בשבע 377: המשלחת הישראלית זה ליגה אחרת

רוני ארזי , ו' בשבט תש"ע

 

 רס"ן הרב שאול אופן

רבה של משלחת החילוץ הישראלית להאיטי

רעש-האדמה הקטלני שפקד בשבוע-שעבר את הרפובליקה של האיטי שבאיים הקריביים משך באופן טבעי את תשומת לבו של העולם כולו. כ-50 צוותי חילוץ ממדינות שונות באו לסייע וכ-10 בתי-חולים מאולתרים הוקמו בין ההריסות. בלב הדיווחים בעולם על האסון הכבד, שמעריכים כי גבה את חייהם של כ-200 אלף בני-אדם, עמדה המשלחת הישראלית כסמל לסיוע ולמסירות, בעיקר בזכות בית-החולים המאולתר שהקים שם צה"ל.

"המשלחת שלנו מאוד דומיננטית כאן", מסביר רס"ן הרב שאול אופן, רבה של המשלחת בשיחת טלפון ל'בשבע' מבירת האיטי, פורט או פראנס. "אני רואה את זה בעיניים - יש הבדל עצום בין המשלחת שלנו ליתר המשלחות. בעוד הן מסוגלות 'לסגור את הבסטה' ב-2 בצהריים או עם רדת החשיכה, אצלנו מדובר בליגה אחרת. החבר'ה הגיעו מישראל עייפים, אבל הקימו בתוך 8 שעות בית-חולים-שדה על-חשבון שעות השינה שלהם. בית-החולים שלנו הוא הגדול מבין בתי-החולים המאולתרים, אבל הגדלוּת של המשלחת הישראלית היא לא רק בפן הכמותי, אלא בעיקר בפן האיכותי - בהשקעה ובמסירות של הצוות".

ישנה טענה שהסיוע הנרחב להאיטי נובע מהרצון של כל מדינה להאדיר את שמה בתקשורת על גבם של המקומיים. יש בכך מן האמת?

"בכל הנוגע אלינו - משך הזמן שנקבע מראש להישארות בשטח הוא שבועיים עד חודש ימים. מעבר לכך, אין לי ספק שהמניע של אנשי הצוות הישראלי הוא הלב. יהודי יש לו נשמה יהודית ואכפת לו מסבל של אחרים, גם כשהם לא יהודים, ואפילו בקצה השני של העולם. אתמול ראיתי ילד קטן פצוע יושב וסובל בצד בשקט והעיניים שלו רוצות לבכות, אך כבר לא נותרו לו דמעות. הלב מתכווץ, ואל מול זה שאלת הסיקור התקשורתי הופכת לבלתי-רלבנטית".

מהם למעשה תחומי אחריותו של רב משלחת חילוץ צבאית?

"תפקידי כרב המשלחת נוגע לחיזוק רוחם של אנשי-הצוות וכמובן גם למתן שירותי-דת בסיסיים. הבאנו איתנו ארון-קודש נייד עם ספר-תורה, סידורים, חוברות פרשת-שבוע, כיפות, נרות-שבת ויין והקמנו כאן בית-כנסת, היחיד בכל המדינה. יש מניינים של כ-20 מתפללים וגם שיעורים ספונטניים. אומרים לי: 'יאללה, הרב, תגיד משהו' ומשם זה מתגלגל לשיחה על השליחות שאנחנו מקיימים כאן, על הסיוע לתושבים מחד והייצוג שלנו את מדינת ישראל ועם ישראל מאידך. ישנם גם אנשים מסורתיים שמבקשים להניח תפילין, כי ברגע שמתרחקים מהבית, הרגשות בלב גואים והומים ואני חושב שגם העשייה המבורכת גורמת לאנשים כאן תחושה של רצון גובר להתקרב".

איך מתמודדים עם המראות הקשים של גופות בכל פינה ופצועים קשה ללא קורת גג?

"יש פה דברים שקשה מאוד לעכל. לראות אנשים רעבים, פצועים ומשוועים לעזרה בעוד היכולת שלנו מוגבלת, זה באמת מאוד קשה. חלק מהתפקיד שלי הוא לדבר עם אנשי הצוות, גם בשיחות אישיות ואני אומר להם - כשאתם עסוקים בלעזור, זו ההתמודדות הכי פשוטה, אמיתית וטובה, וכך אני גם מסייע לעצמי להתמודד עם המציאות הקשה כאן. עם הילדים שלי דיברתי בשבוע האחרון פעם אחת בלבד. הבת הגדולה שלי, בת 5 וחצי יודעת ש'האדמה נפתחה במקום רחוק ואבא נסע לשם לעזור להם ולעשות אהבת ישראל'".

ריבוי הגופות מעל פני השטח יוצר סכנה של זיהומים ומגיפות. נערכתם לכך מראש?

"לפני שיצאנו להאיטי, עברנו סדרה של חיסונים ותדריכים מפורטים מה מותר ומה אסור לעשות בשטח. יש גם נהלים לפיהם מי שפועל ישירות מול המקומיים, עליו להסתובב עם כפפות, מסיכות ותכשירים היגייניים מיוחדים. עם-זאת, אני מוכרח לציין שקצב הפינוי של ההרוגים מהרחובות יחסית מהיר, בהתחשב בעובדה שהממשלה מתקשה לתפקד".

העיסוק בחללים אינו זר לרב אופן (31), חסיד חב"ד, נשוי ואב לארבעה. נוסף על תפקידו כרב בה"ד 16 – בית-הספר לחילוץ ולהצלה של פיקוד-העורף, הוא אחראי על אימונים והדרכות בתחום הטיפול בחללים בפיקוד. במלחמת לבנון השנייה פעל בגזרה המזרחית והיה אמון בין-היתר על הטיפול ב-12 הרוגי האסון בכפר-גלעדי.

בדיעבד התברר שאין למעשה ישראלים בין ההרוגים. במה מתרכזת, אם כן, פעילותך המבצעית במשלחת, כגורם הרבני היחיד שנמצא בשטח?

"אכן, המשלחת הישראלית יצאה מתוך מטרה למצוא יהודים וישראלים שהיה סיכוי מאוד רציני שנלכדו בין ההריסות. הגענו זמן קצר לפני כניסת השבת ובמהלכה התברר שאין הרוגים ישראלים. עם-זאת, הטיפול בנפגעים נמשך גם בשבת, בהכוונת הרבנות-הצבאית וגורמים נוספים עמם התייעצתי טרם צאתי. האגרות-משה והציץ-אליעזר התוו שיטה שמאפשרת לטפל בגויים בשבת, וכך אנו פועלים. אני נמצא בקשר רציף עם הרב הפיקודי ששלח אותי לכאן, רס"ן הרב אמיר זוטוט וכן עם שליח חב"ד לרפובליקה הדומיניקאנית השכנה, הרב שמעון פלמן שמסייע בפן המעשי - אוכל וצרכים נוספים".

אתמול (ד') הפסקתם את החיפושים אחרי ניצולים, כשלמעשה עדיין מגיעים דיווחים על ניצולים מעטים שעוד מצליחים להחזיק מעמד עד להגעת כוחות-החילוץ. מדובר בהחלטה שיכולה לחרוץ את דינם.

"בסופו של דבר יש לנו כאן משאבים מוגבלים ואנחנו לא מסוגלים לטפל בכל הנפגעים שישנם. מדובר במאות אלפי בני-אדם. אנחנו משתדלים לכוון את המאמצים לכיוונים שיאפשרו לנו להציל יותר חיים. עם סיומו של השבוע הראשון לרעידת-האדמה, מסתיים פרק הזמן שבו יש סיכוי סביר למצוא אנשים חיים, ומעתה אנו משקיעים את מירב המאמצים בהצלת חייהם של הפצועים".