בשבע 376: מקום לדאגה

החשש הגדול ביותר לגבי המתווה המדיני הולך ומתאמת בעיקר משום שלא מגיעה שום הכחשה מכיוונו של נתניהו.

דוד אלהרר , כ"ח בטבת תש"ע

 

יש מקום רחב מאוד לדאגה! השמועות והספקולציות שאינן מוכחשות, מתגבשות לאישור מעומעם לקיום מהפך לרעה בעמדת ראש הממשלה בנימין נתניהו. החיזורים שלו אחר חברי כנסת ממפלגות אחרות מוכיחים רצון עז לנטרל את כוחם של מספר חברי כנסת, שיתנגדו ככל הנראה למהלכים מדיניים שיש בהם סכנה להתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון. אין לזה הסבר אחר!

החשש גדול משום שראש הממשלה אינו מתאמץ להבהיר את עמדותיו בקול ברור וחד-משמעי. על הכחשה גורפת ברוח הדברים שכתב והשמיע במשך שנים כבר אין מה לדבר! הדברים מעורפלים, הטענות המוטחות בו לא נענות ושמועה רודפת שמועה. בתוך כך, השליח האמריקני ג'ורג' מיטשל מאיים בערבויות האמריקאיות לישראל ובאותה נשימה מצהיר על פיתרון הסכסוך בתוך שנתיים.

המתיישבים ביהודה ובשומרון מודאגים ואין מרגיע. הקפאת הבנייה נכנסת לחודש השלישי ומתחילים להופיע רמזים פה ושם בדבר הקפאה מוחלטת של כל הבנייה, לרבות הבנייה בירושלים,  עד להקמתה של מדינה פלשתינית. העם בתוך גבולות הקו הירוק המקודש על-ידי מחללי כל קדושה שהיא, אדיש בקונכייתו. התקשורת הישראלית התבוסתנית מדרבנת את הממשלה לגרש עוד ועוד יהודים ולהחריב מה שיותר יישובים, ונותרה רק תקווה אחת – הערבים, שידחו כל אפשרות להסכם. לאן הגענו?

שר החוץ המצרי, אחמד אבו ריט, אמר במפגש עם שרי חוץ אירופאים וערבים שהתקיים בשבוע שעבר בקהיר, כי בנימין נתניהו הציג את עמדותיו בשיחות עם הנשיא חוסני מובארק והוא מוכן לדון ב"ירושלים הערבית" כבירת פלשתין. אני לא מאמין שראש הממשלה קרא לעיר הבירה שלנו "ירושלים הערבית", אבל זאת הידיעה בעיתון. יותר מדי רמזים מוֹרים על פיחות מדאיג בעמדותיו הידועות של ראש הממשלה הישראלי. אולי גם הוא רואה משם דברים שלא רואים מכאן.

אף פעם לא הבנתי את המשפט הזה, הלקוח משיר של יענקל'ה רוטבליט. כשאני רואה מ"כאן" קומקום – זהו קומקום! גם אם אלך לחדר השני הוא לא יחדל מלהיות "שם" קומקום! קומקום אינו יכול להפוך לקציצה וירושלים לא היתה, איננה ולא תהיה לעולם "ערבית"! איך קרה שבנימין נתניהו גילה פתאום  שירושלים "ערבית"??? הרי הוא מכיר אותה מכל הצדדים כבירתו של העם היהודי לנצח נצחים, מאז שעמד על דעתו. מתי הפכה ל"ירושלים הערבית"? האם יש מקום לדאגה? ככל הנראה יש וָיֵש!

אני עוקב בדאגה אחר פעילויות מועצת יש"ע, שסיימה השבוע את השביתה מול בית ראש הממשלה בירושלים, אני מודאג מהתפטרותו של פנחס ולרשטיין, אינני שומע על תכניות אופרטיביות שימנעו את החורבן הבא, הנפת השלטים ע"י חיילי צה"ל יוצרת אנטגוניזם בחברה הישראלית, ישראל בדרך לניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם טורקיה, חברי הכנסת הערבים עושים צחוק מהמדינה שמשלמת להם משכורות ומשמיעים ברמקול את מנהיג החמאס, שכל עניינו – השמדת מדינת היהודים. אם אלה אינם סימנים מדאיגים, יש כבר מקום לחרדה של ממש!

לְמה מתכוון בדיוק פנחס ולרשטיין בכתבו "הסיבה להחלטתי לסיים את תפקידי נובעת בעיקר מאי יכולתי להגדיר את תחומי עבודתי ללא פגיעה בעבודתו ותחומי אחריותו של היו"ר"? איך שלא מנתחים את הפסוק הזה, הוא מרמז על קרע עמוק. האם הקרע הזה הוא מאבק של אגו גרידא? הרי גם פנחס ולרשטיין יודע, כמו גם דני דיין, שאם לא תתקיים אחדות דעים בקרב המתיישבים תחת הנהגה חזקה המדברת בקול אחד – ההתיישבות היקרה כולה בסכנה.

לסיכום: קיימת חרדה עמוקה, המצב ביהודה ובשומרון מדאיג מאוד וההתיישבות היהודית בסכנה. מן המציאות העגומה הזאת חייבים להיוושע! הישועה תתרחש אך ורק אם יהיה בה כוח מחץ אמוני מלוכד לדחות כל דבר אחֵר, ובשילוב תנופה אדירה לאמץ בחום אך ורק את עיקר העיקרים.