בשבע 376: מיקרוסקופ

ע.גרסיטל, ח.לוז, י.מידד , כ"ח בטבת תש"ע

 

יושבים על הגדר / עדי גרסיאל

'ראשומון' הוא סרט קולנוע של הבמאי היפני אקירה קורסוואה שיצא לאקרנים לפני כ-60 שנה. הסרט מציג מקרה תקיפה ורצח מארבע נקודות מבט שונות שסותרות זו את זו. במשך השנים הפך שם הסרט למילה נרדפת למצב שבו יש גרסאות שונות לאותו אירוע.

ביום ראשון השבוע החליט ראש הממשלה להקים בדרום הארץ גדר שתמנע מעבר מחבלים, מהגרי עבודה, סוחרי סמים ופליטים. עלות הפרויקט מוערכת בכמיליארד וחצי שקלים. לכאורה, מבחינה עיתונאית מדובר באייטם חדשותי פשוט וקל לטיפול. אבל מעיון בכותרות העיתונים מתקבל מיני-ראשומון.

'ישראל היום' בחר בכותרת יבשה ונטולת פרשנות: "ישראל תקים גדר בגבול עם מצרים". ב'מעריב', לעומת זאת, החליטו להבליט בשער העיתון פן ספציפי מאוד: "גדר הפליטים יוצאת לדרך". כלומר, הגדר נועדה בעיקר למניעת כניסתם של פליטים - אותם אומללים שנמלטים על נפשם מרדיפה בארצות מוצאם - ולא של מהגרי עבודה או סוחרי נשים. עורכי 'הארץ' סברו שהידיעה שולית למדי ולא טרחו להזכיר אותה בעמוד הראשון. רק בעמוד 4, בכותרת קטנה יחסית, מבשר הארץ לקוראיו כי "נתניהו אישר הקמת גדר לבלימת הסתננות מהגרי עבודה בגבול עם מצרים". כאן הדגש הוא דווקא על מהגרי העבודה ולא על הפליטים. ומה עם 'העיתון של המדינה', 'ידיעות אחרונות'? "נתניהו: נקיף את כל המדינה בגדר" היתה הכותרת הראשית שלהם. פה כבר לא מדובר על בלימת מסתננים, לא משנה מאיזה סוג. כאן עוסקים במדיניות ההתבצרות ותסביך 'העולם כולו נגדנו' של ממשלת 'הימין'.

הראשומונצ'יק הזה לא לבד. מי שעוקב בחודשים האחרונים אחרי היומונים נתקל ברבים מסוגו. לא צריך להיות מודאגים מהם, להיפך, הם מעוררים אופטימיות. 'ישראל היום' התחיל, 'מעריב' המשיך ושבר קצת ימינה לאחרונה, ואולי סופסוף ההומוגניות של העיתונות היומית בישראל תסתיים וייפתח עידן פלורליסטי יותר. יש עוד הרבה עבודה, אבל אפשר להתחיל לסמן את היעד הבא: הטלוויזיה.

 

 

דא, דה-לגיטימציה / חני לוז

ביום שני דנה ועדת הקליטה של הכנסת בהצעה לסדר היום בנושא שיזמה חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ מ'קדימה', מבעלי ערוץ 9 (ערוץ ישראלי המשדר בשפה הרוסית) ולשעבר מנכ"לית הערוץ. הנושא: "דה-לגיטימציה תקשורתית-ציבורית לאוכלוסיית העולים מחבר העמים, בעקבות הרצח של משפחת אושרנקו". בדיון עלה, בין השאר, גם הנוהג התקשורתי להעלים את ההכללה הקבוצתית בנוגע לאלימות הערבית.

דיון חשוב מסוג זה צריך להיערך גם אודות ציבור אחר, שק החבטות הציבורי הקרוי "מתנחלים".

הדה-לגיטימציה של ציבור המתנחלים באה לידי ביטוי בין השאר בשפה משתלחת, בהאשמתם בסחטנות כלכלית על חשבון החלשים (מוטיב אנטישמי מובהק), ביצירת דימוי אלים  תוך העלמת האלימות הקשה נגד ציבור המתיישבים ביו"ש, בשיח כוללני גזעני ועוד. כמה דוגמאות:

 * "הימין מאמץ טקסטים שמזכירים את הימים ההם ערב רצח רבין... הדיבור אצל המתנחלים שנעשה אלים יותר ויותר" (פתיח של רזי ברקאי ל"'מה בוער", גל"צ, 7.1.2010).

* "הטמטום התורני הוא הענקת מאות מיליונים ליישובים מבודדים בגדה על חשבון הקופה הציבורית ועל חשבון רווחת הכלל" (רמי יצהר, פרשן הספורט של גל"צ, באתר האינטרנט שלו 11.12.09)

* בשבוע שעבר התפרעו ערבים ליד נווה צוף ביום ששי, הרסו מבנה, הגיעו לג'יפ צבאי ועשו בו שמות. את התיעוד (הערבי) המלא שהופיע ביוטיוב ונשלח על ידי ועד מתיישבי בנימין לערוץ 2 ו-10, ערכו לכתבה מגמתית, שבה מראים כיצד "מאבק בין פלשתינים למתנחלים מידרדר במהירות לעימות כולל של שני הצדדים עם כוחות הביטחון..." (ערוץ 2). אלימות הערבים נגד החיילים עברה עידון אלגנטי, תוך שמערכות החדשות כופות על המציאות את הנרטיב השמאלני.

 

 

הסאטיריקנים הולכים יחפים? / ישראל מידד

זכיינית ערוץ 2 'קשת' מרבה לנצל דימויים כמעט אנטישמיים על מנת להציג את ציבור המתנחלים כטורפי בני-אדם, גזענים, רומסים וסתם לא-יפים, שלא לדבר על פגיעה בערכי הדת והתרבות. לאחרונה פנתה 'קשת' בתלונה ליושבת ראש ועדת האתיקה של הכנסת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, נגד דברי חבר הכנסת יעקב כ"ץ בישיבת ועדת החינוך של הכנסת ביום שני האחרון.

במכתב הם שוטחים את מר ליבם: "אנו בשידורי קשת סבורים כי הדברים מעידים על אי הבנת מהותה ותפקידה של הסאטירה ולוקים בחוסר סובלנות מסוכן. זאת ועוד, התנהגותו ודבריו של חבר הכנסת כ"ץ חרגו ממסגרת חופש הביטוי, אינם הולמים נבחר ציבור, וחורגים מכללי האתיקה של חברי הכנסת".

להזכירכם, אם כי בטח לא שכחתם, ח"כ כ"ץ תקף מערכון של 'ארץ נהדרת' בו נראו מתנחלים כאילו הם חוטפים חייל. כצל'ה אמר בוועדה כי "כשיבוא יום ומדינת ישראל תנוהל על ידי הגורמים המשפטיים הנכונים... האנשים האלו יועמדו לדין על אנטישמיות, כמו שבגרמניה ובפולין אנשים הועמדו לדין אחרי המלחמה. זה כמו שגבלס עסק בתעמולה נאצית, לכלך על יהודים ואחר כך שחטו יהודים".

ואני מתפלא על בכירי קשת. גם הם אינם מבינים סאטירה? אין ספק שח"כ יחימוביץ', אשר באה מאותה ברנז'ה, בוודאי יודעת היטב שכל מה שכצל'ה אמר היה עיבוד של תסריט שפשוט לא התקבל ע"י עורכי התוכנית והם כועסים שהוא סחב להם חומר. ובכלל, לפי טענתם בעבר (זוכרים את הקטע על מתיישבי חברון והערבי כקרש גיהוץ?), אין מי שיכול לשפוט סאטירה. אז מה הם רוצים - גם לשדר חופשי וגם למנוע ביקורת חופשית?

 

 

חדשות בחדשות / עדי גרסיאל

* כתב ההתיישבות של 'מעריב' רועי שרון עובר לערוץ 10. שרון יחליף את הכתב לענייני התיישבות אוהד חמו, שעבר לאחרונה לחברת החדשות של ערוץ 2.

* משפחתו של סרן ר' היא הזוכה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ לשנת תש"ע. הפרס יוענק על ידי 'האגודה לזכות הציבור לדעת' על "מלחמה אמיצה ועיקשת של אנשים מן השורה למען אתיקה ויושרה בעשייה העיתונאית הישראלית".

בעקבות פניית מרכז תדמי"ת, הודיעה השבוע פרקליטות המדינה כי הורתה לפתוח בחקירה נגד נתן זהבי בגין קריאתו לאלימות קשה אם מפגין "מתנחל או חרדי" ישתמש בכינוי "נאצי".

 

ביקורת הנקרא

'סרוגים' היא לא סדרה שעוסקת בדתיים. 'סרוגים' היא דרמה רגשית... שמשתמשת במסגרת החיים הדתית ובמגבלות שלה, כדי להציף סוגיות שקשורות בזוגיות (סמדר שילוני, ווינט)

לפעמים צריך שמישהו מהצד, במקרה הזה מבקרת חילונית, יעשה סדר בדברים

 

זו התוכנית שלנו - שלושה אנשים שאומרים את דעתם על הכול וחושבים שלמישהו אכפת מהם. או במילה אחת: מרצ.

(ליאור שליין, 'מצב האומה', ערוץ 2)

איך אומרת הקלישאה - בכל בדיחה יש גרעין של אמת

 

נתניהו במסר לחמאס: לא נתגמש עוד בנושא שליט (אנרג'י-מעריב)

איכשהו זה נשמע אפילו פחות אמין מ"ריד מיי ליפס" של ג'ורג' בוש האבא