בשבע 375: שיעור בצניעות למשטרת בנימין

תביעה אזרחית נגד שוטרים ושוטרות שביצעו בדיקה כוחנית ופולשנית בגופן של מפגינות כתומות במטרה להרתיען , תמיכתו של היועץ מזוז בפרשנות מצמצמת של 'חוק נהרי' מאיימת על תקציב החינוך המוכר שאינו רשמי.

יאיר שפירא , כ"א בטבת תש"ע

 

פעם המפד"ל היתה מחוללת משברים קואליציוניים כאשר מוסד ממלכתי היה נתפס בחילול שבת. יתכן וימים אלו עברו בלי שוב, אך אדישות שליחי הציבור הדתי לחילול צניעותן של בנותיו היא בלתי נסלחת. לפני חמש שנים פרסמנו ב'בשבע' עדויות קשות על תקיפות מיניות בעת פינוי עמונה. הקלות שבה הצליחה המשטרה להשתיק את הנושא עלתה ביוקר שלוש שנים מאוחר יותר.

לפני כשנתיים נעצרו שבע בנות בעת ששהו ב'גבעת האור' שליד בית אל. כולן בנות פחות משש עשרה, חלקן בנות ארבע עשרה. על אף שהחשד נגדן היה כניסה לשטח סגור בלבד, הובלו הבנות לתחנת המשטרה בשער בנימין, ושם, על מנת להרתיע אותן ולהבהיר להן שעבירה על החוק אינה משתלמת - בוצע בהם חיפוש גופני בהפשטה, בכפיה ותוך שימוש בכוח רב ובאיומים. כמובן לא נכביר בתיאורים, אך נציין כי תגובת הבנות למעשה היה כתגובת נשים צעירות אחרות לאחר אונס. תלונה שהוגשה למח"ש נסגרה בגלל חוסר יכולת נפשית של הבנות שהותקפו למסור עדות. רק עתה, משבגרו, אזרו חלקן עוז להגיש תביעה אזרחית נגד השוטרים שפשעו בהם: מפקד תחנת בנימין סנ"צ בני הרנס, הקצין פיני זאבי, ושתי שוטרות ושוטר שביצעו את המעשה בפועל. תביעה על סך חצי מליון שקלים הוגשה בשם הבנות בידי עו"ד אורית יפת ובסיוע ארגון זכויות האדם ביש"ע. מחיר זעום ביחס לזה שאפשר וצריך לגבות מהשותפים לפשע בהליכים פליליים.

 

הרפורמים נגד החרדים

התנועה ליהדות מתקדמת, הענף הישראלי של התנועה הרפורמית, עבר בשנים האחרונות ממגננה להתקפה. בעבר התרכזה התנועה, שעדיין לא מצליחה למשוך אל שורותיה ציבור משמעותי, בניסיון לקבל מעמד רשמי בישראל. בשנים האחרונות היא מתבלטת בעיקר במאבק משפטי יעיל שהיא מנהלת כנגד תקציבים המוזרמים לציבור החרדי.

השבוע למשל זכתה התנועה לרוח גבית לא מפתיעה מלשכתו האוהדת של מני מזוז. היועץ המשפטי לממשלה שלח אל בית המשפט העליון חוות דעת התומכת בעתירת התנועה לחייב את עיריית ירושלים בפרשנות מצומצמת של 'חוק נהרי'.

סגן שר החינוך מימי ממשלתו של אהוד אולמרט, איש ש"ס ח"כ משולם נהרי, חוקק חוק שקבע כי רשויות מקומיות ישאו בהוצאות המנהלתיות של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, בשיעור שבין 75 אחוזים למאה אחוזים. החוק, שאמור היה להשוות את התקצוב של מוסדות פרטיים עם זה של מוסדות ציבוריים, היה עלול להנחית מכה קשה על החינוך הממלכתי שאיבד את יתרונו העיקרי - תקצוב מלא. אך הקולות המקדשים ממלכתיות ושוויון נשמעו אז חלושים במיוחד. מועמדותו לנשיאות של שמעון פרס עמדה אז על הפרק, ש"ס היתה לשון המאזניים, ואנשי קדימה ומפלגת העבודה תמכו בחוק.

קולות כנגדו של נהרי נשמעו דווקא מתוך הציבור החרדי. שם זכרו את תוצאות חוק הלפרט הזכור לרע. חבר הכנסת דאז של יהדות התורה הצליח למנף מצוקה קואליציונית ולהגדיל את קצבאות הילדים לסכומים אסטרונומים. התגובה לא איחרה לבוא לאחר שהמצב הפוליטי השתנה, וקיצוץ מהותי בשיטת קצבאות הילדים הכניס את הציבור החרדי למצוקה כלכלית של ממש. גם הפעם התריעו אנשי ציבור ועסקנים חרדים, שיותר מידי עלול להתברר כהרבה פחות.

ואכן, הנחייה שיצאה מלשכת היועץ המשפטי לממשלה קבעה פרשנות מצמצמת לחוק. רק 'הוצאות מנהליות' - דקדקו שם. שום שירות אחר אין הרשויות יכולות להעניק לבתי ספר פרטיים. כך יצא שכרם של המוסדות החרדיים (יחד עם מוסדות דתיים-לאומיים רבים, המון מוסדות ערביים ומעט מוסדות חילונים) בהפסד מרובה ברשויות מקומיות בהן אין החרדים נהנים ממעמד פוליטי איתן.

בירושלים מצבם הפוליטי של החרדים טוב, למרות ההפסד בבחירות לראשות העיר, והעירייה פעלה בפרשנות נדיבה של החוק. אלא שאז עתרו הרפורמים, וכאמור מזוז הצטרף השבוע, כדי לכפות את הפרשנות המצמצמת בכל הרשויות כולן. אם תתקבל העתירה, עלולים מוסדות חינוך פרטיים רבים למצוא עצמם על סף קריסה.

 

 אין כסף להסעות

מכה נוספת הוכו המוסדות החרדיים השבוע כאשר בג"ץ דחה עתירה של מוסדות ש"ס 'מעיין החינוך התורני' בעניין הסעות תלמידים לבתי ספר. גם כאן התחיל העניין בעתירה של 'התנועה ליהדות מתקדמת'. בעתירה שהתקבלה לפני שנים דרשו הרפורמים להפסיק לממן את הסעות התלמידים החרדים על פי רשימות שהמוסדות המציאו למשרד החינוך, אלא להכניס גם את התלמידים החרדיים אל תוך המערכת הממוחשבת של משרד החינוך הקובעת מי ומי הזכאים למימון הסעה. בהוראת השופטים נתן משרד החינוך לרשתות החרדיות תקופת הסתגלות של שלוש שנים, שהסתיימו זה מכבר. בשנה שעברה עתרה 'מעיין החינוך התורני' לבג"ץ כדי שזה יחייב את משרד החינוך לשקלל בתוך המערכת את הצרכים המיוחדים של הציבור החרדי.

המערכת של משרד החינוך מזכה תלמיד בהסעה על פי המרחק של המוסד הקרוב ביותר אל מקום מגוריו, בהתחשב בזרם החינוך אליו הוא משתייך. לצורך העניין מכיר משרד החינוך בארבעה זרמים: ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי ספרדי (המעיין התורני) וחרדי אשכנזי (החינוך העצמאי). אלא שהציבור החרדי-ליטאי לא ישלח את ילדיו לחינוך חסידי, וחסיד מחסידות פלונית לא תמיד יכול להרשות לעצמו להשתלב במוסד של חסידות אלמונית. המערכת של משרד החינוך עיוורת להבדלי הגוונים, והמימון הציבורי להסעות במגזר החרדי צנח לו בשנה האחרונה.

בג"ץ דחה את העתירה, וקבע כי כפי שאדם בחינוך הממלכתי החפץ בתת-זרם ייחודי, כמו בית ספר דמוקרטי או תיכון מדעי, נאלץ לממן את הסעת ילדו מכיסו, הוא הדין גם בחינוך החרדי.

אגב, מתוך תשובת משרד החינוך לעתירה עולה עובדה מעוררת מחשבה. משרד החינוך הצהיר כי על פי מדיניותו, כאשר במוסד החינוך הקרוב ביותר למגורי התלמידים לומדים בנים ובנות במעורב, אין המשרד משתתף במימון הסעה למוסד לימוד ממלכתי-דתי נפרד. לעומת זאת, כאשר מוסד החינוך הקרוב לבית התלמיד הינו מוסד נפרד והתלמיד מעוניין ללמוד במוסד מעורב, יהיה זכאי התלמיד להסעה.