בשבע 375: בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים

בתום קריירה רבת שנים כשופט שלום, מרשה לעצמו השופט הרן פיינשטיין לצאת בגלוי נגד פגמי המערכת בה עבד: התחמקות משימוש במשפט העברי, מינויים לא ענייניים של שופטים וחוסר הבנה לצד האנושי של המורשעים.

עפרה לקס , כ"א בטבת תש"ע

ב"ה

 

אני נגד מאסר. אסיר עולה 120 אלף שקל בשנה, תכפילי את זה ב-80 אלף אסירים והמחשבון שלי יצעק עליי שהגזמתי. אני בעד שמורשעים יעבדו, יעשו את תעלת הימים ואת קו הרכבת לאילת ויקבלו משכורות פחות דמי שמירה. שיחבשו כובע טמבל וירקדו הורה. זה ציוני, זה תורם לחברה

 

אחד מן העמיתים של פיינשטיין גזר בתחילת דרכו 6 שנות מאסר למורשע. "קראתי לו ושאלתי אותו 'כמה זמן חשבת על גזר הדין?' הוא ענה '5-6 דקות'. אמרתי לו 'שנה שווה דקה. תחשב עכשיו כמה זמן הקדשת לחשוב על כל חודש'. הוא הפך את העונש לחצי שנה על תנאי"

 

על החמרת עונשו של בניזרי: "אדם הולך לשבת בכלא, אתם לא שומעים טענות? בשלוש שורות אתה מכניס לשר ורב פי שלושה? את יודעת מה, עזבי שר ורב: אבא, סבא, לא תיתן לו צ'אנס? אני לא אומר שזה לא מגיע לו, אבל תנמק! זה לא כסף, זה חיי אדם!"

 

השופט בדימוס הרן פיינשטיין מרגיש היום משוחרר יותר. זה לא שהוא התיישר לפי המערכת כשישב על כס המשפט, אבל היום הוא יכול להסתכל על המערכת בעיניים אחרות ולהגיד בקול רם את פגמיה וגם את הדרך לתקנן. פיינשטיין, שכלל לא רצה לעסוק במשפטים, נאלץ לגנוז את חלום חייו לעסוק בדיפלומטיית חוץ, בשל אי השתייכות למפלגה הנכונה. כשהגיע לכס המשפט, שמו לו רגל בדרך לקידום בגלל החלטות שהעביר והמדיניות שבה נהג. פיינשטיין, שופט ומרצה בגובה העיניים, הניח על שולחן השופט לב גדול במקום פטיש. הוא אולי לא זכה להוקרה מקהיליית השופטים, שמעייניה במקומות אחרים, אבל הנאשמים שעברו תחת ידו ביקשו לקבל דווקא ממנו את עונש המאסר, ושלחו לו שלל מכתבי תודה.

 

 לשבור את הקליקה בעליון

על שולחנו של השופט בדימוס הרן פיינשטיין מונחת בקשה שלו להצטרף כמשיב בעתירה לבג"ץ. מדובר על עתירה של 'שלום עכשיו' ומי שעוקבת אחרי הבנייה ביו"ש מטעמו, חגית עופרן, נגד בנייה בקרית נטפים. מה לפיינשטיין הרחובותי ולקריית נטפים? לא כלום. הוא בחר את הבג"ץ הזה כמעט במקרה, והתיק אמור לשמש אמתלה לטענה נגד בית המשפט עצמו. הוא מסביר: "לפני 40-50 שנה, כשהגשת בג"ץ היית צריכה להוכיח שיש לך נגיעה אישית לנושא. היום כל אחד יכול לעתור לבג"ץ בלי להוכיח את קירבתו לנושא. הנה, אנשי 'שלום עכשיו' אינם מתגוררים בקרית נטפים ולא בסביבתה והם עותרים. אני טוען שבג"ץ הרחיב את הסמכות שלו בלי עיגון בחוק, ולכן היא אינה מוצדקת. צריך להחזיר עטרה ליושנה".

רבים מרגישים היום שהם עומדים מול שוקת שבורה שנקראת 'בית המשפט העליון', המוסד שאליו היו אמורים לשאת את עיניהם. איך הגענו לשם?

"אישיות של השופטים וכניעה של המחוקק. מי שהתחיל בהתערבות לראשונה היה הנשיא שמגר, שהיה שופט מצוין. משם זה רק המשיך". ממשיכו של שמגר היה, כידוע, אהרן ברק, ופיינשטיין תולה את התרת הרסן של כבודו בלא אחר מאשר מנחם בגין, שברק היה יועץ משפטי לממשלה כשהוא עמד בראשה. "הוא העריץ את ברק ונתן לו יד חופשית בהסכם השלום ובהסכמים נוספים. מדובר באישיותו של האדם, והשופטים האחרים הלכו שבי אחרי ברק ואף אחד לא שם לב".

את הקליקה בעליון פיינשטיין היה מפרק על ידי שינוי שיטת מינוי השופטים. "עד הבחירות האחרונות היה לנשיא ביהמ"ש העליון רוב בטוח. מי אמר שצריך שלושה שופטי עליון בוועדה? אחד זה לא מספיק?"

פיינשטיין היה יוצר מאגר של 50-100 איש, בלי קביעות, שמייצגים סוציולוגית את האוכלוסייה. "והייתי עורך ביניהם הגרלה, מי יישב בכל ועדה. מה יודע שופט עליון על הצרות שלי בבית משפט השלום ברחובות? או בנצרת?"

ומה יידע נציג ציבור ערבי מערערה על הצרות שלך כשופט ברחובות?

"לא יודע. אבל נציגי ציבור יכולים לבחון את אישיותו של האדם. למה שופטי העליון צריכים לשבת בוועדה שממנה שופטים לבית הדין לעבודה? מה הם מבינים בתחום? צריכים אנשים מהברנז'ה הזאת, של דיני עבודה. רוצים למנות שופט בימ"ש שלום בנצרת? צריך לשאול עורכי הדין מהאיזור, את הפרקליטות אם הוא הופיע בפלילי. אבל מה יידע שופט בית המשפט העליון שמקבל ניירות?"

לפיינשטיין מגוון טענות נגד בית המשפט העליון והרחבת סמכותו באופן עצמאי שלא לפי כוונת המחוקק. הוא, למשל, מתנגד ליראת היתר לחוקי היסוד וטוען שכל הזכויות היו מעוגנות בתקדימים, או בחוק האנגלי, עוד קודם. הוא מתנגד להתערבות בית המשפט בסוגיות פוליטיות, כמו למשל נושא בית הסוהר הפרטי בבאר שבע. וכן, הוא מחפש את המחוקק עם האומץ, שלא יירתע מכוחם הרב של השופטים. 

נחזור לבג"ץ שאתה רוצה להשיב בו. הוא ריאלי? יש סיכוי שהשופטים יאמרו 'אין לנו סמכות'?

"כשהגשתי את הבקשה לצילום החומר כתבתי להם: 'יש לכם שלוש אפשרויות: אחת, לסרב, אבל אז כולם יידעו שיש לכם עם זה בעיה. אתם יכולים לדחות אותי, אחרי שתשמעו את טענותיי, ואתם יכולים להסכים איתי'. אני במצב שאני לא מפסיד. אם אדחה, אבוא לכנסת עם פסק הדין ואומר 'תראו, נתנו להם

צ'אנס לרדת מהעץ, לקבוע לעצמם את הגבולות. הם לא רצו, אז תעשו את זה אתם'".

 

 לא סולח למפא"יניקים

הרן ("אבי החליט לקרוא לי בשם תנ"כי, פתח את החומש ונעצר בשם שהיה נראה לו יפה") פיינשטיין, בן ה-67, מתגורר בבית שבנוי על מגרש הבית בו גדל. תמונת בית ילדותו תלויה על הקיר, והוא נושא עימו זיכרונות מלוא חופניים מימי טרום המדינה. פיינשטיין, למשל, לא ישכח את זריקת האבנים על ה'כלניות' ואת העובדה שגג הבית, שהיה הקיצוני במושבה רחובות, שימש עמדה נגד ערביי איבנה, היום יבנה.

פיינשטיין בכלל לא רצה לעסוק במשפטים. מה שהביא אותו למקצוע הזה היה הנפוטיזם המפא"יניקי. "רציתי ללכת למשרד החוץ. אבי שהיה איש חכם אמר לי: 'תצטרף למפא"י, תתקבל'. אמרתי לו 'אבא, יום אחריך'".

על עיסוק של שנים ארוכות במקצוע בו הוא כלל לא רצה, אולי היה פיינשטיין מוכן להבליג, אבל את המחשבה שהם אלה שהרגו את אביו, הוא נושא בליבו עד היום. אביו של פיינשטיין היה מהנדס, אחראי על קו צינור הנפט ופרוגרסיבי ידוע. הוא סירב, למשל, לחתום על מנוי לעיתון 'דבר'.  

"כשהחלו להתפוצץ חלקים מהצינור", מספר פיינשטיין "החבר'ה של מפא"י התחילו לטעון נגדו. הוא כתב לבן גוריון שהוא שומר בכספות את כל המכתבים שלו, שהזהירו שאדמת הלס אוכלת את הצינורות וצריך לטוס לארה"ב כדי ללמוד לטפל בזה. אבי שהיה איש מקצוע מנוסה רצה לנסוע, אך במקומו שלחו שני מהנדסים צעירים חברי מפלגה שהיו מתחתיו. זמן קצר אחרי זה הוא נפטר בשנתו. אימי מצאה אותו בבוקר עם ספר דקדוק ביד".

פיינשטיין מעיד על עצמו שדעותיו הימניות והאנטי מפא"יניקיות נשענות על השכל אבל גם על הרגש. "לא אסלח להם לעולם", הוא מצהיר.

כמה שנים לפני כן, הספיק אביו של פיינשטיין, שהבין שבלי להיות חבר מפלגה זה לא יצליח, לכוון אותו לעבר לימודי המשפטים. פיינשטיין למד ב'עברית' באותה כיתה עם דורית בייניש ואליאב שוחטמן, סיים התמחות במקצוע, אך דעתו לא נחה. הוא טס לארצות הברית, שם למד קרימינולוגיה, וכשסיים חזר לישראל ופתח פרקטיקה של עו"ד. "מאוד לא אהבתי את זה, לא הייתי טוב בכל הנושא של שכר טרחה". חבריו שלחו אותו אז להיות שופט. והוא עשה זאת משנת תשמ"ח ועד לפני שנה. לא הרבה אחרי שהתיישב על כס השיפוט, הוא החל ללמד קרימינולוגיה ב'בר אילן' ואחר כך במכללת אשקלון, ואת זה, ניכר בבירור, הוא מאוד אוהב.

 

 מונית לנאשם

אם הייתם נאשמים או עורכי דין אצל השופט פיינשטיין, לא הייתם יכולים לקרוא לו 'כבודו' או לפנות אליו בגוף שלישי. הוא דרש מנאשמים שיביאו את משפחתם לדיון "כי לא רק הנאשם הולך לכלא, אלא יש לזה השפעה על כל סביבתו", ובכל שנות שיפוטו כמעט ולא הכניס מורשעים לכלא.

הדרך השיפוטית של פיינשטיין היתה מלאת מקוריות למין הרגע הראשון, או אפילו לפניו, עת התראיין לתפקיד אצל שר המשפטים בזמנו, אברהם שריר: "הוא אמר לי 'אשאל אותך שאלה בנאלית ששאלתי כל אחד: מה תפקידו של שופט?' אני לא התכוננתי לשאלה, כי ערב לפני זה קיבלתי טלפון שאני צריך להתייצב למחרת בבוקר במשרדו. אמרתי לו, 'בשליפה מהמותן: לב פתוח לבני אדם וראש פתוח לבני אדם'. הוא שאל 'משפטים?' אמרתי 'לא כל כך חשוב'. הוא אמר 'תודה'. הפגישה בינינו ארכה 40 שניות ובסופה הוא אמר לי שהוא מצביע עבורי".

באמתחתו של פיינשטיין קלסר מכתבים מרגש ביותר של מורשעים, שחלקם הגיעו לבית הסוהר לאור החלטותיו, ואחרים לשיקום. הם מספרים לו על מצבם, על כך שהפנימו שהעונש היה ראוי להם ועל חייהם החדשים.

פיינשטיין התעקש לשלוח מורשעי עבירות אלימות וסמים לגמילה לפני מאסר, ובעקבות פסיקותיו שונה הנוהג. הוא לא חשש לבטל פסק דין של עמיתתו בבית משפט השלום בראשון לציון, כשהיה נראה לו שבית המשפט הפעיל לחץ לא הוגן על הנתבעים, למרות שידע שהדבר יגרום לחיכוכים.

פיינשטיין הכניס 'מענטשקייט' לכל הסביבה והצליח לחנך אפילו את המשטרה. "בערב פסח הביאו לי יהודי בן 82, שהיכה את אשתו. עצרו אותו בראשון לציון, רוקנו לו את הכיסים והביאו אותו בניידת לרחובות. שחררתי אותו למעצר בית, אבל האיש אמר שהכסף שלו במשטרת ראשון. אמרתי לשוטרים: 'קחו אותו', אבל הם השיבו שאין להם ביטוח עבורו. הוצאתי 50 שקלים מהכיס ואמרתי 'יש כאן ממול תחנת מוניות, סע'. כמה ימים אחרי זה, קיבלתי מכתב ממפקד המרחב: שינינו את ההוראות.

"כל עצור שנכנס אליי שאלתי 'שתית ואכלת?' אם התשובה היתה 'לא', הייתי מרים טלפון למזנון שיתנו לו לאכול ולשתות על חשבוני. האכלתי עצורים בכמה מאות שקלים, ואז קיבלתי הודעה ממפקד המרחב 'הבנו את הרמז. אף אחד לא ייכנס אליך לפני שהוא אכל ושתה'".

פסק הדין האחרון של פיינשטיין מעניין ביותר וממצה, במידה כלשהי, את מחויבותו לחוק מצד אחד ואת מחויבותו לבן האנוש, הנמצא על ספסל הנאשמים, מצד שני: היתה זאת תביעה של מינהל מקרקעי ישראל נגד שישה קשישים ממושב חגור, אשר ברשותם קרקע חקלאית, אך השימוש שהם עושים בה הוא מסחרי: הם הקימו על הקרקע מבנים והם משכירים אותם. המינהל דרש מבית המשפט לאסור על הבעלים להשכיר את המבנים וכן להורות על הריסתם. פיינשטיין קבע, בדיוק לפני שנה, ש"תביעת המינהל היא צודקת אך אינה מוצדקת". הוא קבע כי המבנים אכן ייהרסו, אבל רק 60 יום לאחר מות הנתבעים.

"אנשים הקדישו את כל חייהם, הקיזו את דמם, ישבו על הגבול. עכשיו התעוררתם, כשהם לבד, כשהם זקנים והם חיים מההשכרה של המבנים האלה? מה, אין אורגן כזה?" הוא שואל ומצביע על הלב.

כמה מקום יש בתהליך המשפטי ללב של השופט? החמלה סותרת לפעמים את החוק היבש.

"אין תשובה. אי אפשר לפסוק בניגוד לחוק, בוודאי לא בפלילי. זה עיקרון החוקיות", הוא אומר אבל מסנן בדרך אגב דוגמאות לכך שבית המשפט העליון דווקא המציא את החוקים מחדש כמה פעמים.

אתה הכנסת את הלב לבית המשפט.

"מאוד".

האהבה מקלקלת את השורה.

"נכון. אבל התפישה הפילוסופית של המקצוע היא שבחוק אין שום קדושה. אז אם אנחנו רוצים לשנות את הנורמה והחוק מרשה, אנחנו יכולים לעבוד תחת זה".

כל שופט מזיז קצת את החוק לפי ראות עיניו.

"לא, אני נגד הזזה בכלל. אני נגד פרשנות שאינה מעוגנת בחוק. 'אין מחוקק מבלעדי המחוקק ולו בלבד נתכנו עלילות חקיקה', אמר השופט זילברג הגדול מכולם. השופט יכול לעבוד רק בתוך מסגרת החוק".

פעם אחת העביר אותו ליבו על ספר החוקים. הוא התעקש לחקור מקרה מוות בעקבות רשלנות רפואית, למרות שעברה יותר משנה ויום מאז המקרה, מה שהיה אז בניגוד לחוק. "זו היתה בחורה צעירה שנפטרה בעקבות אבחנה מוטעית של פרופסור שאמר לה שהגידול שלה אינו ממאיר.

"המקרה היה קורע לב. מיניתי את עצמי כשופט חוקר. אבל בקופ"ח טענו שכבר עברה למעלה משנה. סגרתי את התיק, אבל לא ישנתי בלילות. אחרי 4 חודשים כתבתי 'אני מזמין אתכם לתת עדויות לא עפ"י חקירת נסיבות מוות אלא על רשלנות רפואית'. הם התווכחו ואמרו שאין לי סמכות, ולבסוף עתרו נגדי לבג"ץ. קופת חולים זכתה, והמשפחה היום הרוסה לגמרי, אבל הסעיף המגביל קשר רפואי לשנה בלבד בוטל".

 

נהגת בשכרות? הרכב יימכר

פעם אמרת שאם היית עצור 5 דקות, היית מודה ברצח ארלוזורוב.

"נכון, גם בחטיפת נפוליאון. תיכנסי לתא מעצר ברחובות. את מאבדת עשתונות, את נכנסת לריחוף בלי שליטה, את נהיית אפס. כשהייתי נכנס לבית סוהר לביקורת פתע כשופט, מייד הייתי שואל אם יש יציאה".

הקרימינולוגיה שפיינשטיין למד בלי ספק השפיעה על עבודתו כשופט. וכן, הוא ממליץ על כך שלימודי הפנולוגיה, תורת הענישה, השייכת למקצוע, יהיו לימודי חובה לשופטים. אבל למרות הרקע הנרחב שלו בתחום, הלב הפתוח לנאשמים והביקורת על תנאיהם של העצורים, התכנית של פיינשטיין למאבק בפשע המשתולל ברחובותינו כוללת דווקא החמרה בעונשים והטלת עונשי חובה.

"קחי את עשר העבירות הנפוצות ביותר ותטילי עונש חובה. עשית עבירה? שלוש שנות מאסר וחצי מיליון שקל קנס, שלילת אזרחות ויציאה לחו"ל, התערבות בחשבון בנקים, הכל. לא רוצה להגיע לזה? אל תעשה עבירה".

מצד שני, אתה אומר שכמעט ולא הכנסת אנשים לכלא.

"מפני שהיה לי שיקול דעת, אני נגד שיקול דעת לשופטים בעבירות מסוימות".

זה לא הוגן: אתה ישן טוב בלילה כי מסגרת החוק איפשרה לך להתחשב במגוון גורמים.

"פעם ראשונה תתני צ'אנס, פעם שניה גם, בקליפורניה, אם את גונבת בפעם השלישית: מאסר עולם. אגב, אני נגד מאסר. אסיר עולה 120 אלף שקל בשנה, תכפילי את זה ב-80 אלף אסירים והמחשבון שלי יצעק עליי שהגזמתי. אני בעד שמורשעים יעבדו, יעשו את תעלת הימים ואת קו הרכבת לאילת ויקבלו משכורות פחות דמי שמירה. שיחבשו כובע טמבל וירקדו הורה. זה ציוני, זה תורם לחברה ויש כאן גם שיקול הרתעתי: המשפחה לא תוכל לבקר, ולא יוכלו להעביר להם סמים".

פיינשטיין גם מציע לפתור את בעיית הנהיגה בשכרות של הצעירים בשיטת המקל והגזר: תופסים צעיר  נוהג בשכרות? לוקחים את הרכב, ומוכרים אותו. "אם זה יהיה החוק, את תראי את האבות מחזירים את בניהם מהבילוי. מצד שני, אם אתה נוהג 5 שנים בלי עבירות, תקבל אוטו בלי מיסוי. זה תמריץ אדיר, כולם ייסעו 50 קמ"ש. מה יש להפסיד? הנזק מפגיעה הוא הרבה יותר גבוה. את יודעת כמה עולה למדינה 'בית לווינשטיין'?".

 

 "דרוש ניתוח לב קיצוני"

זה כבר לא סוד שלציבור אין אמון במערכת המשפט. שר המשפטים יעקב נאמן מנסה לתקן את המצב בשורה של צעדים, אחד מהם הוא הוספת עשרות שופטים למערכת.

"זה לא יעזור. דרוש ניתוח לב קיצוני ולשנות את כל השיטה. יש לאמץ מארצות הברית, למשל, את חקירת העדים שמתבצעת במשרדיהם של עורכי הדין. זה לא צריך להיות אצל השופט, בטח בכל מה שנוגע למשפט אזרחי ומסחרי. השופט קורא את כל הפרוטוקול ורואה את המוצגים. אם יש משהו לא ברור הוא מזמן את עורכי הדין".

אבל יש מימיקה של נאשם או עד, אתה רואה איך הוא מגמגם, מה האינטונציה, כמה הוא מזיע. דברים כאלה לא נכנסים לפרוטוקול.

"וכששופט כותב את פסק הדין 7 שנים אחרי, הוא זוכר את המימיקה?" הוא מקשה. גם פיינשטיין, בדומה לנאמן, סובר שיש לקצר את פסקי הדין, ולצמצם גם את סיכומי הצדדים. "מי צריך פסק דין או סיכומים של 400 עמודים?" הוא מצידו גם היה מבטל את כל הטענות המקדמיות וגם את ערעורי הביניים.

מה שכן, פיינשטיין מתנגד לעמדתו של נאמן שיש לגזור דין מיד בתום המשפט. "בסוף המשפט אתה לא זוכר את כל החומר. אני מעולם לא גזרתי דין מהדוכן. מה פתאום אתה פוסק? אתה לא רוצה לנוח על זה? לחשוב? הייתי שואל את הנאשם אם אכפת לו להישאר עוד יום-יומיים במעצר. את יודעת מה זה בשביל נאשם שאתה אומר לו שאתה הולך לישון על התיק שלו? אתה נותן לו את התחושה שאתה חושב עליו, זה לא עולה לך כסף. ביום הקראת גזר הדין אתה נכנס ואומר לו 'לא ישנתי יומיים בגללך. בוא תראה מה עשיתי'".

אחד מן העמיתים של פיינשטיין גזר בתחילת דרכו 6 שנות מאסר למורשע. "קראתי לו ושאלתי אותו 'כמה זמן חשבת על גזר הדין?' הוא ענה '5-6 דקות'. אמרתי לו 'שנה שווה דקה. תחשב עכשיו כמה זמן הקדשת לחשוב על כל חודש'. הוא הפך את העונש לחצי שנה על תנאי. אמרתי לו 'דיר בלאק, אל תגזור עונש מהדוכן'".

הראיון עם פיינשטיין מתקיים בחדר העבודה שלו. לאורך כל הקיר משובצים ספרי משפט, החל מהמג'אלה המתורגמת, המשך בספריו של פרופ' רקובר, ספרו של יוסי דר 'אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק' ("תקראי את זה") וכלה בחוק היסוד הגרמני. במהלך פגישתנו מרבה פיינשטיין להביא לדבריו אסמכתאות מדויקות מהספרים, הוא משבץ פתגמים לטיניים ומסביר אותם ("הסטודנטים שלי נאלצים ללמוד את זה בעל פה"), ובכלל מביא מובאות בגרמנית, צרפתית ואנגלית. את הבקיאות בשפות רבות כל כך רכש מאביו, "לא עזר לי להשתולל שיש משחק כדורגל בחוץ, הייתי צריך לשבת וללמוד לטינית וצרפתית", גרמנית ידע מהבית, האנגלית שלו שופשפה היטב בשהייתו בארצות הברית, לאדינו למד כששותפו צחק עליו שהוא לא מבין את השפה, וסינית רכש להנאתו. רוחב הדעת הזה רק מדגיש את הניגוד בין גישתו של פיינשטיין למשפט העולם ולמשפט העברי, לבין זו השלטת היום במשפט. מעבר לנאמנות לתרבות ישראל, חושב פיינשטיין שהפסקת הרעייה בשדות זרים היא תהליך נכון שגם יחסוך זמן לבתי המשפט. "לא צריך להקדיש שעות למה שבתי משפט בעולם אומרים. גם אני חטאתי בזה כי הייתי חלק מהמערכת. אבל מי אמר שהחוקים שלהם צודקים? הביאו לנו, להשתלמות שופטים, שופט גרמני", הוא אומר ושולף את חוק היסוד הגרמני, "אמרתי לו 'קראתי את החוקה שלך שכתוב בה: רק גרמנים נהנים מחופש תנועה בתוך גרמניה. ומה איתי, הישראלי?'. השופט ניסה להשיב משהו אך למחרת התנצל ואמר שאין לו תשובה. הביאו לנו שופטות מקנדה כדי ללמד אותנו על חוקי יסוד. קראתי לפני ההרצאה שלהן את הצ'רטר הקנדי ושאלתי אותן איפה ההגנה על הרכוש במסמך הזה? הן לא ידעו מה לענות. אז לא, לא צריך לצטט אותם".

פיינשטיין כן חושב שצריך להשתמש יותר במשפט העברי בפסיקה. "משפט עברי הוא הבסיס שלי, בלי זה אני מתנתק מכאן".

על השאלה מדוע שימוש במשפט עברי הפך למחזה כל כך נדיר, הוא משיב: "הם בורים ולא רוצים ללמוד, ומעדיפים תקדימים והיקשים לבתי משפט בחו"ל. כמה שופטים יודעים יהדות? כמה מבינים במשפט עברי?"

פיינשטיין חושב שהפיתרון לסיטואציה הזאת הוא שינוי חוק יסודות המשפט, שלפיו אם לא מוצאים פיתרון שיפוטי 'על דרך ההיקש' הולכים למשפט העברי. לדידו, צריך לבטל את המשפט 'על דרך ההיקש' כי לשם כל השופטים בורחים.

 

 התגייסות למען בניזרי

לפני חצי שנה, החמיר בית המשפט העליון את עונשו של השר לשעבר שלמה בניזרי. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו וגזר עליו 18 חודשי מאסר, מה שגרם הן לתובע והן לנתבע לערער לעליון. השופט אדמונד לוי הותיר את ההרשעה על כנה, אך הציע להחמיר את הענישה של בניזרי ולהאריך את תקופת מאסרו ל-4 שנים. פיינשטיין שמע, נחרד והתגייס. גם היום כשהוא מדבר על זה, דמו רותח. "הרמתי לבניזרי טלפון ואמרתי: אתה לא מכיר אותי, אבל עשו לך עוול ואני רוצה לעזור". בניזרי ויועציו הגיעו לפגישה אצל פיינשטיין, שהסביר את נקודת התורף: "אמרתי לו: אני לא מתערב אם אתה אשם או לא, על זה כתב המחוזי עשרות עמודים. מה שלא נכון כאן היא ההתנהלות של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון לא משנה אף פעם מצב משפטי לפני שהוא שומע טיעונים בעד ונגד החמרה, ובעד שינוי תפישת עולם עונשית. כך סוברות גם הקרימינולוגיה והספרות. השופטים תמיד אמרו 'אתם רוצים שנשנה מצב משפטי? תטענו, נדון ונחליט'. איפה עשו את זה אצל בניזרי? המחוזי כתב 22 עמודים של שיקולי ענישה וגזר שנה וחצי, לוי כתב פס"ד מאוד ארוך, ולעניין הענישה כתב שלוש שורות ובהן המשפט 'אני מציע לשנות את תג המחיר'. מה זה תג מחיר?" הוא זועם "אני מכיר תג מחיר בחנות. אין כזה ביטוי בחוק!".   

"אדם הולך לשבת בכלא, אתם לא שומעים טענות? בשלוש שורות אתה מכניס לשר ורב פי שלושה? את יודעת מה, עזבי שר ורב: אבא, סבא, לא תיתן לו צ'אנס? אני לא אומר שזה לא מגיע לו, אבל תנמק! זה לא כסף, זה חיי אדם!". בניזרי ופרקליטיו ניסו ללכת על דיון נוסף, אך נכשלו.

למה זה קרה?

"את תגידי: כי הוא רב והוא חרדי והוא ספרדי והמשפט שלו התארך. לא רוצה להעביר ביקורת על עורכי הדין שלו, לא יודע".

מאז פרישתו של פיינשטיין, הוא משתדל לכתוב מכתבים למערכות עיתונים או מאמרים, להתערב, כאמור, כשהוא רואה עוולות משפטיות או חוקיות. היום הוא גם מקיים קשר עם 'ישראל ביתנו' אף שאינו משתייך למפלגה באופן רשמי. אשתו, שולה, היא עורכת דין, אבל בדיני מקרקעין, מה שתורם לשלום הבית.

אחרי שאתה מכיר את פגמי המערכת כל כך מקרוב, אתה עדיין לא מיואש?

"אני סופר מיואש, אבל אני אהיה יותר מיואש אם אני אשתוק. מה אשאיר לילדים ולנכדים שלי אחריי? כשהייתי שופט לא יכולתי לעשות כלום, עכשיו אני עושה".

ofralax@gmail.com