידי פעם, כשמתעורר הצורך, היתה הרבה פחות בושה".

מיכל: "אם נחזור לדוגמה של הסוכרת: מה, אני לא אקח אינסולין בגלל שאני לא רוצה לקחת תרופה כרונית ואני רוצה להתגבר על הבעיה לבד?"

 

 קהילה תומכת

הספר 'אחרי לידה' זכה לכותרת שמושכת בעיקר זוגות בהריון או מייד אחריו. אבל בני הזוג פינקלשטיין מייעדים את הספר לכל איש או אישה בקהילה, כולל כאלה שעוד לא נפקדו או כבר חתמו את הפרק הזה בחייהם. השניים מסבירים שלפעמים מי ששמים לב שמשהו לא בסדר הם דווקא השכנים, שרואים את הבעל מסתובב עם הילדים בעוד האישה בכלל לא יוצאת החוצה, או חברות הקהילה שרואות שחברתן שילדה כבר לפני זמן רב לא מגיעה למפגשי נשים. "ואז" אומרת מיכל "גם אם את לא החברה הכי טובה שלה, תדפקי בדלת ותשאלי מה העניינים, מה קורה?". מיכל ממשיכה ומסבירה שהבדידות היא גורם מאוד משמעותי בהתפתחות התופעה: "כשאישה מרגישה שהיא היחידה בעולם שיש לה את זה, אפילו אם היא תלך לגן השעשועים ותדבר שם עם נשים - היא תבין שיש עוד כמוה, וזה כבר נותן המון כוחות. אז לא להסתגר ולא להתבייש. לבקש עזרה זה לא סימן של חולשה אלא של כוח".

באופן כללי, אומרים הרב ברוך ומיכל, תפקידה של הקהילה הוא לנסות לחקות ולו במעט את המעטפת החמולתית של פעם, שהיתה מחבקת את היולדת מכל כיוון ולא מאפשרת לה ליפול. הם מדברים על עזרה ממשית בצורת בישולים והסעות לילדים, ומיכל מציעה ועדה שתבדוק איזה סיוע ספציפי כל משפחה צריכה.

אישה שחוותה דיכאון אחרי אחת מלידותיה נכנסת למעגל  של דיכאון? התופעה צפויה לחזור בהריונות הבאים?

מיכל: "ממש לא. אבל כמו שאדם שהיה חס וחלילה בתאונת דרכים יותר נזהר, כך גם אישה שעברה איזשהו קושי להסתגל או אפילו דיכאון, יודעת להתכונן מבחינה תזונתית, וגופנית, ובהיבט של תקשורת לפני ומייד אחרי הלידה עם בעלה וקרובי משפחה. הכי חשוב זה להתרחק מאנשים ביקורתיים ושליליים. לדעת מתי לכבות פלאפון ומתי לענות".

אם אישה תבחר שלא לטפל בדיכאון שלאחר לידה, אומרת מיכל, ייתכן שהוא יחלוף מתי שהוא. מצד שני, היא פוגשת נשים ממורמרות בשנות ה-40 וה-50 לחייהן, ללא ילדים קטנים, והיא משוכנעת שזה קשור במעבר בלתי פתור בעברן. הרב ברוך מוסיף שבכל מקרה לתופעה יש השפעות ישירות על הזוגיות ועל הילדים, והמתח והצעקות ההדדיות מטביעות את רישומן את כל הבית.

"ממה שאני ונשים אחרות חווינו" חותמת מיכל "האישה מרגישה חור שחור בלב ובנפש, ולכולנו אסור לשפוט נשים אחרות. בשורה התחתונה, כולנו מאמינים שלהביא ילדים יהודיים לעולם זה חשוב, ולכן הכרחי לדבר על הנושא ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח".

 

 

 

ofralax@gmail.com

 

 גישה אופטימית למצב דיכאוני

'אחרי לידה' (ובאנגליתDelivery From Darkness ) הוא סיפרם השלישי המשותף של הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין. פרט ל'בשעה טובה' הידוע, הם גם כתבו ספר למאותגרי פוריות בשם 'המפתח השלישי' (באנגלית: The Third Key), הנמצא כיום בשלבי תרגום לעברית.

'אחרי לידה' מספק לקוראיו סקירה כללית על תופעת הדיכאון אחרי לידה, ומביא סיפורים אישיים של נשים שחוו את הדיכאון ושל בעלים שנשותיהן היו שם, על תחושותיהם, כאביהם, התופעות, הטעויות והתחושה שלהם כמה חודשים אחרי. הספר ממשיך ומפרט את הסימפטומים, הגורמים, אפשרויות למניעה של התופעה וזיהוי מוקדם שלה. השניים הרחיבו באשר לטיפול בדיכאון אחרי לידה, והם פורשים בפני הקוראים מניפה של אפשרויות, מהטבעי ועד לרפואי.

בני הזוג פינקלשטיין מביאים אל הספר גם היבטים הלכתיים- תורניים ורוחניים של התופעה. הם מדברים על התא המשפחתי ועל יחסי הגומלין עם המשפחה והקהילה, ולא שוכחים גם לדבר על השמחה ביהדות.   

הספר, שלכאורה עשוי להיות עצוב ומדכא, נכתב מתוך גישה עניינית וגם אופטימית. הכותבים מתייחסים אל התופעה כאל עניין רפואי שניתן לזהותו, לטפל בו ולצאת ממנו, והגישה הזאת יכולה לשדר הרבה כוח אל הזוגות הנמצאים בתוך המערבולת הזאת. גם לסבים וסבתות מומלץ להעיף עליו מבט. הפצה: פלדהיים.