בשבע 377: זכויות הילד האלים

על פי השופט מודריק, זכותו של ילד אלים להתחנך בכיתה רגילה אינה נופלת מזכותם של חבריו לכיתה להיפטר מהצקותיו , ניצחונו של 'הארץ' בביהמ"ש המחוזי פורסם בעיתון בהרחבה.

יאיר שפירא , ו' בשבט תש"ע

 

שלושים וארבעה תלמידי כתה ד' מבית ספר בקדימה ייאלצו להמשיך ולסבול את התפרצויותיו האלימות של חברם לכתה. כמו במקרים אחרים, שיח הזכויות היצירתי המתנהל בבתי המשפט, ובפרט שיח זכויות הילד, לוקח אותנו אל מחוזות הזויים במיוחד.

הילד המדובר מגדף את התלמידים הרכים בגידופים קשים, מאיים בפגיעות גופניות ומטיל את מרותו באיומים. הוא מכה את חבריו לכיתה, משליך עליהם חפצים כדי לחבול בהם, ואף תוקף אותם בחפצים חדים.

את התקפותיו הפיזיות והמילוליות הוא מפנה גם כלפי המורים וכלפי הורי התלמידים האחרים. אמו של אחד התלמידים ספגה ממנו מטר של חפצים וקללות, כאשר הצליחה לחלץ מידיו את צווארו של אחד התלמידים בעוד הוא מנסה לחנוק אותו. במקרה אחר הוא חתך באמצעות חפץ חד את פניו של אחד התלמידים.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מודריק, קבע בפסק הדין כי הורי התלמידים ייאלצו להסתפק בשעות סייעת מתוגברות שיעניקו לילד משרד החינוך והרשות המקומית. השופט קבע כי זכותם של הילדים האחרים לחינוך אינה עולה על זכותו של אותו ילד מופרע, וכי זכותו של הילד לחינוך הולם תיפגע אם יעבירו אותו לחינוך המיוחד. השופט אף פנה להורים העותרים וביקש מהם להתגייס לשילובו של הילד בחברת בני כתתו, ולהזמינו לשחק עם ילדיהם לאחר שעות הלימודים. בהשגחה צמודה, לא שכח השופט להזהיר.

בבית המשפט המחוזי בירושלים מנעו זוג הורים סיטואציה דומה רק בזכות הצגת קו בלתי מתפשר בבית המשפט המחוזי בעיר. ההורים, עולים מצרפת, סרבו בכל תוקף לבקשת שופטים לאפשר קשר בין ילדיהם ובין סבתם, אמה של האם.

הסבתא ערערה לבית המשפט על פסק דינו של בית המשפט למשפחה, שדחה את תביעתה לחייב את בתה ובעלה לאפשר לה קשר עם נכדיה. בית המשפט למשפחה דחה את טענת הסבתא החילונית כי בני הזוג הדתיים מונעים את הקשר מסיבות דתיות, וקבע כי הסבתא ניצלה בעבר את אגרות הברכה ששלחה לנכדיה כדי לנאץ את הוריהם, ובשיחות הטלפון עם הנכדים היתה צועקת, מקללת ומשמיעה גסויות.  שופטת ביהמ"ש המחוזי, תמר בזק-רפופורט (ונראה כי השופט מינץ שותף לדעתה) רצתה דווקא לחייב את ההורים לאפשר את הקשר. מפסק הדין עולה כי היתה עושה זאת לולא התרשמה בעצמה ומתסקיר שהוגש לה כי ההורים מתנגדים לכך נחרצות, והסיטואציה של כפיית הקשר על ההורים בידי בית המשפט תזיק לילדים בסופו של דבר.

השופטת בזק-רפופורט קבעה כי גם אם מערכת היחסים של ההורים עם הסבתא עכורה וגם אם התנהגותה בעייתית מאוד, הרי זכותו של הילד ליתרונות שבקשר עם סבתו גוברת בדרך כלל, ויש למצוא דרך לאפשר אותה בפיקוח מקצועי.

לעומת זאת חנה בן-עמי, שופטת ותיקה מכדי לתעות בשדה הזכויות, קבעה כי עניינים רבים יכולים להעשיר את עולמו של הקטין, ובכל זאת אין ראוי שבית המשפט יתערב בשיקול דעתם של הוריו.

 

 יצא צדיק

בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קבע בשבוע שעבר כי אזרחים הפונים לבית משפט בתביעת פיצויים אזרחית נגד כלי תקשורת על פגיעה בפרטיות ועל לשון הרע, יכולים במקביל לנהל הליכים משמעתיים בפניו של בית הדין לאתיקה. ההחלטה ניתנה במסגרת תלונתו מנשה דרור צדיק נגד עיתון 'הארץ'.

ראשיתה של הפרשה לפני שמונה שנים כאשר תמונתו של צדיק, חסיד ברסלב, פורסמה בעיתון 'הארץ'. הצלם אלכס ליבק הנציח את צדיק מחלק חומר תורני בתל אביב כשמאחוריו נשקפת כרזה בעלת גוון מיני בוטה. לקול מחאותיו של צדיק הבטיח ליבק כי לא יעשה בתמונה שימוש, אך ימים אחדים מאוחר יותר היא התפרסמה במדורו ב'מוסף הארץ'. צדיק הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעת פיצויים על לשון הרע ופגיעה בפרטיות. בית המשפט פסק לצדיק פיצויים של 20 אלף שקלים, תוך שהוא דוחה את טענת 'הארץ' כי חופש הביטוי גובר על זכותו של צדיק לפרטיות וכבוד, וכן את הטענה כי צדיק, בעל החזות החרדית, הכניס את עצמו ביודעין לסיטואציה שכזו כשבחר לפעול באזור חילוני מובהק. בית המשפט המחוזי הפך את הקביעה, הגן על זכותו של העיתון לפרסם את התמונה הפוגענית, שלל מצדיק את הפיצוי ואף הטיל עליו הוצאות משפט. בית המשפט העליון שב והפך את התוצאה, דחה את טענות העיתון, ואף הגדיל את הפיצוי לצדיק לשלושים אלף שקלים.

'הארץ' פרסם בהרחבה את פסק דינו המזכה של בית המשפט המחוזי. לעומת זאת, משניתן פסק הדין הסופי בביהמ"ש העליון הוא פורסם ב'הארץ' בקיצור רב, ורק לאחר פניות של עו"ד דוד שוב, פרקליטו של צדיק.

בראשית השנה שעברה הגיש עו"ד שוב תלונה לבית הדין של מועצת העיתונות, על עצם פרסום תמונתו של צדיק, ועל הסיקור המוטה של הפרשה ב'הארץ'. בית הדין קבע כי על עצם פרסום התמונה חלה התיישנות, אך קבע כי בסיקור הפרשה הפר 'הארץ' את כללי האתיקה העיתונאית.

 

 פוגלמן מספק את הסחורה

נשיאת בין המשפט העליון, דורית בייניש, אמנם יצאה מסבב המינויים האחרון לבית המשפט העליון כשרק שליש תאוותה בידה. אך גם הישג דל אפשר למקסם, וכך משובץ לאחרונה באופן בולט השופט עוזי פוגלמן, שבייניש דחפה למינויו, בעתירות בעלות אופי פוליטי רגיש. אחת מהן, שנתבררה השבוע, היתה של תנועת 'רגבים', אשר שבה וחידשה עתירה לאכוף צווי הריסה שהוצאו לבנייה לא חוקית של ערבים בנפת רמאללה, או לפחות לקצוב לוח זמנים למימושם. העותרים טענו כי אף שעתירה דומה שלהם נדחתה בעבר, הרי שלאחרונה קבע בג"ץ בעתירה של ארגוני שמאל בנוגע לבתי יהודים שנבנו באותו אזור כי המדינה צריכה "לממש את הצווים נשוא העתירה או לכל הפחות לקצוב לוח זמנים החלטי למימושם".

את העתירה דחו השופטים מנימוקים פורמאליים, אך לא לפני שהשופט פוגלמן הבהיר כי אי אפשר להשוות בין שתי העתירות, שהרי הריסת בתי יהודים מדורגת על פי הודעת המדינה בסדר עדיפות גבוה לביצוע, ואילו הריסת בתי ערבים דורגה בסדר עדיפויות נמוך.

מעניינת לא פחות תגובת המדינה לעתירה. בין השאר נטען שם כי בשל העדיפות העליונה שניתנה לאכיפת צו ההקפאה על הבנייה היהודית ביהודה ושומרון, ממוקדים רוב משאבי האכיפה באזור למטרה זו, ואינם פנויים למשימות כמו הרס בנייה ערבית בלתי חוקית.