בשבע 376: התכנית המדינית: להישאר בשלטון

אין טעם להתלונן על הבגידה במצע הבחירות של הליכוד. התוכנית המדינית העיקרית של נתניהו היא המשך שלטונו

רחל סילבצקי , כ"ח בטבת תש"ע

 

אזרחי ישראל הלאומיים טרם הכירו בכך שהמבנה הפסוודו-דמוקרטי של ניהול מדינתם דומה להפליא לפיאודליזם - המבנה החברתי באירופה של ימי הביניים. ניתן לכנותו "ניאו-פיאודליזם", ואת מעמדם של אזרחים מן השורה למשהו הנע בין הווסאל והצמית דאז. הצמיתים היו עבדים עם מידה מסוימת של חירות אישית ואף אפשרות להתעשר. היה אסור אמנם למכרם, אבל היה מותר למכור את אדמתם. הווסאלים יכלו לייעץ לאדון ונדרשו לנאמנות צבאית. אלו ואלו שילמו מסים לשליט וזכויותיהם נרמסו על ידו כדבר שבשגרה.  

לכן, הכול היה צפוי ואין טעם לקבול על בגידה במצעי הבחירות. הפלשתינים אומרים שנתניהו הסכים לחלוקת ירושלים? אולי לא, אבל ירושלים נמצאת על סדר היום למו"מ, וכולנו יודעים מה קורה לנושאים שעל סדר היום.

סטיבן רוזן, איש השדולה למען ישראל בארה"ב (איי"פק) שזוכה מאשמת ריגול לטובת ישראל, כתב זאת כבר לפני כחודש במאמר שלא זכה להדים ניכרים בישראל. רוזן טען שכל נשיאי ארה"ב מאמינים כי ניתן להשיג שלום במזרח התיכון, ולשם כך מקרבים הוגי רעיונות לקידום השלום באזור. ביבי, שבוודאי אינו מאמין לחתימות פלשתיניות, הפנים זאת בתקופתו באופוזיציה, ומנסה לשכנע את ארה"ב, את אירופה ואת "ממשלות ערב המתונות" (הביטוי של רוזן) שהוא מהווה פרטנר. "מתחת לראדר", לדברי רוזן המרוצה מן "ההתבגרות הפרגמטית", ביבי בונה terms of reference  (TORS) - פרמטרים למסגרת מו"מ גלוי. לפי רוזן, ביבי קיבל את הגדרת הילרי קלינטון לחילופי שטחים על בסיס 1967, הפליטים וירושלים כבר על סדר היום, והתוכנית הסעודית אי שם ברקע.

עבאס לא זז מדרישותיו. דרישת ביבי מהפלשתינים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי אינה ב-TORS.

מאמרו של רוזן הוא כנראה הרקע לשנוי קוטבי במאמרי עורכי עיתון 'מקור ראשון' בשבוע שעבר. בשבוע בו נפלה גזירת ההקפאה, בכירי העיתון אורי אליצור ואמנון לורד גילו שנודע להם שכניעת ביבי לארה"ב השיגה מטרת-על מדינית של הסכמת אובמה למתקפה על אירן. הניסיונות למצוא מטרה לאומית המכשירה את ההקפאה הזכירו לי את "אורי כדורי", היורה ורק לאחר מכן מצייר את עיגול המטרה מסביב למקום פגיעת הכדור. לא מתקפה וכן הקפאה. בשבוע שעבר, שני העיתונאים שהגנו על ביבי במשך שנים, הודו שהם מודאגים מהתנהלותו החשאית. לורד קיווה שקיימות תוכניות מדיניות למרות החשדות שלא יכול להסתיר.

בימין עדיין מכים על חטא, לפי המנטרה של השמאל, על העדר הצעת תוכנית אלטרנטיבית. אנחנו, הצמיתים, אמנם רשאים להציע, אבל בחרנו במנהיג לאומי כדי שהוא ינהיג, כדי שיגלה תוכנית מוכנה או יבחר יועצים - כמו שעשה אובמה - בעלי חזון לאומי, ויגבש אתם תוכנית עליה יתעקש - כמו עבאס.

אנשי ימין כן הציעו תוכניות, אבל נתניהו לא יוביל אותן. הTOR- שלו הוא ביסוס ממשלתו.

הטקטיקה להגשמת התוכנית המדינית היא שברק יפורר את מרצ ואת קדימה משמאל. ביבי מקפיא בנייה, נותן להרוס בתים בנגוהות ולהעניש את ישיבות ההסדר כחלק מהטקטיקה. זכויות הווסאלים ורמיסת הצדק אינן רלוונטיות. לשווא יושבים ראשי ישיבות ישרים ומנסים לגבש עמדה על בסיס אידיאולוגי. הם ב-TOR אחר.

הטקטיקה המדינית הביאה לשיחות חשאיות עם ח"כים מקדימה שיחלישו אותה מימין. כשהללו יצטרפו לברק או ביבי, לפי התוכנית, יהפוך פייגלין לאפיזודה חולפת (ואם לפייגלין איכפת מעתיד המדינה בנפרד מעצמו, ואני מאמינה שכן, כדאי שיחבור לימין עכשיו).

התוכנית המדינית לטווח ארוך היא קדנציה נוספת לממשלה של ביבי. מדינת ישראל לטווח ארוך אינה TOR. לא תוכנית חזון העם היהודי פועמת בעמקי נשמתו של ראש הממשלה, אלא נאומי חזון ותוכנית אישית.