בשבע 375: להיות שותפים ולא עבדים

אם השמירה על אחדות הצבא עולה תמיד במחיר התכופפות של הציבור הדתי, אין פלא שהציבור הזה זוכה בכל חזית ליחס מזלזל, דווקא המאבק על הפרדת הפוליטיקה מצה"ל ישמור על חוסנו של הצבא, תגובה לרב יעקב מדן.

ד"ר יואל מלמד , כ"א בטבת תש"ע

 

אין חולק על כך שהציבור הדתי לאומי משרת בצבא מתוך אמונה והכרה שהצבא הינו חיוני לחיינו בארץ.  אין גם חולק שתרומתנו לצבא גדולה לאין שיעור מחלקנו היחסי באוכלוסייה במדינת ישראל. למרות זאת, בכל תחום אליו נפנה, נמצא את עצמנו בתור השעיר לעזאזל של הממסד – אם בתחום מינוי דיינים ורבנים, אם בתחומים תקציביים ואם בתחום האפליה בין אזרחים מקבוצות שונות באוכלוסייה (בהתייחסות במשפט, בזכויות האזרח וכד') ומציאות ההקפאה תוכיח. למרות היריקה בפרצופנו, אנחנו ממשיכים לשאת בעול ואפילו לשאת את עולם של אחרים על כתפינו.

צה"ל הוא צבא העם ובתור שכזה אסור לו להיות מעורב בפעילויות כנגד חלק מאזרחי העם. ואולם לא כך הם הדברים כידוע, בנו מותר לצבא לפגוע! חלק מהאשמה לכך מוטל על כתפינו. איש במדינת ישראל אינו מעלה על דעתו לבצע דברים נבזיים כמו שעושים לנו לשום אוכלוסייה אחרת, לא חילונית לא חרדית  לא דרוזית ולא ערבית. האם לא שאלתם את עצמכם מדוע? מדוע שרון יכול היה להשמיד את גוש קטיף? מדוע יכולים להקפיא את ההתיישבות ביו"ש? מדוע אפשר להרוס בתים על תכולתם כמו בנגוהות? התשובה לכך מורכבת, אך חלק ממנה מיוצג ע"י דברי הרב מדן בגיליון הקודם של 'בשבע' – הקצינים המקבלים "הפריה הדדית" מביקורם בישיבת הר עציון, הם בדיוק אותם קצינים שיום למחרת יכולים לקחת את ישיבת הר עציון ולהעיף אותה לאוהלים בנגב לאחר החרבת הישיבה ובתי התושבים סביב. איש מהם לא ישים את דרגותיו על השולחן וילך לדרכו – כי אנחנו משדרים להם שזה בסדר, שמותר לעשות כך. כך הבין אריאל שרון שאין לו ממה לדאוג, הציבור הדתי לאומי ייכנע, יתכופף וימשיך לשאת בעול גם של אחרים, ייקח את האחריות מאלו שאמורים להיות בעלי האחריות ויעמיס אותו על שכמו.

מי מינה אותנו להיות שומרי אחדות הצבא, כשהמחיר הוא תמיד התכופפות שלנו וויתור על עקרונות שלנו? האם מישהו במדינת ישראל בחר בנו להיות אמונים על שמירת אחדות הצבא? במקום להעמיד את אלו שנבחרו ומקבלים משכורת לשם כך בפני העובדות ולתת להם לשאת באחריות, אנחנו לוקחים את האחריות בהתנדבות תוך נתינת כוח דורסני לאלו שמטרתם להשמידנו.

כיום, לנתניהו ולברק, כמו גם לאנשי הקצונה הבכירה, יש את האחריות לשמירת צה"ל כצבא העם והוצאתו ממשימות פוליטיות. מי שאינו יכול לשאת באחריות הזאת, שיתכבד ויתפטר. איש לא ימנע זאת ממי שמבין שאינו יכול ליישם את הרחקת הצבא מהפוליטיקאים.

אבל מאחר וכולם מבינים שמי שיתקפל בסוף ויזנח את עקרונותיו הוא הציבור הדתי לאומי, איש לא מרגיש שהוא צריך לדאוג לעניין באמת. שהרי בסוף גם אם יזרקו את כולנו מהבית, נמשיך לחבק את הזורקים ולהגיד להם שהם אנשים טובים ויקרים, ואם כך אין שום סיבה שהם ישנו את מעשיהם.

אנחנו שותפים כמו כל אחד המוכן לשאת בעול, אולם אסור ששותפות תהפוך לשותפות של משרת ואדון. האדון יעשה מה שירצה ואנחנו נהיה המשרתים ושואבי המים ונקבל גם בעיטות על הדרך. אם שותפות -אז כשווים ולא כעבדים.

לא ייתכן שבגלל שלצבא תפקיד בהגנה על יישובים, מותר יהיה לו גם להרוס אותם. תפקיד הצבא להגן על אזרחי ישראל ואנחנו, לפחות בינתיים, כלולים בהם. כך שאין שום פריווילגיה בכך שהוא מגן על טרמפיאדות או יישובים, כשם שהוא מגן על כל יישוב אחר בישראל, והוא אינו עושה לנו טובה בכך. זהו תפקידו, ואין לפארו על כך שהוא מבצע את תפקידו!

בינתיים, את נקודות החיכוך שנתגלו במשך השנים האחרונות לא פתרתם "בכנות נחישות ואומץ", ובעצם לא פתרתם כלל, אלא אם כן התקפלות והתבטלות הם פיתרון.

ולסיום, אנחנו לא נלחמים בצה"ל – אנחנו נלחמים למען צה"ל. אנחנו נלחמים כדי שצה"ל יוכל להיות צבא העם – צבא במדינה דמוקרטית. כדי שצה"ל יוכל להתרכז במשימותיו האמיתיות – "הגנה על מדינת ישראל ואזרחיה". כדי שהצבא לא יהפוך לפצל"מ - גוף לפעולות צבאיות לא מלחמתיות (מילים מכובסות של הצבא לגוף לגירוש יהודים מביתם והפיכתם לפליטים), כמו שהפכוהו לפני הגירוש, ולא יקרה מה שקרה במלחמת לבנון השנייה בעקבות זה.

הערה: אין בדבריי שום ניסיון לפגוע או להעליב רבנים בישראל, אלא להאיר את הטעות שלאורה הם הולכים.

ד"ר יואל מלמד הוא אביו של אחיה מלמד, אחד מחיילי 'נחשון' שסירבו ליטול חלק בהרס הבתים בנגוהות