בשבע 377: הרפורמה בתחום הבנייה: צמצום הביורוקרטיה או סכנה לסביבה

שלמה פיוטרקובסקי , ו' בשבט תש"ע

 

עוד לפני סיום חקיקת הרפורמה בקרקעות המדינה, סימן כבר ראש הממשלה נתניהו את המטרה הבאה: מוסדות התכנון והבנייה. השבוע, לאחר חודשים של שמועות ודיווחים שונים, התייצבו ראש הממשלה ושר האוצר בפני הציבור, ופירטו לראשונה באופן רשמי את התכנית המקיפה אותה הם מתכננים להעביר בחודשים הקרובים, ואשר תיצור לדבריהם מהפיכה מקיפה בכל נושא התכנון והבנייה. נתניהו אף הדגיש כי העברתה של הרפורמה תיצור מנוע צמיחה נוסף למשק בדמות שוק הנדל"ן, המצוי כיום בקיפאון עקב הביורוקרטיה הסבוכה הכרוכה בו.

בין השינויים המוצעים ניתן למצוא קיצור משמעותי בלוח הזמנים לטיפול בבקשות של אזרחים לאישורי בנייה מסוגים שונים, קיצור טווחי הזמן לאישור תוכניות כוללות בוועדות התכנון השונות, והעברת סמכויות תכנון רבות אל הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, על מנת לקצר את ההליכים השונים. בד בבד מתוכנן שינוי במבנה הוועדות המקומיות, אשר יצטרכו לצרף אליהן נציגי ציבור, שישמשו גורם מפקח על עבודתן. במקביל תוקם יחידת משטרה מיוחדת אשר תפעל לחשיפת שחיתויות בוועדות אלו, וינקטו צעדים חמורים נגד ועדות שימעלו בתפקידן.

צעד נוסף המתוכנן במסגרת הרפורמה, ואשר גורם להתנגדות רבה מצד גורמים חברתיים וסביבתיים, הוא ביטולן של שתי ועדות הביקורת על מוסדות התכנון: הוועדה לשמירה על הקרקע החקלאית והשטחים הפתוחים והוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף). מצדדי התכנית סבורים כי קיומן של שתי הוועדות כגורמים נפרדים יוצר ביורוקרטיה מיותרת ומסרבל את הליכי התכנון השונים. לעומתם, סבורים מתנגדי המהלך ובראשם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, כי המהלך עלול להוביל להפקרתם של חופי ישראל. לדברי ארדן, "יש מקום לשינוי מהותי בהליכי הביורוקרטיה הישראלית בתכנון ובנייה, אך אם לא נשמור על האינטרס הסביבתי לצד השינויים הנדרשים זו תהיה בכייה לדורות. מחובתנו לחזק את כוחם של שומרי הסף הסביבתיים ולא להחלישם".

מנכ"ל התאחדות הקבלנים, יוסי גורדון, מביע תמיכה ברפורמה המוצעת, ומציין כי בדיקות שנערכו בהתאחדות הקבלנים מעלות כי אישור תוכנית בוועדות המקומיות בישראל נמשך בממוצע בין 5 ל-10 שנים. לדבריו, "הביורוקרטיה בוועדות מהווה חסם לצמיחת המשק וליצירת יציבות במחירי הדירות. אין זה סוד שוועדות התכנון כיום נגועות בחוסר יעילות, פוליטיזציה וחוסר מקצועיות". גורדון מוסיף ומציין כי "שחרור של פרויקטים הנמצאים כבר בהליכי התכנון יהווה מנוף להגדלת הפעילות בענף הבנייה והתשתית, יצור מקומות עבודה חדשים, ימנע את המשך עליית המחירים ויהווה פוטנציאל משמעותי לצמיחת המשק כולו".

מנגד סבורה עו"ד נירית לוטן מהמחלקה המשפטית של 'אדם, טבע ודין', כי הרפורמה תערער את כל מבנה התכנון בישראל ותפגע בו אנושות, "הרפורמה תיתן בידי הוועדות המקומיות, שהן בעצם הרשויות המקומיות, סמכויות תכנון נרחבות אשר אינן מתאימות להן. לרשויות המקומיות יש נקודת מבט צרה יחסית וגם אינטרסים כלכליים מאוד מוגדרים, אשר ימנעו מהן לתכנן באופן שרואה לנגד עיניו את האינטרס הציבורי".

 

ממה מורכבת הפנסיה

העובדה שהפנסיה תהווה עבור רובנו מקור הכנסה כמעט יחיד לאחר פרישתנו משוק העבודה, מחייבת להקדיש לנושא זה מחשבה, ולשים לב למימוש זכויותינו. לאחר שבשבוע שעבר פירטנו את המרכיבים העיקריים של אפיקי החיסכון הפנסיוני, ביקשנו השבוע מיגאל שבתאי, סוכן ביטוחי חיים ופנסיה בסוכנות י.ק.ב הירושלמית, לסייע לנו להבין אילו סכומים מופרשים מדי חודש לקרן הפנסיה שלנו.

שבתאי מסביר כי בכל הנוגע להפרשות לפנסיה יש להבדיל בין שני סוגי עובדים: אלו שעבורם מופרשת הפנסיה הרגילה שהיתה נהוגה במשק עד שנת 2008, ואלו המכוסים בהסדר 'פנסיה חובה' שנכנס לתוקפו לפני כשנתיים, ב-1 בינואר 2008. הפנסיה שהיתה נהוגה עד כניסת חוק פנסיה חובה לתוקף כללה בדרך כלל הפרשה של 5 אחוז ממשכורתו של העובד לגמולים, הפרשה של 5 אחוז מצד המעביד לגמולים והפרשה של 8.33 אחוז מצד המעביד על חשבון פיצויי פיטורין. סך כל הסכום שנצבר משלושה מרכיבים אלו יצר את קופת הפנסיה, ממנה משולמת לעובד הקצבה החודשית עם פרישתו. לעומת סכומים אלו, ההפרשות שנקבעו לפנסיית החובה היו בהתחלה קטנות מאוד. זאת על מנת להקל על המעסיקים. החל מה-1 לינואר 2010 מדובר בהפרשות של 2.5 אחוז ממשכורת העובד ו-5 אחוז על ידי המעביד. בשנת 2013, עם השלמת המעבר לפנסיית חובה, יעמדו סכומי ההפרשה על 5 אחוז ממשכורת העובד ו-10 אחוז על ידי המעביד.

לדברי שבתאי, על העובד לבדוק שאכן מופרשים הסכומים המגיעים לו, וזאת בשתי דרכים: האחת, עיון בתלוש השכר שם מופיעים הסכומים המופרשים על ידי העובד ועל ידי המעביד. השנייה היא באמצעות הדו"חות הרבעוניים והשנתיים אותם הוא מקבל מקרן הפנסיה או חברת הביטוח בה מנוהלים כספי הפנסיה שלו. במשך תקופת העבודה שייכת הקופה באופן רשמי למעביד, ורק עם סיום העבודה וקבלת 'מכתב שחרור' מהמעביד עוברים הכספים לשליטת העובד, כך שלא ניתן לאחד את ההפרשות משני מקומות עבודה שונים. במקרים חריגים ביותר רשאי המעביד לדרוש מהקופה לקבל בחזרה את כספי ההפרשה לפיצויים. אולם ברובם המוחלט של המקרים עובר הסכום במלואו לרשות העובד, על מנת שישמש אותו לעת הפרישה.

"חשוב לדעת, כי מאז נכנס לתוקפו 'חוק הניוד' בתחילת שנת 2009, רשאי העובד לבחור את אפיק החיסכון: קרן פנסיה או ביטוח מנהלים, ואף את הקרן או קופת הביטוח המתאימים לו, וזאת בכל נקודת זמן במהלך תקופת העבודה. כאשר העובד עובר מקרן לקרן הוא אף רשאי להעביר עימו את כל זכויותיו הכספיות", מוסיף שבתאי. בסיום הדברים מבקש מאיתנו שבתאי להדגיש כי מטבע הדברים לא ניתן להקיף במסגרת כתבה שכזו את כל המידע הנחוץ לעובד, וכי חשוב מאוד להתייעץ עם סוכן ביטוח אמין, על מנת לוודא שאנו אכן עושים את המקסימום על מנת להבטיח את עתידנו לעת זקנה ושיבה.