בשבע 375: ויכוח עלים

אחרי הגירוש מגוש קטיף הפך גידול ירקות העלים לתחום מבוזר, קשה יותר לפיקוח וכתוצאה מכך: נגוע יותר בחרקים ,חברת 'עלי השרון' היא דוגמה למורכבות הנושא.

יואל יעקובי , כ"א בטבת תש"ע

 

 

 הרב שמואל אליהו:  אחרי הגירוש נוצר מצב שבו חקלאי יכול היה לבנות חממה ולפנות לרב שאינו מבין כלל בגידול ירקות עלים, שעשה בדיקה ונתן כשרות. העניין הוא שהתחום הזה דורש בדיקות כל הזמן, ומחייב ידע שלא לכל רב יש

 

 נתנאל סרוסי החכים ללא ספק מהעיסוק בענייני הבדיקות. "היום אני מבין", הוא אומר, "עד כמה חשוב לבדוק כל דבר שמכניסים לפה, אם זה פלאפל, פיצות, או מזון בבית מלון ובאולם שמחות. חשוב לצרוך כשרות טובה וגם אז להתקשר למשגיח"

 לדברי הרב אליהו, המצב בעלי השרון הוא "שערוריה". "הבן של האחראי על הכשרות מטעם הרבנות ירושלים משווק את 'עלי השרון', ואילו מי שהיה בעבר משגיח נהיה שותף בחברה"

 

 הרב יצחק הילדסהיים: "הורידו את הכשרות ל'עלי השרון' מסיבה פוליטית, ואם אתה רוצה אתה יכול לכתוב את זה באותיות קידוש לבנה". לשאלתי האם הכוונה לכך שמדובר בחברה בבעלות ערבית, הוא מסרב לענות

 

דורשי רשומות אמרו: מדוע במשנה נקרא שמה של החסה חזרת? מפני שכאשר אוכלים אותה עוברים על איסורים רבים השווים לאכילות רבות של חזיר, בגלל החרקים הרבים שהיא נגועה בהם. בדורות קודמים אכילת החסה, שמלבד תפקידה הקולינרי הבכיר בסל המזונות הבריאים נחשבת גם כמרור המהודר ביותר לליל הסדר, הצריכה מצד אנשים יראי שמים זמן רב של בדיקה לאור השמש, בניסיון לאתר בעלי חיים לא רצויים שחדרו למזון הצמחוני. בדורנו יצאה בשורה חדשה לעולם: חסה, וירקות עלים אחרים, בגידול מיוחד ללא תולעים.

מקור החסה הזו - גוש קטיף מהרה ייבנה - כבר איננו קיים לצערנו. אבל חורבן הגוש לא רק שלא קבר את החברות שעוסקות בנושא, אלא גם הצמיח רבות אחרות. תחרות בריאה, שרק תשפר עוד יותר את מצב הכשרות? מסתבר שלאו דווקא. לדברי הרב שמואל אליהו, רבה של צפת ויו"ר הוועדה לירקות עלים של הרבנות הראשית לישראל, מצב הכשרות בתחום זה ירד פלאים. התואר 'בריאה' לא ממש מתאים לתחרות הזו, לא מבחינה הלכתית וגם לא מההיבט הגופני.

"עד הגירוש תעשיית הירקות ללא תולעים היתה באופן יחסי בסדר", אומר הרב אליהו. "כיוון שהכול היה מרוכז במקום אחד, גם אם מישהו לא היה כל כך בסדר - שכניו העירו לו על כך והליקויים תוקנו. אחרי הגירוש נוצר מצב שבו חקלאי יכול היה לבנות חממה ולפנות לרב שאינו מבין כלל בגידול ירקות עלים, שעשה בדיקה ונתן כשרות. העניין הוא שהתחום הזה דורש בדיקות כל הזמן, ומחייב ידע שלא לכל רב יש אותו. כך לדוגמה, לא כל אחד יודע שחממה של גידול מיוחד כזה צריכה להיות מנוכשת במרחק של כמה מטרים מסביב, כי למרות שהיא אמורה להיות סגורה, יכולים להיווצר חורים פה ושם. אם החממה אינה מנוכשת נכנס חרק והוא 'מתלבש' על החממה. צריך גם בדיקה תמידית שציפור, אבן או רוחות חזקות לא קרעו את החממה".

הרב אליהו אומר גם שיתכן והחממה בכללותה היא נקייה אך יש בה פינה מסוימת שאינה נקייה, ונדרשות בדיקות קבועות כדי לאתר את הפינה הזו. "אם החקלאי לא עושה את זה והרב לא מבין בתחום - הפינה עלולה להישאר נגועה ולצאת לשיווק".

הרב אליהו מספר כי לפני שלוש שנים ערך הרב רפי יוחאי, ראש היחידה לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות ברבנות הראשית, בדיקה מדגמית של החברות השונות. התברר כי למעלה מחמישים אחוז מהחברות אינן 'בסדר' - "מה שאומר שבשקית אחת יכלו להיות 20-30 חרקים. אתה גם משלם יותר כסף וגם מקבל ירקות נגועים".

החברות טענו שהבדיקה לא היתה תקינה, בגלל אינטרסים שונים של הבודקים שהיטו את התוצאות. נעשתה בדיקה נוספת, שוב נמצאו פגמים, ושוב חזרו הטענות של החברות נגד הבדיקות. הרב אליהו החליט לפרסם את התוצאות, והוקמה ועדה שכללה את רוב המכונים והרבנים שעוסקים במתן כשרות לירקות עלים - מכון התורה והארץ, הרב רובין, הרב רווח, הרב ויא ואחרים. הוועדה החליטה על נהלים מפורטים לגידול ירקות עלים, וקבעה הימצאותם של אלו חרקים ובאיזו כמות פוסלת סחורה באופן חלקי או לגמרי. הוחלט גם להקים ברבנות הראשית מעבדה בלתי תלויה שתפקח על נותני הכשרות השונים ותוודא את איכות ההשגחה.

חלפו שנתיים מאז ההחלטה והמעבדה טרם הוקמה, ואפילו תקציב לבדיקות לא הגיע מהרבנות הראשית. למרות זאת, החליטה הוועדה להתחיל לבצע בדיקות באופן עצמאי באמצעות מתנדבים. הרב אליהו מספר כי הבדיקות העלו שיש חברות שמזלזלות באופן שיטתי, כאשר בשקית אחת יכלו להימצא אפילו עשרות חרקים. המדובר הוא, כמובן, על חרקים הנראים בעין בלתי מזוינת, אך דרושה מומחיות ויכולת להתמקד כדי לזהות אותם.

 

 303 חרקים

מי שמבצע בפועל עבור הוועדה בראשות הרב אליהו את הפעולות הכרוכות בבדיקת התוצרת הוא נתנאל סרוסי, תושב שדרות. סרוסי, שלדברי הרב אליהו אינו קשור כלל לענף ולכן הוא אובייקטיבי במיוחד, הגיע לתפקידו לאחר שאלות רבות שהפנה בנושא זה לרב אליהו. כאמור, הרבנות הראשית לא אישרה תקציב לצורך עריכת הבדיקות, ולכן סרוסי עושה את עבודתו בהתנדבות. בעיסוקו העיקרי הוא מרכז תרבות תורנית וארגון ההפצות 'ממעמקים' של הגרעין התורני בשדרות.

את הקניות לצורך הבדיקה סרוסי עורך ברשתות השיווק ברחבי הארץ. הוא קונה חמש יחידות מכל מוצר של אותה חברה. לאחר הקנייה הוא מכניס את הירקות לשקיות שקופות שעליהן רשום מספר, ללא כל תיוג מזהה של החברה המשווקת. סרוסי שולח לרב אליהו את הרשימה של המספרים עם שמות החברות, ואת התוצרת הלא מזוהה הוא שולח למעבדות של החברות והמכונים השונים העוסקים בתחום: מכון התורה והארץ, המכון למצוות התלויות בארץ בבית עוזיאל ומעבדת יק"ם של הרב רובין. קורה לפעמים שהמעבדות, שלא יודעות את מי הן בודקות, "מפילות את עצמן" ומוצאות חרקים דווקא בתוצרת שאושרה על ידן. עד היום נערכו שבע בדיקות החל מלפני כשנה. והבדיקה הבאה אמורה לצאת לדרך בתוך כשבוע.

סרוסי, שלפעמים נוסע למרחקים כדי להשיג מוצרים של חברה מסוימת, מיצר על כך שהוא לא תמיד מצליח להגיע לכל החברות, 35 במספר נכון להיום. לירקות הקצוצים הוא בכלל לא מספיק להגיע, ובוודאי שלא למוצרים אחרים שיש בהם חששות גבוהים, כמו זיתים.

סרוסי מספר על עקביות בתוצאות: "למרות שלפעמים, בעיקר בקיץ, קורה וחברות טובות נופלות, ובחורף, גם חברות לא טובות מצליחות". יחד עם זאת, תוצאות חד פעמיות טובות לחברה לא טובה אינן נשמרות לאורך זמן, והבדיקות הבאות מוכיחות זאת.

ישנן הפתעות מבהילות במיוחד בבדיקות. סרוסי מספר כיצד לנגד עיניו נספרו במעבדה 303 חרקים באריזה אחת של חברה עם הכשר מהודר. "אחר כך, כשהתקשרנו לרב נותן ההכשר, לא רק שהוא לא הודה, אלא גם צעק עלי". מספר שיא כזה הוא חריג אפילו ביחס לחסה מגידול רגיל, שם נמצאו בבדיקות של סרוסי לכל היותר: 50 כנימות, 20 תריפסים ו-12 זבובים.

 

 ריסוס מאסיבי

אחת החברות שהבדיקות העלו כי התנהלותה בעייתית במיוחד היא חברת 'עלי השרון'. חברה זו הוקמה על ידי סעיד אבו-נאסר מהכפר ג'ת שבמשולש. אבו-נאסר נכנס לתחום לפני השמיטה האחרונה, כשהוא משלב גידול ללא תולעים של ירקות עלים יחד עם 'יבול נכרי' בשמיטה. "בדקנו את החממות בשטח וגילינו שהן פרוצות", אומר הרב אליהו. "התפלאנו איך הוא מגדל כך - חממות חצי פתוחות או רבע פתוחות, והסחורה לא יוצאת לגמרי נגועה. הסתבר שלפני השיווק הוא מרסס בצורה מסיבית, ומבחינה בריאותית זה אסון. לפני כשבועיים הרב מצגר הצביע על דבר נכון, שייתכן והסיבה למציאות בעיות פוריות בציבור הדתי יותר מבעבר נובעת מצריכת ירקות עלים כאלה, שרוססו בצורה מסיבית".

הרב אליהו מספר כי סחורה של 'עלי השרון' נבדקה במעבדת 'בקטוכם' למציאת שאריות ריסוס: "מתוך חמישה מוצרים שבדקנו, ארבעה היו נגועים בריסוס הרבה יותר מהמותר. אחד המשגיחים במקום סיפר שפעם הוא לקח חסה ממקום שהוא הכיר כנקי מתולעים, ואחרי שנתן לילדיו הוא נתן גם לתוכים שלו. בתוך שלוש דקות מת תוכי אחד, אחרי עשר דקות תוכי שני ואחרי חצי שעה תוכי שלישי. בהזדמנות אחרת אותו משגיח לקח חסה מתוך כוונה להאכיל את הכבשים של בעל הבית, שכשראה אותו אמר לו: 'אתה משוגע, הם ימותו מהריסוס'".

לאחר קבלת תוצאות הבדיקות, שחזרו ונשנו יותר מפעם אחת, חברת 'עלי השרון' נפסלה לשיווק. בבדיקות נמצא מספר חרקים גדול, כשמספר השיא נמצא בכוסברה: 69 תריפסים, 6 רימות ו-10 זחלי עש.

על פי הנהלים, ניתן להחזיר כשרות לחברה שנפסלה לאחר שזו תיקנה את הליקויים. ל'עלי השרון' אכן יש כיום כשרות של רבנות ירושלים, של רבנות זכרון יעקב ושל בד"ץ 'שארית ישראל'. ואילו 'כשרות למהדרין' של הרב יוסף אפרתי הסירה במקביל לפרסום של הרב אליהו את השגחתה מהמקום, לאחר שלטענת מנכ"ל הכשרות, שבתאי מרקוביץ', מעקב של תקופה גילה כשלים כשרותיים שונים במקום.

לדברי הרב אליהו, המצב בעלי השרון הוא "שערוריה". "הבן של האחראי על הכשרות מטעם הרבנות ירושלים משווק את 'עלי השרון', ואילו מי שהיה בעבר משגיח נהיה שותף בחברה". במכתב שכתב לאחראים על הכשרות במועצה הדתית ירושלים, כותב הרב אליהו על קשר אפשרי בין אי הסרת הכשרות על ידי הרבנות ירושלים לבין הקרבה המשפחתית בין נותן ההכשר למשווק: "בעיניי הדבר חמור ביותר, מנוגד לכל כלל מנהלי פשוט, ובעיקר מנוגד לשולחן ערוך הלכות דיינים, שבו כתוב, כי העוסקים בצורכי ציבור לא יכולים לקבל החלטה ברמת קרבה ונגיעות כזו. אולי זאת הסיבה שבמקרה זה לא הוסרה הכשרות על ידו כפי שהיה מצופה, וכפי שנהגו הרבנויות האחרות במצבים דומים".

הרב אליהו מספר כי 'עלי השרון' חזרו להיות משווקים בבני ברק ובירושלים, וניתן למוצאם גם באולמי שמחות בבירה.

הרב אליהו אומר כי כשהגיעו התוצאות שהורו על חברה בה כמות החרקים גבוהה מאוד "היה ברור לכל מי שהיה בוועדה שזו חברה בהכשר הרבנות ירושלים. הם נותנים כשרות למספר עצום של 15 חברות שונות, כשיש להם מעבדה באיזה מטבחון. הם ידועים כ'חפיפניקים'. היום נכנס לשם יו"ר מועצה דתית חדש שעושה במקום סדר".

האם הבעיות ברבנות ירושלים קשורות לכך שאין בעיר רבנים כבר כמה שנים?

"זה בדיוק זה! בגלל שאין רבנים ראשיים בעלי העסקים שולטים. כשיש לך מערכת חזקה אפשר לעמוד מולם, אבל פועל קטן לא מסוגל לעשות את זה".

 

 אינטרסים סמויים?

הרב אשר בנדיקט, ראש המחלקה למצוות התלויות בארץ ברבנות ירושלים ומי שאחראי על כשרות רבנות ירושלים לירקות עלים, דוחה את האשמותיו של הרב אליהו. לדבריו, ב'עלי השרון' נמצאים דרך קבע "שני משגיחים מעולים שעושים עבודת קודש". המחלקה גם עושה בדיקות מעבדה לבדיקת התוצרת. "בעבר היתה לנו מעבדה משלנו, אך היא נסגרה ב-1 בדצמבר, וכעת אנו מבצעים את הבדיקות במעבדות חיצוניות".

הרב בנדיקט אינו רואה בריבוי החברות להן הוא נותן הכשר לירקות עלים דבר שפוגע ביכולת ההשגחה. לדבריו, המנגנון של המחלקה רחב מספיק בשביל להתמודד עם מספר חברות גדול. "בכל מקום כזה ישנם משגיחים ומתבצעות בדיקות מעבדה. המשגיחים במקום הם שמאשרים או לא מאשרים את הקטיף". לדבריו, הפיקוח של הרבנות ירושלים הוא מדגמי, כמו כל פיקוח אחר. מעל המשגיחים ישנו מפקח שתפקידו לוודא שהמשגיחים ממלאים את עבודתם בצורה טובה. המפקח גם עושה בדיקה נוספת אחרי בדיקת המשגיחים, כשאחר כך נשלחות דגימות גם למעבדה.

"מספר המשגיחים נקבע על פי נהלי הרבנות", אומר הרב בנדיקט, "כך שלכל ארבעים דונמים ישנו משגיח אחד, שמשגיח רק באותה חברה".

לרב בנדיקט אין תשובה כיצד בדיקותיו של הרב אליהו הצביעו על נגיעות גבוהה בתוצרת שתחת פיקוחו. "אני יכול להיות אחראי רק על מה שאני עושה", הוא אומר, "ואני לא מצאתי נגיעות".

על הטענות בדבר ניגוד עניינים בכך שבנו משווק את 'עלי השרון' אומר הרב בנדיקט כי בנו אינו משווק רק את עלי השרון: "הוא קונה סחורה של חברות שונות, וביניהן של 'עלי השרון'". הוא גם מדגיש כי הוא עצמו אינו משגיח על התוצרת של 'עלי השרון', אלא מפקח, כי ההשגחה בפועל נעשית על ידי משגיחים במקום. מלבד זאת הוא אומר כי יש במקום גופי כשרות נוספים שמפקחים. "חוץ מזה", הוא אומר, "התחלתי לתת הכשר למקום עוד לפני שהבן שלי החל לשווק את התוצרת, כך שאני לא רואה שיש כאן ניגוד עניינים".

הרב יצחק הילדסהיים הינו מפקח בנושא תולעים ואיש מעבדה של בד"ץ 'שארית ישראל'. בד"ץ זה המשיך לתת הכשר ל'עלי השרון', ואף פרסם מודעה על המשך נתינת ההכשר גם לאחר שיצאה הודעת הפסילה מטעם הרבנות הראשית והסרת הכשרות של הרב אפרתי. לדבריו, "הורידו את הכשרות מסיבה פוליטית, ואם אתה רוצה אתה יכול לכתוב את זה באותיות קידוש לבנה". לשאלתי האם הכוונה לכך שמדובר בחברה בבעלות ערבית, הוא מסרב לענות.

והרי היו תוצאות שמורות על נגיעות גבוהה בחרקים?

הרב הילדסהיים רומז לעיוות תוצאות הבדיקה: "מה הבעיה? גם אני יכול לקחת שקית עם חרקים ולהראות שיש חרקים בשקית. יש שני משגיחים קבועים במקום, וגם אני בא פעם בשבוע לבדוק. וגם בנושא הריסוס המקום עובר בדיקות, וברוך ה' אצלנו יוצא הרבה יותר טוב מאשר בהרבה מקומות אחרים".

הגוף השלישי שנותן כשרות ל'עלי השרון' הוא הרבנות זכרון יעקב. הרב רפי מנת הוא מנהל מחלקת הכשרות במקום והוא שאחראי על מתן הכשרות שלה ל'עלי השרון'. הרב מנת אומר כי במקום היו ארבעה גופי כשרות שונים. "לא יתכן שהרב אליהו יטען 'יום' וארבעה גופים אחרים יטענו 'לילה'. הרי במקום משגיחות רבנות ירושלים, רבנות זכרון יעקב ו'שארית ישראל'. גם הרב אפרתי שהסיר את השגחתו, עשה זאת בגלל חילול שבת ולא בגלל סיבות הקשורות בכשרות העלים. אני לא חושב שהאשם הוא הרב שמואל אליהו, אבל מי שעשה את הבדיקות הכשיל אותו".

הרב שבתאי מרקוביץ', מנכ"ל מערכת הכשרות של הרב אפרתי, דווקא טוען כי הסיבה להסרת הכשרות שלהם כן היתה מטעמי כשרות. "זה התחיל בעניינים של שבת, אבל נבע בחלקו הגדול גם מסיבות של תולעים".

 

 המשגיח שהפך למשווק

הרב אליהו דוחה את הטענות כאילו הבודקים מטעמו הכשילו אותו. "לכן לוקחים את הבדיקות לכמה מעבדות ולא למקום אחד. בכל בדיקה נבדקות שלוש אריזות מכל מוצר, ובכל פעם הרכישה נעשית במקום אחר. כך שהמגדלים, שמכירים היטב את האיכויות השונות של הסחורה שלהם, לא יוכלו להפנות באופן יזום סחורה טובה למקום שממנו אנו לוקחים לבדיקה. שהרי ידוע, למשל, שאת הסחורה הטובה שולחים לירושלים ולבני ברק, ואת הסחורה הפחות טובה שולחים לפריפריה. גם לנתנאל סרוסי שאחראי על הבדיקות אי אפשר לבוא בטענות, שהרי אין לו שום אינטרס. הוא לא קשור לשום חברה, והוא בכלל לא נמצא בענף הזה. הוא אדם נאמן שפועל מטעמי. גם הבודקים לא יודעים כלל את מי הם בודקים, ולפעמים הם אפילו בודקים את עצמם".

חברת 'עלי השרון' עברה שינויים גדולים מאז הפסילה לפני כחצי שנה. סעיד אבו נאסר אומר כי היום הוא רק מגדל. החברה המשווקת היום היא 'י.ש. ירקות עליים', בבעלות יעקב שטרנבוך. שטרנבוך אומר כי החברה שבבעלותו משווקת גם סחורה של מגדלים אחרים. בעבר שטרנבוך היה משגיח במקום, אך הוא עזב את ההשגחה והחל לעבוד כמשווק ומנהל מכירות בחברה. "לאחר הבלאגן שהיה עם הפסילה", הוא מספר, "אבו נאסר רצה לעזוב את הענף ולחזור לייצוא תבלינים, התחום בו עסק לפני השמיטה. הוא הרגיש שעשו לו משהו לא ישר, בגלל שהוא ערבי. אמרתי לו: 'אם אתה מוכן ממילא לחזור ולהיות מגדל, אני אקנה ממך את הסחורה ואשלם לך'. כך שכיום הוא רק מגדל ואני מקבל את החומר הגולמי, אורז ומשווק. אמנם על השקית השארתי את המותג 'עלי השרון', אבל כל תהליך האריזה הוא תחת אחריותי, ואינו קשור לאבו-נאסר".

האם אין בעיה בכך שהפכת להיות עובד של חברה שבעבר השגחת עליה ועכשיו אתה משווק את תוצרתה?

"הרי עזבתי את ההשגחה. האם למשגיח אסור להחליף מקצוע? אם למישהו יש טענות על התקופה בעבר הרחוק לפני שנתיים כשהייתי משגיח - בבקשה, אבל הרי אני לא עבדתי עם אבו נאסר במקביל להיותי משגיח אצלו".

לדברי שטרנבוך, נעשתה לאבו נאסר עוולה כפולה. "אני לא מאמין שבחברות אחרות עשו בדיקות ברמות שעשו עליו. עליו עשו בדיקות וחיפשו ממצאים גרועים. דבר נוסף, כל העניין היה נראה כמחטף, לא תיאמו עם הרבנות המקומית ואיתו ולא התרו בו, כי גם אם מוצאים משהו בעייתי לא מורידים מיד את הכשרות. הוא לא קיבל שום התראה, למרות שהיו כעשרה ימים בין הבדיקות לבין פרסום הפסילה".

הרב אליהו דוחה מכל וכל את טענותיו של שטרנבוך כאילו לא נשלחו אליהם התראות. "בוודאי שנשלחו התראות, והמסמכים שמורים אצלי. יתכן ששטרנבוך לא ראה את המכתבים כי הם הגיעו אל בעל הבית שלו שזרק אותם לפח, אבל הם נשלחו". הרב אליהו גם אינו מסכים עם הטענות לפיהם אבו נאסר 'סומן' בגלל שהוא ערבי: "במהלך שנות פעילות הוועדה נפסלו כעשר חברות, שהיו מורשות לחזור לשיווק רק לאחר תקופת צינון ותיקון הליקויים. יחד עם 'עלי השרון' נפסלה חברת 'יבולי הנגב', אלא ששם, בניגוד ל'עלי השרון', היה שיתוף פעולה מצד הרבנים נותני הכשרות, והכשרות חזרה רק לאחר שצוותים מטעם הרבנות הראשית וידאו שהליקויים תוקנו כנדרש".

לתוצאות הבדיקה של הרב אליהו שטרנבוך מתייחס בזהירות, מתוך חשש שלא ייפגע "מנשיכתו המסוכנת של הרב". הוא רומז כי גם אצל הרב אליהו יתכנו הטיות: "הוא בעצמו אומר כי יש חברות מסוימות שטובות יותר ויש חברות שפחות, הרי שגם לו יש העדפות לחברות מסוימות באופן אישי, לא מסיבות כספיות חלילה אלא מסיבות אישיות". לדבריו, 'שארית ישראל' דגמו גם הם את 'עלי השרון' בזמן שהרב אליהו דגם ולא מצאו תוצאות חריגות.

שטרנבוך מספר כי בתקופת הפסילה אבו נאסר ספג הפסדים כבדים, כי למרות שהרבנות המקומית אפשרה לו לשווק את הסחורה, ברוב הרבנויות נמנעו מלהכניס את תוצרתו. הוא טוען שמלחמות כבוד בין הרבנויות מנעו את חידוש הכשרות למקום, גם לאחר שתיקון הליקויים הושלם, למרות שאבו-נאסר רצה מאוד לחזור לעבוד והיה מוכן להביא ארבעה משגיחים במקום שניים. לדברי שטרנבוך, נראה כי אילו נאסר היה אדם מן היישוב, קרי: יהודי, לא היו עושים לו כל כך הרבה בעיות.

האם אין בעיה של נאמנות בכשרות לאדם שאינו יהודי?

שטרנבוך: "בבית האריזה יש משגיחים צמודים על החבילות, וזהו בית האריזה היחיד בו מונהג הנוהל הזה, כך שאין צורך בנאמנות של בעל הבית. לא שיניתי את זה גם היום, כשאני בעל הבית, כדי שלא יהיו טענות". בכלל, שטרנבוך אינו מבין מדוע צריך להחמיר מבחינת נאמנות על ערבי יותר מאשר על יהודי שאינו שומר תורה ומצוות: "בעניינים כאלו אפילו על יהודי דתי אי אפשר לסמוך, שהרי הפיתוי לרמות כאן הוא גדול".

ביחס לטענות על חממות פתוחות וקרועות, שטרנבוך מזמין אותי לסיור במקום ואומר כי בחצי השנה האחרונה אי אפשר למצוא בחממות אפילו סדק. "יכול להיות שפעם היתה במקום סערה שקרעה את כיסוי החממות, ואת זה צילמו. אבל מתקנים את זה מיד, או שבנו חממות חדשות במקומם. אני לא בקי בנושא כי אז לא הייתי כבר משגיח", הוא אומר ביחס לעבר.

ביחס לריסוס, שטרנבוך אומר כי לפני שנכנס לשיווק הוא ביקש מ'דרך המעבדה' שיערכו בדיקות. הם עורכים בדיקות פעם בחודש בשטחי הגידול ובבית האריזה. "זה דבר שאני הכנסתי, כדי להיות רגוע, למרות שמי שדורש  דברים כאלה זה שופרסל, ואני לא משווק לשם". שטרנבוך אומר גם כי כל שבוע הוא שולח בדיקות למכון להנחלת ההלכה של הרב משה ויא לבדיקת חרקים, מלבד שני המשגיחים הקבועים במקום ומלבד הרב הילדסהיים שמגיע אחת לשבוע.

 

 דרגות הכשרות

גלית, מנהלת תחום בקרת איכות ב'דרך המעבדה' אישרה באוזני כי 'י.ש ירקות עליים' נבדקת על ידם. לדבריה, תכנית עריכת הבדיקות נבנית באופן פרטני לכל חברה בהתאם לצרכיה, והדגימות נלקחות על ידי אנשי המעבדה, ולא מתוך סחורה שמגיעה למעבדה על ידי החברה. יחד עם זאת, היא סירבה למסור את תוצאות הבדיקות בגלל חיסיון הלקוחות, והפנתה אותי לדרך העבודה שלהם המופיעה באתר האינטרנט של 'דרך המעבדה', שם נאמר כי הם מוודאים שאכן המגדלים עומדים בתקן.

הרב משה ויא, מהידועים שבין הרבנים העוסקים בנושא חרקים במזון, מאשר באוזניי כי כמו כל החברות בהשגחת הרבנות ירושלים גם מ'עלי השרון' מגיעות כל שבוע בדיקות לביקורת. יחד עם זאת, לא הוא זה שמפקח ישירות על הגידול, וגם המדגמים לבדיקה מובאים אליו על ידי המשווקים, ולא אנשי המכון שבראשותו הם שדוגמים זאת באופן אקראי.

למרות שכיום לכאורה תוקנו הליקויים בגינם נפסלה חברת 'עלי השרון', הרב אליהו לא היה מוכן לאכול מתוצרתה של חברה זו. לדבריו, הוא אינו מאמין לאבו נאסר, ולמרות שהשיווק כיום הוא בידי שטרנבוך, הרי שעיקר העבודה הטכנולוגית נעשית בידי אבו נאסר.

אבו נאסר טוען כי אם היו ליקויים בעבר הרי שאת מי שיש להאשים זה את המשגיחים, כי הרי לא הוא אחראי על הכשרות. לדבריו, הוא נרדף בגלל השתייכותו הלאומית. "הם לא רצו שאני אמשיך, אז ירדתי, עשיתי מה שהם רצו".

הרב אליהו יודע על מקרים בהם נותני הכשרים אוימו על ידי חברות שנתגלו בהן ליקויים ושחששו מאובדן ההכשר. הוא מספר על מקרה בו פנו לרב בדרום ויידעו אותו על תוצאות גרועות שהעלו הבדיקות של החברה שבהשגחתו. אותו רב הגיב: "עזבו אותי, יש לי אישה וילדים".

הרב אליהו אומר כי ישנן חברות שבאופן עקבי נמצאו נקיות, וכמעט שלא נמצאו חרקים בתוצרתם. נערכו גם בדיקות למציאת שאריות ריסוס, והחברות הללו עמדו גם בתקן הזה. הרב אליהו מחלק את ה'חברות הטובות' לשתי דרגות: "בדרגה הראשונה, שכוללת את עלי הבשור, עלי קטיף (חסלט), יק"מ וקטיף בגולן, אין חיוב מעיקר הדין להשרות את הירקות במי סבון, אם-כי ראוי לעשות כן".

"הדרגה השנייה כוללת חברות באיכות מעט יותר נמוכה, שאת תוצרתן יש חיוב מעיקר הדין להשרות לפני השימוש במי סבון למשך שלוש דקות ולשטוף היטב. בדרגה זו נמצאות החברות: גלאט עלים, משק כהן-מן ממושב בצרה וירוק מן הטבע (מבית חסלט)". יחד עם זאת, יש לשים לב להנחיות השימוש שמופיעות על גבי האריזה. הרב אליהו ממליץ להשתמש רק בתוצרת של חברות משתי הדרגות הללו.

נתנאל סרוסי מציין כי בכל הנוגע לחברת 'גלאט עלים' לא נעשתה הבחנה בין מוצרי החברה שבפיקוח העדה החרדית לבין מוצרים שאינם בפיקוחם, ויתכן שיש הבדל בין שני המותגים, שגם נארזים בבתי אריזה נפרדים.

אם ממילא צריך להשרות – מדוע לא לקנות כבר חסה רגילה מן השוק?

הרב אליהו: "חסה מהשוק צריכה, מלבד ההשריה במי סבון, גם בדיקה בעין, כי ישנם חרקים שאינם יורדים בהשריה. בתוצרת של החברות הללו מדרגה שנייה ומעלה אין צורך בבדיקה הזו".

מעניין כי למסקנות דומות הגיעה גם ועדת הכשרות היוקרתית של 'העדה החרדית'. יהושע רוטמן, האחראי על ירקות עלים ב'עדה החרדית', אומר כי בעסקים שתחת השגחתם הם מאשרים להכניס רק את החברות 'עלי הבשור', 'עלי קטיף' ו'גלאט עלים', בתנאי שיש עליהם חותמת של הבד"ץ. בעדה החרדית בודקים את משגיחי החברות, ובסמכותם לדרוש החלפה של משגיח שאינו מתאים. כמו כן אנשי הבד"ץ נכנסים מדי פעם לשטח, בנוסף לבדיקות מעבדה שנעשות על ידם.

בעדה החרדית לא בודקים חברות אחרות, אלא אם כן יש להם צורך בכך. רוטמן אומר כי ישנן חברות נוספות המעוניינות לקבל את אישור העדה החרדית, אולם לא לכל החברות יש לעדה החרדית עניין לתת הכשר, אם זה בגלל זהות הבעלים ואם מסיבות אחרות. רוטמן אומר כי בתחילת שנת השמיטה היה לעדה החרדית קשר עם סעיד אבו נאסר, אך הם הפסיקו את הקשר לאחר שהוא "עשה בעיות". אבו נאסר טוען כי מעולם לא היה לו קשר עם העדה החרדית, ורק לאחיו היה קשר איתם, אולם הוא אינו קשור אליו ולחברת 'עלי השרון'.

 

מתי תוקם סוף סוף המעבדה?

לרב אליהו טענות קשות כנגד הרבנות הראשית על כך שלמרות החלטתה כבר לפני שנתיים להקים מעבדה נייטרלית, הוא עדיין נאלץ לערוך את הבדיקה תוך הסתמכות על מתנדבים. הוא רומז גם כי גורמים בעלי עניין ברבנות הראשית הם שמעכבים את פתיחת המעבדה, שעלולה לפגוע בהם או במקורביהם.

עודד וינר מנכ"ל הרבנות הראשית טוען כי הסיבה לעיכוב בהקמת המעבדה היא תקציבית בלבד. "צריך הרבה כסף להקים את זה, שלא בהכרח יש לנו. אבל הרבנות הראשית לא הזניחה את זה. נעשות בדיקות על ידי הרב שמואל אליהו שתוצאותיהן מפורסמות בדפי עדכוני הכשרות. אנו גם בודקים כל הזמן עלויות, וכרגע מונחת על שולחני הערכה מלפני מספר ימים המצביעה על כך שהקמת מעבדה כזו תעלה לנו 177 אלף ש"ח".

וינר טוען שבגלל טעות חישובית של האוצר עוכבה העברת מיליון וחצי שקלים לקופת הרבנות, דבר שפגע בפעילויות הרבנות השונות. וינר מקווה ש"כבר בתחילת השנה הבאה למניינם תכונס ועדת המכרזים לצורך הקמת המעבדה המדוברת, ובתוך שלושה חודשים נתבשר כולנו בשורות טובות ישועות ונחמות". לנו לא נותר אלא לעקוב ולראות שאכן הבשורות הללו אכן יבושרו.

וינר אומר כי הרצון הוא למצוא מעבדה נייטרלית, כזו שאינה קשורה לחברה כזו או אחרת בתחום, שתבדוק גם את נושא החרקים וגם את נושא הריסוס, כך שאי אפשר יהיה להאשים אותה בהטיה. היתה מחשבה להיעזר במעבדות משרד החקלאות בבית דגן, אך התברר שהם אינם בנויים לסוג כזה של בדיקות. אפשרות אחרת היא להקים מעבדה עצמאית, שתדרוש שלושה תקנים: שניים במעבדה ואחד שישיג את הסחורה ברחבי הארץ, "והיום תקנים במדינה שלנו קשה להשיג יותר מכסף".

וינר מבטיח כי ברגע שתיפתרנה הבעיות התקציביות והאדמיניסטרטיביות, הוא מבחינתו לא יעכב ברגע אחד את הקמת המעבדה, "שהרי אנחנו צריכים לתת דין וחשבון כלפי מעלה, ואנחנו יודעים היטב את החומרה של אכילת נמלה או שרץ אחר". וינר גם מביע את הערכתו לרב אליהו ואנשיו שעשו שירות גדול בהתנדבות בגלל המחסור הכספי של הרבנות.

נתנאל סרוסי החכים ללא ספק מהעיסוק הצדדי שלו בענייני הבדיקות. "היום אני מבין", הוא אומר, "עד כמה חשוב לבדוק כל דבר שמכניסים לפה, אם זה פלאפל, פיצות, או מזון בבית מלון ובאולם שמחות. חשוב לצרוך כשרות טובה וגם אז להתקשר למשגיח ולשאול אותו על הכשרות".

כשסרוסי מתקשר למשגיח כדי לברר על המקום שבהשגחתו הוא מזדהה כ"חרדי ומשגיח כשרות, כך שיידע שאי אפשר לעבוד עלי. בתשובה לשאלתי האם אפשר לאכול במקום, הרבה פעמים ענו לי: 'אל תאכל במקום הזה', או 'תאכל רק לחמניות, סלט שומר וכדומה'. נחשפתי גם לכך שהרבה בעיות הן בדברים שהם מעיקר הדין, כמו טבל וכדומה, ולא רק בהידורים. אם כל אחד ישאל את המשגיח על המקום בו הוא אוכל, רמת הכשרות במדינה תעלה באופן משמעותי".

yoelyya@gmail.com