בשבע 376: שאלת השבוע

האם יש סיכוי שתהיה פעם סאטירה ימנית בטלוויזיה הישראלית?

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ח בטבת תש"ע

 

רק כשיתחלפו הנהלות הערוצים/ מאיר עוזיאל

סאטיריקן וסופר

יש סיכוי שתהיה פעם סאטירה ימנית בטלוויזיה הישראלית אך ורק אם תתחלף ההנהלה בכל אחד מהערוצים בישראל, ערוץ 1, 2, 10, ביפ ועוד.

ברור שסאטירה ימנית היא מעניינת, נשכנית ופוגעת במוסכמות החשיבה של האליטות, ולכן היא סאטירה אמיתית, מצחיקה, חצופה ואינה מחונכת, ויש בה כל מה שיש בסאטירה טובה ובהומור טוב. גאון כמו אפרים קישון הראה מה אפשר לעשות כשנותנים לעשות סאטירה אמיתית, ויש גם עוד שהוכיחו בעזרת סאטירה מימין, שהשמאל מצחיק מאוד וכן התפישות שלו והטיפוסים הנמנים עמו. אבל המצב היום הוא שבשום ערוץ לא מסוגלים נפשית, אינטלקטואלית ותסביכית לתת במה לסאטירה מימין. ההנהלות והמערכות השליטות לא מסוגלות לכך כי הכול חייב להיות על פי התקנון השמאלני. מלכתחילה הם לא ייתנו לתסריטאים מימין להשפיע על התכנית, כי תסריטאים אלו יהיו כמו טיפת הדיו שמכתימה את כל החבית. וגם אם איכשהו הם יצליחו להיכנס – יעשו הכול שלא תהיה להם השפעה. טל גלעד, בחור מהצד הימני של המפה, הצליח לכתוב סאטירה ימנית ב'חרצופים', אבל הוא היה מאוד מדולל שם.

אמנם יש התחלות של אנשי סאטירה מהימין: ג'קי לוי, אורי אורבך, קובי אריאלי, יהודה ספרא, שי צ'רקה, אבל אנו מדברים על התחלות בנות 30 שנה, וזה מעיד על המצב הקשה שאנו נמצאים בו. ואם אני שוב מסתכל על 30 השנים האחרונות, אני רואה שככל שעובר הזמן – המצב מחמיר והתקשורת הופכת דוגמטית יותר ויותר וגם הסאטירה נהיית שמאלנית יותר.

כך שלסיכום: במערך הכוחות היום לא תהיה לא סאטירה ימנית, ולדעתי גם לא סאטירה חופשית, כי היא בנויה על מתכונות פוליטיות מאוד עריצות. המצב ישתנה רק אם מישהו שמאמין בחופש יקנה את ערוצי הטלוויזיה האלה.

 

 

שבויים בקונספציה הנוחה / יהודה ספרא

כותב באתר הסאטירה 'לאטמה'

לכל תכניות הסאטירה שצמחו בזמן האחרון כפטריות אחרי הגשם והצטרפו לקיים על מסכי הטלוויזיה, יש מכנה משותף: הַכְתבת המציאות מנקודת המבט של הבועה התל אביבית.

אמנם גם מי שלכאורה נחשבים למעצבי תרבות זוכים לעתים לנחת זרועם של הסאטיריקנים, אך הקרבנות המרכזיים הם בעיקר מי שסטה מהמסלול הצר של התסריטאים והמנהלים של הערוצים השונים, שנוטים לצד שמאל של המפה הפוליטית. אברי גלעד ב'ארץ נהדרת' של העונה הנוכחית הוא דוגמה טרייה וטובה לכך.

אנחנו, באתר 'לאטמה' (latma.co.il), מציבים מנגד את האלטרנטיבה שחושפת את התקשורת העוצמתית במערומיה האינטרסנטיים ואת המגמתיות הברורה גם לעין בלתי מזוינת. הבעיה היא שתוכנית כמו 'מהדורת השבט', ספינת הדגל הבועטת של 'לאטמה', מרתיעה את מקבלי ההחלטות בערוצים, שמרגישים רגועים יותר עם דעתם ומרכולתם המגובשות, שקולעות יותר למי ששולטים במדיה האלקטרונית ופחות למה שרוב העם רואה וחושב.

משימת ההסתרה וריכוך המציאות הכואבת על ידי כמה בדיחות אוטומטיות ומאולצות על המתנחלים וכדומה, משאירה מחוץ לאולפנים את מה שעשוי לפקוח את העיניים הסגורות לרווחה של הרייטינג.

ולכן כל עוד יד שמאל הפחדנית מונחת על השאלטר, היא תשאיר את הסאטירה הימנית בחוץ, תמשיך לטפל בנושאים פרווה ולהיטפל לימין, על חשבונו הם מאמינים שהם מצחיקים את הקהל השבוי בחד-גוניות.

אם סטירת הלחי שמציעה 'לאטמה', תמצא את המפיק האמיץ שירים את הכפפה, גם בערוצים המסחריים ובכלל יגלו שיש לימין, בתקציב צנוע וראש מורם, להציע איכות וגם אמירה שאינה נופלת מההיצע הקיים. אמירה שאף יכולה לשנות את סדר היום והמחשבה המקובלים. 

 

 

לשמור על ראש פתוח גם מימין/ שי צ'רקה

קריקטוריסט

סאטירה היא רובד של השפה, וכמו בכול רובד אחר של השפה – גם כאן מי שלא נחשף לסאטירה, לא יידע להבין אותה וודאי שלא להתבטא בה. דוגמה מהחיים: תלמיד חכם שלא נחשף לסאטירה מחוץ לבית המדרש, לא מזהה אותה כשהוא נתקל בה בגמרא או במדרש. כך שאין לצפות לסאטירה טלוויזיונית שתצא מבתים שבהם אין טלוויזיה.

הסיכוי לסאטירה מימין בטלוויזיה תלוי בשני גורמים: אחד - שיוצרים ימניים יפנו ליצירת סאטירה טלוויזיונית. השני – שקובעי התוכן בלוחות המשדרים יסכימו לשבץ תוכנית כזו.

הרושם שלי הוא שהזמן עושה טוב לסיכוי שכזה, יותר ויותר דתיים (ובתוכם ייצוג נכבד לימין) פונים ליצירה טלוויזיונית, חלק מהם מן הסתם יתגלגל לניסיונות לעשייה סאטירית ובסופו של דבר מישהו גם יצליח להשתלב בתכנית עם מגוון דעות או תכנית של חבורה בעלת זהות ימנית. אגב, בתכנית 'החרצופים' שבה לקחתי חלק – גם הבמאי היה בעל דעות ימניות וכך גם אחד התסריטאים.

למקבלי ההחלטות היושבים על לוח השידורים חשוב להביא את הלהיט הבא יותר מאשר לשרת סדר יום פוליטי כזה או אחר, כך שהסיכוי טוב בעיניי. ואציין כי כל זה כשמדובר באנשי ימין בעלי ראש פתוח וגמישות מחשבתית, כי אלו תנאים הכרחיים להומור שהסאטירה היא אחד מענפיו.

אני מקווה שכשהדבר יקרה, הסאטירה הימנית תדבר בשפה אחרת מזו שגרמה לדיון הנוכחי, ושזו תהיה סאטירה שתסרב לזרוע וללבות שנאה ולא תיטפל לחלשים.

מה שבטוח – השוואה לנאצים היא לא התגובה היצירתית המיוחלת.