בשבע 376: מילה בסלע

עודד מזרחי , כ"ח בטבת תש"ע

 

 

 כמה מילים מנוסח תפילת הדרך, הפריעו לרחל משום מה. היא פנתה לבעלה ואמרה: "למה צריך לומר בימינו את המילים 'ותצילנו... מחיות רעות בדרך'? הרי כבר לא מסתובבים, אפילו בכבישי אפריקה, אריות או נמרים. אין חיות רעות בכבישים!" 

 

ד"ר יצחק שרון, המפקח על בתי הספר המאוחדים בדרום אפריקה, היה צריך לנסוע מיוהנסבורג לעיר איסט-לונדון לצורך עבודתו. אשתו רחל החליטה לנצל את ההזדמנות ולהצטרף אליו כדי לטייל בדרך ארוכה של כבישים צרים ופתלתלים, דרך מרהיבה שכללה הרים וגבעות, עמקים וגאיות, נופים מיוחדים של אפריקה. מזג האוויר היה אמור להיות גשום וחם.

יצחק ורחל החלו את נסיעתם באמירת תפילת הדרך. לאחר נסיעה רבת שעות הגיעו ללסוטו, ממלכה עצמאית המובלעת בתוך דרום אפריקה. הם החליטו ללון במלון המרכזי במקום, ולהמשיך למחרת בדרכם בכוחות רעננים. בשעת בוקר מוקדמת קמו בני הזוג, התפללו שחרית ויצאו לדרך. 

הפעם הכביש הצר היה מסוכן ביותר, וחייב נהיגה זהירה במיוחד. מימין היתמרו הרים וצוקים גבוהים, ומשמאל השתרעו מדרונות תלולים היורדים אל תהומות שקיצם לא נראה. בנוסף לכך החל לרדת גשם עז שהקשה על שדה הראייה. יצחק, ששימש כשליח ציבור ובעל קורא בבית הכנסת הגדול ביוהנסבורג, קרא את תפילת הדרך מילה במילה ובכוונה גדולה, בתקווה שלא יסטה, חלילה, באיזה סיבוב חד אל התהום הפעורה.

רחל ענתה "אמן" בכוונה ויצאה ידי חובתה, אבל כמה מילים מנוסח תפילת הדרך הפריעו לה משום מה. היא פנתה אל בעלה ואמרה: "נו, באמת! מדוע אי אפשר להסתפק באמירת "ותצילנו מכף כל אויב ואורב וליסטים בדרך ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם"?! למה צריך לומר בימינו את המילים "ותצילנו... מחיות רעות בדרך"? אולי אפשר להשמיט את המילים 'חיות רעות', הרי כבר לא מסתובבים - אפילו בכבישי אפריקה - אריות או נמרים. אין חיות רעות בכבישים!", סיימה את דבריה בנימה נחרצת. 

יצחק המשיך לאחוז בהגה, ופניו בחנו היטב את העיקול החד שנמצא לפניהם. הוא אמר בסבר פנים חמור מבלי להביט באשתו: "איך את מסוגלת להעלות על דעתך דבר כזה?! נוסח תפילה קדוש שקבעו חז"ל לא משנים! יש חיות רעות על הכביש או אין חיות רעות על הכביש - לא משנים את נוסח התפילה!"

בשנייה שבה סיים את דבריו נשמע רעש מחריד והורגשה חבטה אדירה. שני תיישים גדולים נחתו ממרומי ההר המסולע הסמוך על זגוגית רכבם וניפצו אותה לרסיסים! דמם של התיישים הותז לכל עבר ולאחר שנחבטו ברכב עפו ונפלו ללא רוח חיים לצד הדרך. מעוצמת הנפילה המכונית סטתה שמאלה ונעצרה, כאשר גלגליה הקדמיים עומדים ממש על פי התהום.

רחל היתה בפאניקה גמורה, לא רק בגלל התאונה והמצב המסוכן שאליו נקלעו, אלא בעיקר מהמילים שיצאו מפיה דקה קודם לכן "אין חיות רעות בכבישים!" היא היתה המומה מהעיתוי. מילותיו האחרונות של בעלה - "לא משנים את נוסח התפילה!" - חזרו והדהדו בראשה. מכוניתם התנדנדה בחריקה על פי התהום בחוסר שיווי משקל.

"מהר! מהר!", צעק יצחק לעבר אשתו שישבה לצדו, "תעברי מיד אל המושב האחורי! המכונית עלולה להידרדר למטה!"

כמו בתוך חלום צייתה לו רחל וזחלה לעבר המושב האחורי. החריקות פסקו והמכונית התייצבה.  למזלם היו לבדם על הכביש השומם, ולא היו כלי רכב שיפריעו להם בניסיון לחזור למסלול. יצחק נסע אחורה וקדימה כמה פעמים עד שהצליח לחזור אל הכביש.

אחרי זמן ממושך החל לנסוע. לא היה קל להמשיך בנסיעה עם חלון קדמי מנופץ, שברי זכוכית בכל פינה טבולים בדם תיישים, והרגשת בהלה שעדיין לא פגה לחלוטין. בני הזוג הגיעו לאיזו עיירה קטנה ושם מצאו מוסך נידח. להפתעתם נמצאה שם זגוגית חלון חדשה שהתאימה בדיוק למכונית הטויוטה שלהם. אחרי עיכוב של כשעה להתקנת הזגוגית, המשיכו הלאה בנסיעתם לאיסט-לונדון.

כל הדרך לא הוציאה רחל הגה מפיה. היא ציפתה שבעלה יאמר דבר מה על מה שאירע להם, אבל גם הוא היה המום לגמרי ולא היה מסוגל לבטא את הזעזוע במילים.

מאותו יום רחל מספרת את סיפורה בכל הזדמנות, ומדגישה בסיום שכעת היא מתפללת את כל תפילותיה מבלי להרהר על שום מילה בסידור...

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il