בשבע 377: מיקרוסקופ

ע.גרסיאל, ח.לוז, י,מידד , ו' בשבט תש"ע

 

למה צעקה שרה / עדי גרסיאל

הברנז'ה סוערת סביב השאלה האם פרשת העוזרת של שרה נתניהו, שנחשפה בקול תרועה בידיעות אחרונות של יום שישי, היא פרסום עיתונאי מקצועי ואמיץ, או חלק ממאבקי הכוחות בין ידיעות לישראל היום, שבעליו שלדון אדלסון מזוהה עם נתניהו.

כדי לבדוק זאת, לא צריך מקורות פנימיים. די לבחון את מערכי הכוחות בין העיתונים השונים בהתייחסותם לפרשה. ידיעות אחרונות פרסם את הפרשה על גבי כמחצית(!) מעמוד השער של גיליון יום שישי, הקדיש לנושא עוד כפולת עמודי חדשות, ולא טרח להביא את תגובת משפחת נתניהו. מעריב הבליט ביום ראשון מאמר חסר תקדים של בן כספית שבו הוא קובע כי "נתניהו אינו כשיר לתפקידו בגלל הנסיבות האופפות אותו. אחראית להן, בראש ובראשונה, האישה שמתעקשת להיקרא 'הגברת שרה נתניהו'". הפובליציסט הבכיר של מעריב לא נמנע מלפרגן למתחרים: "'ידיעות אחרונות' הוציא ביום שישי את אפס קצהו של בדל הקרחון, שמסתתר מתחת למה שמכונה כאן 'לשכת ראש הממשלה'", והכחיש את הקשר בין פרשת העוזרת למאבקי הכוחות עם ישראל היום.

מעניין במיוחד סיקורו של 'הארץ', שבבית הדפוס שלו מודפסים מדי חודש מיליוני עותקים של 'ישראל היום', ושאמור להיפגע פחות מידיעות ומעריב מ'מלחמת הצהובונים'. מעל מחצית העמוד שהקדיש העיתון לנושא ביום ראשון התנוססה הכותרת: "שרה נתניהו על ההאשמות נגדה: שקרים והשמצות". בידיעה הפותחת בנושא ניתן מקום נרחב אמנם לכתב התביעה כנגד גברת  נתניהו, אולם צורפה לה ידיעה לא קטנה שעסקה במאבקיה המשפטיים של נתניהו מול משמיציה בעבר, שברובם ניצחה. בנוסף, הובאה פרשנות שעסקה בטענה שהמניע של ידיעות קשור בתחרות המתגברת מול ישראל היום. באותו יום, קשה להניח שבמקרה, פרסם העיתון הכלכלי דה-מרקר מבית הארץ טענות לפיהן מו"ל ידיעות מאיים על חברות במשק שלא לפרסם בישראל היום. ישראל היום עצמו, כצפוי, האשים את מוזס ב"התנהגות מאפיונרית" ונתן בולטות רבה לתגובתה של משפחת נתניהו.

העובדה שהעיתונים הסתדרו בפרשה הזו בדיוק לפי מערך האינטרסים המסחריים שלהם: ידיעות ומעריב נגד שרה נתניהו (ומעריב אפילו טורח לפרגן לידיעות, ממש ימות המשיח); הארץ (בצורה מסויגת מעט) וישראל היום בעדה, היא הוכחה מספיק משכנעת לכך שמניעיהם של הפרסומים נגד שרה נתניהו אינם עיתונאיים טהורים.

כל זה אינו סותר את האפשרות שהטענות שהועלו כלפי גברת נתניהו אכן נכונות. אבל היאבקות הבוץ הזו לא מוסיפה כבוד לאף אחד מכלי התקשורת, וחושפת שוב עד כמה אינטרסים סמויים, כאלה שאינם קשורים לתפקידה המקורי של העיתונות, קובעים את סדר היום הציבורי.

 

 

מחסום הגילוי הנאות / חני לוז

מאמר תמיכה במשתתפת 'האח הגדול' עדנה קנטי מ'מחסום ווטש', התפרסם בשבת באתר ווינט. בין היתר נכתב במאמר: "הסחרור הזה, שמוציא קבוצה שלמה של פעילי זכויות אדם ותומכיהם אל מחוץ לגבולות השיח הציבורי הלגיטימי, מצריך חשבון נפש... בישראל של 2010 תמיכה בזכויות האדם ובעיקר בזכויות המיעוט, נתקלת כמעט תמיד בקיר אטום."

הכותבת, רחל ליאל, מנכ"ל 'הקרן החדשה לישראל' אשר מסייעת כספית לארגוני שמאל קיצוניים, 'שכחה' לציין את העובדה שהקרן שלה מממנת גם את 'מחסום ווטש'.
'הקרן החדשה לישראל' תומכת כלכלית, תקשורתית ורעיונית במגוון ארגונים ויוזמות הנמנים על השוליים השמאליים-קיצוניים של המפה הפוליטית בישראל. הכסף מגיע בעיקר מחו"ל, ולארגונים הנתמכים מכנה משותף: חתירה לביטול אופייה היהודי-ציוני של מדינת ישראל ולהפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה'.

מרכז תדמי"ת פנה השבוע לעורכי ווינט בדרישה להוסיף גילוי נאות על הקשר בין הקרן החדשה ל'מחסום ווטש', שכן אי הפרסום פוגע בזכות הציבור לדעת את הקשר המאמר, את האינטרס של הכותבת ומטרתה.

תגבות ווינט: "אכן, הקרן החדשה לישראל תומכת בין השאר גם בארגון 'מחסום-ווטש', אך במסגרת טור דעה, לגיטימי לפרסם את דבריה עם או בלי קשר לתמיכה זו. מי שאכן התעניין בקרן החדשה מצא את אתר הארגון, שבו לא מוסתרת העובדה שציינת, והנושא אף זכה לחשיפה בתגובות שפרסמנו לטור המדובר.

 "לפיכך, לא מצאנו הכרח לציין את העניין במסגרת הטור עצמו".

לטעמנו התשובה הזו אינה מספקת. את הגילוי הנאות חייבת המערכת לפרסם, לא הטוקבקיסטים. קשר ישיר ומובהק בין הכותבת לנשוא המאמר - אסור שיוסתר על ידי המערכת. 

 

 

על משמר הדמוקרטיה / ישראל מידד

כמי שעוקב אחרי התקשורת אני נתקל לעיתים באירועים ודיווחים די חריגים ואף מוזרים. לפני שבועיים למשל, מארגני ההפגנות של השמאל הקיצוני בשכונת שמעון הצדיק (ליד שייח' ג'ראח) בירושלים הפיצו הודעה שבוודאי נקלטה אצל מערכות העיתונים והערוצים כמדי שבוע. אלא שהפעם נכללה בהודעה בקשה שהמפגינים יבואו עם מראות. השימוש במראות אינו חדש במחוזותינו, והוא נועד לסנוור את השוטרים ועל ידי כך להפריע להם במילוי תפקידם. בנוסף, ראייתם של השוטרים עלולה להיפגע ובוודאי שמדובר בפעולה אלימה. מדוע, אם כן, לא מצאו כלי התקשורת לנכון לכלול פרט זה בדיווחים שלהם ולא איפשרו לציבור לנהל ויכוח על השימוש בשיטות כאלה? הרי זאת מהותה של הדמוקרטיה שדווקא מחנה השמאל מרים את דיגלה: לקיים דו-שיח על מנת ללבן נושאים ולתרום לשיפור הזכויות. אלא שאם פרטים מוצנעים מעיני הציבור, איך ניתן לשפר?

ובאותו עניין. הידיעות על הפשיטה המשטרתית ביום שני ביצהר כללו קביעות נחרצות מצד כלי תקשורת, כגון זו שמצאתי ב'הארץ': "מקור המקורב לחקירה אמר כי 'התיק תפור וסגור ומבצעי ההצתה ייתפסו. נקודה'".  בשלב זה של האירועים, אין לי ולכתב את האפשרות לדעת האם אכן יש ראיות מוצקות. אבל אם הייתי הכתב, הייתי מוסיף שרק לפני כשלושה שבועות נתפס חשוד אחר, ולמרות תרועת החצוצרות של דוברי הכחולים הוא שוחרר. האם הכתב ממלא תפקיד של מוסר ידע על מנת לשמור על תרבות של דמוקרטיה, או שהוא מתעלם מתפקידו ומשמש סוכן מידע של המשטרה או כלי שרת אידיאולוגי נגד 'המתנחלים'?

 ועד שהספקתי לבדוק אתרים אחרים גיליתי שארבעת הקטינים שנעצרו כבר שוחררו. בכל מקרה, מהדוגמאות שהבאתי לא התקשורת ולא הדמוקרטיה יוצאות נשכרות, ובוודאי לא צרכן התקשורת.

 

 

חדשות בחדשות / עדי גרסיאל

* העיתונאי והפרשן לענייני דתיים, אבישי בן-חיים  הודיע על פרישתו מעיתון ´מעריב´. בן חיים ישמש פרשן לענייני דתיים באחד מערוצי הטלוויזיה. * עמוס רגב, עורך 'ישראל היום' הוא הזוכה בפרס לביקורת התקשורת לשנת 2010. זלמן שובל, נשיא האגודה לזכות הציבור לדעת ויו"ר ועדת הפרס, אמר כי עיתונו של רגב "חולל מהפכה במפת העיתונות המודפסת תוך מתן במה לדעות שונות ולא מקובלות".  

 

ביקורת הנקרא

בנימין נתניהו הוא אולי מהימין, אבל מנהיג הוא בטח לא. הלוואי שהיה פוחד מהצל של עצמו. במציאות, הוא רועד מהצל של אשתו (בן כספית, מעריב)

אז מה בעצם יותר מדאיג: שכספית צודק ושרה מחליטה הכול בשביל ביבי, או שהוא טועה וביבי מחליט בעצמו?

 

 

זהירות, ליברמן עוד עלול להושיב את ג'ורג' מיטשל לדיון בשירותים

('הארץ')

יואל מרקוס עם הצעה לעוד מערכון לא מוצלח במיוחד של 'ארץ נהדרת'

 

 

מסמך... שפרסם הוותיקן מטיל על הכיבוש הישראלי את האחריות למרבית הסכסוכים במזרח התיכון (ווינט)

נו טוף, היסטוריה אף פעם לא היתה הצד החזק של הנצרות