בשבע 375: מכתבים למערכת

קוראי העיתון , כ"א בטבת תש"ע

 

מצא את ההבדלים / אדוה נוה, שערי תקוה

התקשורת, אישי ציבור ואפילו שר המשטרה תקפו בחריפות את המשטרה על מעצרו המתוקשר של ראש עיריית בת ים. שלושה ימים אחרי כן יצאה המשטרה שוב בתרועות והודיעה על מעצר קטין בצומת תפוח בחשד למעורבות בהצתת המסגד בכפר יאסוף. למרות שלפי החוק אסור לפרסם שם של קטין חשוד בעבירה וכל מידע שיביא לזיהויו, מסרה המשטרה כי מדובר בקטין שהוריו וסבו נרצחו בפיגוע. וכדי למנוע טעות חס וחלילה, נמסר בתקשורת כי הוא קרוב משפחתו של הרב כהנא, ובהמשך כי הוא גם קרוב של בנו וכלתו שנרצחו בפיגוע...

שעות מספר לאחר המעצר המתוקשר שוחרר הנער משהתברר כי יש לו אליבי. והנה במקרה זה כלי התקשורת והח"כים (מלבד ח"כ בן ארי) נאלמו דום. איש לא תבע לדעת מדוע פרסמה המשטרה את מעצרו לפני  שביררה את  האליבי שלו, ומדוע הדליפה פרטים על זהותו בניגוד לחוק. אפילו המועצה לשלום הילד לא השמיעה את קולה בנדון. האם ההבדל בהתייחסות נובע  מכך שמדובר בסך הכל במתנחל, וגרוע מכך, כזה שמשפחתו שייכת ל'ימין הקיצוני'.

 

                                                                                        

עניינים שוליים? / נריה שאג,  כוכב השחר

שמעתי בשבוע שעבר ברדיו את דברי הרב שלמה אבינר בנושא המתיחות ביחסי ישיבות ההסדר והצבא. הרב השווה יחסים אלו ליחסים שבין בני זוג נשואים, וכך אמר הרב: 99 אחוז מבין מקרי הגירושין זה על שטויות... הצבא הוא גוף קדוש וחשוב, והישיבות קדושות וחשובות, ממש זיווג אידיאלי... למה צריך לריב על עניינים שוליים? מה נעשה? נקים מדינת יהודה בנפרד ממדינת ישראל?!

כבוד הרב, איננו מבקשים גט. אנחנו אשה נבגדת ומוכה. האם אפשר לקרוא ליחס שאנו מקבלים מהמדינה עניינים קטנים?! לפני ארבע וחצי שנים בכפר מימון היינו כאשה נרדפת ע"י בעלה כשסכין בידו, והיא מנסה להיאבק באגרופיה החשופים. כמה רבנים הניאו אותנו ממאבקנו, ולבסוף הסכין ננעצה בגבנו עד הניצב.

הצלקות עדיין כואבות, ומדי יום אנו סופגים השפלות, עלבונות ומכות. כיצד אפשר לספר לנו שאלה עניינים שוליים ושעלינו לעשות שלום-בית עכשיו ובכל-מחיר?! האם שכחנו שהיו ראשי ממשלה שכמעט מכרו את כל יהודה שומרון ורמת הגולן בנזיד עדשים של שלום-עכשיו-מדומה? אם לא ניאבק עכשיו, אז אימתי?

 

 

הקפאה מוחלטת /   שמואל פישר, פתח תקוה   

צו ההקפאה הגורף שמלכתחילה אסר כל בנייה, הוא מאפיין של התרבות השלטונית בישראל: קודם-כל אוסרים את הכל ומשאירים את האזרחים במצב של אין-אונים, תלויים בחסדי השלטון ופקידיו ונאלצים לבקש מהשלטון גם את מה שלפי כל אמת-מידה לא היה אמור מלכתחילה להיכלל בצו ההקפאה. יתרה מכך - עדיין אין כתובת אל מי פונים בבקשה כלשהי והיכן נמצאת הוועדה שתפצה על הנזקים.

 כי כשמדובר במתנחלים, אפילו אישורים רשמיים שהמדינה עצמה הוציאה אינם נחשבים בעיני פקחיה ושוטריה. כשמדובר במתנחלים - נוטלים מהם את זכויות האזרח בהינף יד של החלטת פקח אחד. כשמדובר במתנחלים – אין חוק ואין "שלטון החוק" ואין מערכת משפט שתעמוד לצידם ותעצור את מעשי הדיכוי. 

 

                                                                                                                                          

צימוקים לשבת / משה טאו, רחובות

* יולדת הורשעה בגין הוצאת דיבה על בית החולים.

לשון הרה.

* סקר: קלטות התלמוד נהנות מביקוש גדול מאוד.

תורה לִשְמַע...