בשבע 377: לא משתתפים במעשי פשע!

הדרך היעילה ביותר להיאבק בגירוש הבא היא אי הציות לפקודה בלתי מוסרית, כלי הנשק: הקוד האתי של צה"ל.

יואל אליצור , ו' בשבט תש"ע

 

הנפת השלטים היא כנראה הדבר הטוב ביותר שקרה לנו בזמן האחרון. התחושה הספונטנית שהיתה לי כששמעתי על כך היתה שמחה גדולה, ורבה היתה אכזבתי כשמיד אחר כך באו הגינויים מן הצד שלנו. הנפת השלטים הקפיצה את השלטון העריץ, בצדק מבחינתו, כי היא כנראה האיום המשמעותי ביותר על יכולתו לבצע את הפשעים הלאומיים הבאים בתור, ומאוד חשוב היה לו לכנס את הרבנים ולהוציא מהם גינוי. כמה חבל שהרבנים נכנסו למלכודת.

איך מתמודדים? איך מתגוננים? שבענו הפגנות שבהם נואמים מעל המרפסת מנהיגים שיבגדו בשבוע הבא בזמן ש'שמפניה' דואג לצלם למטה את מדי האס.אס. כל פעולה שמועילה במשטרים דמוקרטיים או חצי דמוקרטיים, אין לה משמעות בישראל היום. האמת היא שגם חסימת כבישים היא פעולה קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרית מול היס"מ המכה והפוצע באכזריות שהכרנו בימי גוש קטיף ובעמונה, ומערכת המשפט המגבה אותו. "נעצרת ניצחת" היא סיסמה אפשרית במשטרים דמוקרטיים, לא כאן.

הדרך החשובה ביותר הפתוחה בפנינו אל מול הגירושים וההריסות הבאים עלינו לרעה היא אי הציות. עדיין רוב עם ישראל מתנגד בלבו לדרך ההרס והנסיגה. החיילים והמפקדים ה'כתומים' שחונכו בישיבות ובקהילות וביישובים הדתיים-לאומיים הם כיום הליבה של היחידות הלוחמות בצה"ל, וגם החיילים האחרים יצטרפו אליהם אם יניפו את הדגל הנכון בעוז ובלי גמגומים. גם הציבור הכללי ה'ליכודניקי' ואפילו השוטרים עשויים להיות אתנו אם נעבוד כמו שצריך.

דבר ראשון, להשתחרר מן הנוסחה שלתוכה מכניסים אותנו שונאינו – "המפקד או הרב". מעניין להיזכר בניסוחים של הרב אברהם שפירא זצ"ל, המנהיג הרוחני שקרא בתשס"ה בפה מלא לאי ציות לפקודות של גירוש ופגיעה ביהודים. הרב לא נימק אז את פסיקתו בכך שזאת ארץ אבותינו, שמצות עשה ד' היא "וירשתם אותה" וכו' וכו', אלא דווקא דיבר על ההיבט האנושי הממוני של 'חושן משפט'. הוא אמר שאסור לאדם לפגוע ביהודים כשרים שלא חטאו, ועל השאלה מה יעשה איש קבע שבגלל סירובו להשתתף ב'התנתקות' יאבד את פרנסתו ואת הפנסיה שלו, השיב קצרות: "גזלנות זו לא פרנסה".

טקסט מספר אחד שצריך להשתמש בו היום בכל הזדמנות הוא 'הקוד האתי' של צה"ל (מעשה ידי אסא כשר!). כל אחד יכול בקלות להוריד מן האינטרנט את הנוסח המדוייק של הקוד האתי, בו נאמר בין השאר:

"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה".

"צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד".

"החייל לא ישתמש בכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם".

"החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי-חוקיות בעליל".

כדאי לכתוב את הטקסטים האלו – עם המרכאות – על שלטים שיונפו בעוד השבעות בכותל ועל גגות של מבנים בבסיסי צה"ל. זה די יביך את המערכת. אני מציע לכל רב, איש ציבור, או אבא של חייל ששואלים אותו את השאלה החבוטה בדבר "הרב או המפקד", להעביר את הדיון למגרש של זכויות האדם, ולצטט ברהיטות שוב ושוב את הקוד האתי.

באופן מעשי, אם רוצים להצליח ולא רק 'לעשות השתדלות', צריך להקים גוף שיקדיש את כל זמנו וכוחותיו הכלכליים לתחום הזה. צריך ליצור קשר עם חיילים ומתגייסים עוד לפני שהם מתגייסים, ולשמור את הקשר איתם ברציפות תוך רישום מדויק ומעקב. חייבים להסביר לצעירים את דרך ההבדלה בין טוב לרע, להתגייס להגנת ישראל בכל הלב ולהודיע מראש שלא ישתתפו בכל פעולה שקשורה בפגיעה ביהודים וביישובים יהודיים, לרבות סדנאות והדמיות מכל סוג. צריך להגיע קודם כל לכל הישיבות והמכינות ואחר כך לשמיניסטים בכל הארץ, ללשכות הגיוס ולכל מקום שיש בו חיילים, שוטרים ומתגייסים. צריך להגיע באופן שיטתי למפגשי 'פנים אל פנים' ממוקדים עם הורים ובני משפחה של חיילים ושוטרים תוך רישום ומעקב וחידוש הקשר מעת לעת. אסור לנו ליפול למלכודת התמונה המזויפת של התשקורת כאילו יש כאן מאבק בין 'דמוקרטיה' ל'הלכה'. צריך להדגיש דווקא את ההיבט האנושי והמוסרי.