בשבע 375: על הסכין

עודד מזרחי , כ"א בטבת תש"ע

 

 לאחר כמה ימים הופתע ניסן לראות את הערבי מופיע שוב בחנותו עם כמה בריונים. הערבי פנה אליו ואמר בתוקף: "הבא לי את מחרוזת הזהב שהזמנתי!" ניסן לא ידע מה לעשות לנוכח השקר הגס, ואמר בתמיהה: "אבל נתתי לך אותה לפני כמה ימים בנוכחות אשתך..."

 

ניסן הלוי נולד באיראן. אמו מתה עליו בילדותו ואביו נישא בשנית. האם החורגת התעמרה בניסן ובאחיו משה, עד ששניהם החליטו לעשות את הדרך לארץ ישראל ברגל. הם הלכו כברת דרך ארוכה ונאלצו לשהות בעיראק כמה ימים כדי להחליף כוחות, ובין כה וכה השתקעו שם. ניסן נשא אישה ונולדו לו שלושה ילדים. הוא השתלם במקצוע הצורפות ופתח חנות מצליחה בשוק בבגדאד.

יום אחד הגיע אליו ערבי וביקש ממנו במתק שפתיים שיצרוף לו מחרוזת יפה עשויה מזהב טהור עבור אשתו. הוא הסביר לניסן מהו רצונו בפרטי פרטים וסיכם עמו את המחיר.

לאחר כמה ימים הופיע הערבי עם אשתו וביקש לקבל את המחרוזת היקרה. ניסן הוציא בדחילו ורחימו את המחרוזת היפהפייה והעניקה לאשת הערבי. הבעל שילם את המחיר ויצא מהחנות בסבר פנים חמורות. 

לאחר כמה ימים הופתע ניסן לראות את הערבי מופיע שוב בחנותו עם כמה בריונים. הערבי פנה אל המוכר היהודי ואמר בתוקף: "הבא לי את מחרוזת הזהב שהזמנתי ושילמתי עליה מראש!"

ניסן לא ידע מה לעשות לנוכח השקר הגס, ואמר בתמיהה:

"אבל נתתי לך אותה לפני כמה ימים בנוכחות אשתך..."

הערבי החל לצעוק: "רמאי אחד! איך אתה מעז לגנוב את כספי?!"

 ניסן נבהל והחוויר. הוא הבין שהערבי מנסה להעליל עליו עלילה, והכחיש את דבריו. אבל הלה לא התרצה ואף איים:

"אם לא תיתן לי את המחרוזת עד מחר באותה שעה, אשחט אותך ואת אשתך!"

ניסן יצא מחנותו הקטנה בלב רועד ונעל את הדלת. הוא ניגש לביתו כשלבו מפרפר בקרבו ומחשבותיו רצות. מה יוכל לעשות כנגד בן הבליעל הזה? כיהודי הוא הרי בן חסות בארצם של הערבים ונתון לחסדיהם. המשטרה שלהם ובתי המשפט שלהם, החוק והצדק לצידם, ומה אפוא נותר לו?!

 בדרך כלל היהודי מתמודד עם בעיות החיים בהשתדלות המלווה בתפילה. אבל יש מצבים שבהם אין מה לעשות פרט לפתחון פה. הוא סיפר על צרתו לכמה משכניו הטובים, למרות שידע שלא יוכלו להועיל.

ניסן נכנס לביתו. במקום לאכול ולשתות ניגש מיד לספרייתו, הוציא את ספר התהילים והחל לקרוא בהתרגשות: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב..." הוא המשיך לקרוא כשלבו נשבר ודמעותיו מתפרצות. מדי פעם ביקש מריבונו של עולם שיושיעו מאותו ערבי רשע, והתחנן שיחוסו בשמיים על חייו וחיי אשתו וילדיהם.

ניסן סיים במשך כמה שעות את הספר הראשון והשני של תהילים, והתקרב לסיומו של הספר השלישי. ככל שקרא יותר, כך האירו המילים יותר בנפשו: "עד מה ה' תיסתר לנצח, תבער כמו אש חמתך?... מי גבר יחיה ולא יראה מוות, ימלט נפשו מיד שאול סלה?" אמר וגעה בבכי כאשר חש את סכנת המוות המרחפת על חייו וחיי אשתו.

הוא נזכר במצב הנורא, שבו יהודי בגולה נתון למשוגותיו של כל גוי רשע, וסיים את הספר השלישי במבול של דמעות, כאשר הוא חש את כאבם של כל היהודים הגולים עלי אדמות:

"איה חסדיך הראשונים, ה' נשבעת לדוד באמונתך? זכור ה' חרפת עבדיך, שאתי בחיקי כל רבים עמים, אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחך!"

בדיוק כאשר ניסן סיים את הספר בהודאה "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" שמע דפיקות נמרצות בדלת. הוא ניגש בפחד לדלת ופתח אותה כאשר לבו הולם. בפתח ניצב שכן ערבי טוב שהכירו וידעו את יושרו וצדקותו, והכריז: "כעת הגיעה שעתך לחגוג!"

ניסן לא הבין למה מתכוון השכן, שהחל להסביר את דבריו:

"בן הבליעל שרצה להורגך - מת! הוא הלך לשוק וביקש לקנות אבטיח על הסכין. הסחורה לא מצאה חן בעיניו והוא איים על הירקן שיפגע בו. חמתו של מוכר האבטיחים עלתה, והוא דקר את הערבי בסכין הגדולה והרג אותו".

ניסן חשש להביע שמחה יתירה בפני הערבי ואמר: "תאמין לי שלא רציתי שתנוח נפשו, ביקשתי רק שיניח לנפשי..."

 

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il