בשבע 377: שעת רצון

דב הנדלר מצליח לשמר את אווירת הסעודה השלישית המיוחדת באמצעות שילוב נכון של שירים ישנים וחדשים

אמציה האיתן , ו' בשבט תש"ע

 

 'רעוא דרעוין', דב הנדלר

התרגום המילולי הוא: 'רצון הרצונות', אבל זהו ביטוי שאי אפשר באמת לתרגם אותו. רעוא דרעוין הוא כינוי לזמן שלפני צאת השבת, כשהשמש כבר מבשרת על תחילתו של שבוע מעשה חדש, והלב מעט נחמץ, בשל השבת שעוד מעט ותיעלם. לפי חז"ל, זוהי עת רצון מיוחדת, ועל כן היא מוקדשת כולה לנשמה. הגוף כבר אינו זקוק לאוכל הגשמי, ובשבתות החורף, בד"כ אפילו איננו מסוגלים לאכול הרבה יותר מעבר לכזית ההכרחי.
כל אחד והזיכרונות שלו, וכל תקופת חיים עם הסעודה השלישית המיוחדת לה. אצלי למשל, הילדות מזכירה לי את הסרדינים השלמים, עם החלה הנבצעת מעל למפות שעוונית כבדות, מסביב לשולחנות העץ המלאים חריצי דורות, בקומת המרתף בשטיבעל של סבא שלי – בית כנסת דחסידי גור בשדרות נורדאו בתל אביב – מקום שכבר מזמן איבד את זהרו וניגוניו. את תקופת הנערות אינני זוכר, ואתם מוזמנים להעלות השערות פסיכולוגיות על מקור השכחה. בישיבה הגבוהה, לעומת זאת, אני זוכר היטב את סוף הסעודה השלישית, כשהאור היה כבה, ונשארנו לשיר בחושך, את אותם שירים שנתפרו בדיוק עבור הזמן הזה של רעוא דרעוין. הפוזות נעלמו, דיבוק החברים הפך לאמיתי הרבה יותר, ובחושך היית יכול להתכנס עם לבך ואלוקיך ולשיר בדביקות. לאחר תקופת הישיבה הזמנים האלה הפכו לנדירים הרבה יותר, והשירה מלאת הרגש נכנסה למגירת הנוסטלגיה, ובמקרים הפחות מלבבים – להקפאה העמוקה.

מי שמוציא עבורנו את השירים מהמגירה הוא דב הנדלר באלבום החדש 'רעוא דרעוין'. היוזמה שלו ראויה לברכה מיוחדת, הואיל והוא מנסה לשמור על אותה אווירה קסומה של סעודה שלישית, בשירים שבחר, בעיבודים הרגועים ובקולו הנעים. הנדלר אסף עבורנו כעשרים שירים וניגונים המשלבים את הישן נושן, זה הזכור לנו מילדות, יחד עם הניגונים המקובלים היום בעולם הישיבות והאולפנות.  הבוגרים שביניכם ודאי זוכרים היטב את 'ארוממך השם' של ראובן סירוטקין, 'נר לרגלי' של ר' חיים בנט, ואפילו את 'ה' לא גבה לבי', הישן והטוב, של צבי זלבסקי. אחד הניגונים היפים, וגם הביצועים היותר מוצלחים באלבום, הוא 'א-ל מסתתר' בלחנו של זלבסקי. השירה ממש חודרת אל הנשמה, וגם מי שלא מכיר, לאחר כמה השמעות, יצטרף מכל הלב אל השיר הכל-כך עוצמתי.

העיבודים של דניאל בנסמיאן שומרים על הצניעות הנצרכת ומשאירים את המקום הראוי לשיר, כשהמוסיקה רק מלווה, ומוסיפה נפח ואפילו מעט נשמה. לעיתים נשמעת השירה של הנדלר מעט 'דידקטית' מדי, כאילו הוא מנסה ללמד אותנו את המנגינה, במקום פשוט לשיר מהנשמה, אך בשעה זו של 'רעוא דרעוין' אנחנו נסלח לו על כך.

 בקיצור, מי שמבקש לשחזר את אווירת שקיעת השבת, עם ניגוניה ושיריה הייחודיים, מוזמן להתלוות לדב הנדלר במסע אל עמקי הנשמה היהודית.

seret@etrog.tv