בשבע 375: מיקרוסקופ

ע.גרסיאל, ח.לוז,י.מידד , כ"א בטבת תש"ע

 

התחלה ברגל שמאל / עדי גרסיאל

בעונת השידורים הקודמת נמתחה ביקורת נוקבת על תוכנית הסאטירה וההומור 'ארץ נהדרת' על דרך הצגתה את המתנחלים. באחד ממערכוני התוכנית לפני כשנה הוצג בן-דמותו של כצל'ה כאב למשפחת מתנחלים שמתעללת, משפילה ויורה להנאתה בעובד הערבי, שופכת חומצה וצואה על חייל, ולבסוף סב המשפחה אף יורה בו.

מי שציפה בכיליון עיניים לשינוי כיוון, יכול להירגע. אחרי הפרומו המעורטל, בחרו אנשי 'ארץ נהדרת' להתחיל את העונה החדשה בתנופה אנטי-מתנחלית מחודשת. המערכון הראשון של העונה נפתח בכיתוב: "בעשור הבא, המלחמה הבאה", ועובר להצגת קלטת ובה נראה חייל צה"ל ש'נחטף' על ידי מתנחלים. החייל מקריא את דרישת שוביו לביטול הקפאת ההתנחלויות, שחרור מתנחלים שהתפרעו והכללת התנחלויות מבודדות כאזורי עדיפות לאומית. תוך כדי הקריאה מתברר לשוביו - אחד חייל עם פאות ארוכות והשני מבוגר יותר ובעל זקן מדובלל, שניהם חמושים בעוזים כמסורת סבסטיה - כי הממשלה כבר ממילא ביטלה את ההקפאה והכניסה אותם למפת אזורי העדיפויות...

בהמשך עוברת המצלמה לאחת ממפקדות צה"ל בתל אביב. קצין וחייל שצופים בקלטת מסכימים ש"צריך לעצור את ההשתוללות הזאת", אבל אז נזכרים שהשעה כבר חמש אחה"צ ואפשר לדחות את הטיפול למחר. הם עולים על קורקינט חשמלי בדרכם לבית קפה ולשיעור יוגה.

כידוע, סאטירה היא סוגה שמביעה ביקורת ודעות באמצעות שימוש בכלים מעולם ההומור. הנה כמה מהמסרים שעולים מהמערכון הזה: המלחמה הבאה לא תהיה מול איראן או החיזבאללה אלא מול המתנחלים; המתנחלים נוהגים כמו החמאס, אולי אפילו גרועים ממנו; המדינה נכנעת למתנחלים אפילו יותר מאשר לחמאס; המתנחלים מנצלים את נוכחותם בצה"ל לתועלתם; הצבא רכרוכי וחסר אונים מולם.

אז מה עושים? אפשר וצריך להתלונן, אבל אפשר גם לוותר על הצפייה בתוכנית. מי שזקוק למנת הצחוקים השבועית שלו, מוזמן לגלוש לאתר 'לאטמה' - שם מייצרים בתקציב קטן הרב משל 'ארץ' סאטירה לא רעה בכלל ברוח לאומית.

 

 

אמנות מגויסת / חני לוז

כאילו לא די ב'ארץ נהדרת' ובפעילת השמאל הקיצוני של 'מחסום ווטש' בבית ה"אח הגדול", מצטרפת לתעמולת השמאל הקיצוני גם במה תרבותית-עיתונאית-אומנותית שנתית שתפסה מעמד מכובד: תערוכת 'עדות  מקומית'.

התערוכה כוללת גם צילומים אנושיים ויפים, אך דומה שהדגש הדומיננטי השנה כבר מפיק ריח של אומנות מגויסת.

בשנה שעברה, למשל, הפורום המשפטי דרש ממנהלי התערוכה לשנות כיתוב מטעה ומכפיש. מדובר בצילום מטע זיתים גדועים, כשהכיתוב מכוון את הקורא להבין שמדובר במטע פלשתיני. למעשה המטע שייך ליישוב כפר אדומים. לאחר נזקים כבדים שערבים הסבו לו, החליט בעל המטע לשכור את שירותיו של ערבי, שהבטיח לגזום את העצים כך שיגדלו מחדש בצורה טובה. הערבי קיבל את התשלום וגדע את הזיתים.

בתערוכה החדשה, תמונת השנה היא פיצוץ בית בעזה על ידי צה"ל. במקום ראשון בתמונות חדשותיות - "פלשתינים נאבקים בשריפה שהוצתה על-ידי מתנחלים בכרם זיתים סמוך לשכם". במקום השני - גופת תינוקת ודודה בעזה. 'סדרת השנה' היא על ערבים במחסומים ש"נאלצים להמתין שעות בחוץ, ללא מחסה".

לצד מקום ראשון בקטגוריית חיי יום יום  שבו רואים סדרת תמונות רגישה על עובדי כפיים, מככבת סדרה שזכתה במקום הראשון בחדשות: תמונות של דם, הרג והרס שזרעה ישראל בעזה. על בחירת התמונות מספרת הצלמת: "התמונות כפו עליי את עצמן..." במקום השני בסדרת החדשות זכה זיו קורן בסדרת תמונות מפינוי "בית המריבה" בחברון. הכיתוב מספר כי "בעימותים הקשים עם המתנחלים נפצעו עשרות, בהם שכנים פלשתינים, שני עיתונאים ושוטר שנכווה בפניו מחומצה". אך התמונות עצמן מראות את כוחות הביטחון מפעילים כוח על צעירים ומבוגרים פסיביים מהצד היהודי. באופן דומה מופיע כיתוב על "חרדים מתפרעים", כשבפועל רואים חרדים עומדים בהפגנה. התמונות מוצגות במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

 

 

עניין של לקסיקון / ישראל מידד

בידיעה אודות הגשת כתב אישום נגד שניים החשודים בהריגת חייל מחוץ למועדון בילוי בירושלים, ציינה המהדורה האנגלית של עיתון 'הארץ' את מקום מגוריהם של הנאשמים כך: Two youths from the West Bank settlement of Ma'aleh Adumim were indicted  ובתרגום: "שני צעירים מההתנחלות בגדה המערבית של מעלה אדומים הואשמו...".  מיד דילגתי לגרסה העברית ושם מצאתי כתוב "תושבי מעלה אדומים" בלבד. דהיינו, אחד העורכים של המהדורה האנגלית החליט שלא מספיק לציין את שם המקום, אלא יש לסייע להבנתם של הקוראים, במיוחד בחוץ-לארץ, ולהדגיש שהוא "התנחלות", וגם להוסיף כדי שלא יהיה שום ספק לגבי המיקום הגיאוגרפי הפוליטי: "הגדה המערבית". 

בעבר ציינתי שלעיתון יש כנראה לקסיקון ייחודי בקשר לנושאים הקשורים ל'סכסוך'. "מחבל", למשל, מכונה 'מיליטנט' או סתם 'פעיל'. לאנשי השמאל טענה קבועה והיא שקיימת "מכבסת מלים" והתקשורת מרככת דרכה את החדשות הקשות כתוצאה מן ה'כיבוש' וה'דיכוי'.  אבל המכבסה שלהם עובדת לא פחות טוב. אבל לפעמים היא משאירה כתמים, כמו ברשימה שפרסם בשבוע שעבר גדעון לוי תחת הכותרת "שנת החרפה" על חוסר איכפתיות, כביכול, של מדינת ישראל להרס בצד הערבי בעזה. לוי מדבר על "325 אלף התושבים שבתיהם נפגעו (בעזה)". האומנם? ארגון 'קמרה' מצטט אתר ערבי פרו-פלשתיני בשם 'אל-מאזן' אשר אסף נתונים מעזה. בדו"ח שלהם צוין כי בסך הכול נפגעו בתיהם של 108,889 תושבי עזה.  גדעון לוי הוא כל-כך בעד הצד שכנגד שהוא "תרם" ניפוח סטטיסטי של פי שלושה.

 

 

חדשות בחדשות / עדי גרסיאל

הממונה על ההגבלים העסקיים החליטה לבטל את ההכרזה שידיעות אחרונות הוא בעל מונופול בשוק העיתונות היומית. זאת בשל כניסת 'ישראל היום', שהקטינה את נתח השוק של 'ידיעות'.

מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר הודיע השבוע כי בניגוד לפרסומים קודמים, אין כוונה לסגור את רדיו רק"ע, רשת מורשת וקול המוסיקה.

אחרי כמעט 5 עשורים ברשות השידור, דניאל פאר יפרוש החודש לגמלאות. פאר, מאושיות שידור הטלוויזיה בישראל, יסיים את עבודתו בערוץ הראשון עם הגיעו לגיל 67.

 

 

ביקורת הנקרא

"חארטה בארטה. זה מה שחושבים, כאיש אחד, כל הקברניטים שיש לדבריהם משקל כלשהו על משא ומתן עם הפלסטינים" (עופר שלח, אנרג'י-מעריב)

ניסוח לא רע, אפילו שזכויות היוצרים שייכות למוחמד דלחן

 

אהוד אולמרט: "(שולה) זקן צותתה כדי לייעל את העבודה" (ישראל היום)

איזה תירוץ מקורי. מזל שהיא לא ביצעה סיכול ממוקד בעובדים כדי לחסוך בכוח אדם

 

ח"כ זחאלקה באולפני הטלוויזיה החינוכית ברמת אביב: "זה שייח' מוניס כאן" (ערב חדש)

על זה כבר נאמר: אדם ניכר בכעסו וכו'