חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הידד במעלה התורני - בגליון השבוע

פרשת סירובה של 'בני עקיבא' ליטול חלק באירוע בגוש עציון שכלל שירת נשים, הציפה השבוע מחדש את הטענות בדבר 'התחרדותה' כביכול של תנועת הנוער הדתית.
28/01/10, 10:26
חגית רוטנברג

 

 המארגנים מצידה החילוני של המפה לא ויתרו על הופעת הלהקה הצבאית, בה ראו מרכיב חיוני ואטרקטיבי של האירוע מבחינת הקהל שגויס על ידם לצעדה. מאידך, בהנהלת בני עקיבא הסבירו כי חניכיהם לא יוכלו להשתתף במופע הכולל שירת נשים

 

ח"כ אורי אורבך: "אדם שמקפיד יותר צריך להקפיד על עצמו, ויבורך. מפריע לי שאנשים מנסים להחיל מהר מדי סטנדרטים שלהם על הזולת. במקרה הזה - הנהלת בני עקיבא על חניכים שלא מקפידים על כך. הרי זה לא שלא שומעים בכלל שירת נשים בבני עקיבא"

 

 הרב יוסף צבי רימון: "יש חשיבות גדולה לעשות דברים בשיתוף בין הציבור הדתי לחילוני, אך גם הציבור החילוני צריך לדעת שהוא מוותר על דברים כדי למצוא את המכנה המשותף. יש להבין שלא כל דבר תעשה כמו שרצית"

 

 עזריה ליבוביץ', רכז גרעין: "זה לא נכון לצייר כאילו בני"שים פנאטים השתלטו על התנועה. זה מה שהחבר'ה רוצים. היום בנות אצלנו לא מסכימות לשיר ביחד בפזמונסניף. בני עקיבא לא מתחרדת, אלא מתחזקת, רוצים להתחבר לקודש"

 

אלפי בני נוער, תלמידי בתי ספר חילונים ודתיים, חיילי צה"ל וחניכי בני עקיבא יעשו את השעות הקטנות של הלילה הקרוב (אור ליום ו') בצעדה משותפת לזכר הל"ה, לוחמי תש"ח שנפלו בדרכם אל גוש עציון הנצור. לכאורה עוד אירוע חינוכי שגרתי, שלא היה זוכה לחשיפה תקשורתית בסתם יום של חול. אולם הפרסום אודות סירובה של תנועת בני עקיבא להשתתף בטקס סיום הצעדה בגלל בעיה הלכתית של שירת נשים, הפך את הצעדה לסלע מחלוקת שהציף אל השטח שוב את שאלת דרכה התורנית של תנועת הנוער הדתית-לאומית הוותיקה.

ראשית, השתלשלות האירועים בתמצית, על פי גרסאות הצדדים השונים השותפים לארגון האירוע. הצעדה השנתית לזכר הל"ה היא מסורת רבת-שנים בגוש עציון. לפני כשנתיים הוחלט במועצה האזורית, המארגנת את האירוע, להרחיב את המעגלים ולהפוך את הצעדה מאירוע מצומצם ומקומי לאירוע רב משתתפים מכלל גווני האוכלוסייה, בעיקר במטרה לחבר את הנוער לערכי הלוחמים בתש"ח ובתוך כך לחבר בין המגזרים השונים.

 

 בני עקיבא נרתמת

עם התגייסותה של בני עקיבא לעניין, תרמה התנועה לצעדה כ-2000 חניכים, שהיוו כמחצית ממספר הצועדים הכולל, ועל כן הפכה התנועה לשותפה מלאה בארגון הלוגיסטי והתוכני של הצעדה. כאמור, בצעדה משתתפים גם תלמידי בתי ספר חילונים, חיילי צה"ל ובני נוער שאינם בהכרח חובשי כיפה, ועל כן מעורבים בקביעת נהלי הצעדה גם משרד הביטחון ותחום של"ח במשרד החינוך, שאחראים על גיוס קהלים אלו.  

לצעדה השנה נרשם מספר חסר תקדים של כ-2600 תלמידים חילונים, ומספר גבוה יותר של חניכי בני עקיבא. בשלב קביעת סדרי הצעדה התגלעו חילוקי דעות, שהביאו ליצירת מסלולים נפרדים לתלמידי החינוך הממלכתי ולחניכי בני עקיבא. מכאן גם מתחילים הבדלי הגרסאות: במועצה האזורית גוש עציון מסבירים כי ההפרדה נבעה בשל קשיים טכניים וארגוניים גרידא. לעומת זאת, גרסת בני עקיבא טוענת כי בבואם לתכנן את הצעדה, דרשה מערכת של"ח להפריד את הצעדה, בטענה כי "תלמידי בתי הספר לא רוצים להיפגש עם בני עקיבא". דרישה נוספת, לגרסת התנועה, היתה לערוך בנפרד גם את הטקס בסוף הצעדה. כמו כן, אומרים בבני עקיבא, עלתה דרישה שמזכ"ל בני עקיבא לא ידבר בטקס הסיום בטענה כי "מזכ"ל התנועה הינו איש פוליטי ולכן זה יפגע ברגשות התלמידים אשר אינם בעלי דעה שכזאת" (בתנועה מציינים שגם לפני שנתיים הם נתקלו בדרישה דומה, אך הצליחו לבטלה).

בשל רצונם הכן של כל הצדדים ליצירת חיבור בין הצועדים השונים, הוחלט במאמצים משותפים כי טקס הסיום אכן יהיה בהשתתפות כלל הצועדים, על אף שהצעדה תתקיים בנפרד. בשל המסלולים השונים, הוחלט כי עד שחניכי 'בני עקיבא' יחברו אל השאר בסיום הצעדה, תתקיים תכנית חינוכית וטקס לבתי הספר, שבמסגרתו תופיע להקה צבאית. מאוחר יותר הודיעה המשטרה כי מסיבות ביטחוניות לא תאשר צעדה בשני מסלולים, מה שיצר את הקונפליקט שסביבו נוצרה הסערה. שיתוף המסלולים הוליד גם את ההגעה המשותפת לנקודת הסיום, בה אמורה להופיע הלהקה הצבאית שבה משתתפות חיילות בשירה. המארגנים מצידה החילוני של המפה לא ויתרו על ההופעה, בה ראו מרכיב חיוני ואטרקטיבי של האירוע מבחינת הקהל שגויס על ידם לצעדה. מאידך, בהנהלת בני עקיבא הסבירו כי חניכיהם לא יוכלו להשתתף במופע הכולל שירת נשים, שכן הדבר נוגד את ההלכה.

במועצת גוש עציון אומרים כי הובהר מראש ללהקה הצבאית שהקהל מכיל גם ציבור דתי, ועל כן הם מתבקשים להתחשב ברגשותיו, שהחיילות יהיו לבושות בלבוש הולם, שלא יהיו ריקודים על הבמה, ואף נמסרה בקשה שלא תהיה שירת סולו של אישה. מנגד אומרים בתנועה כי מבחינתם, לאור ניסיון העבר, היה קיים חשש לא רק לשירת נשים אלא גם ל"ריקודים והופעות שאינן עולות בקנה אחד עם הגדרות צניעות בסיסיות". כמו כן, קבלו בתנועה על תוכן ואופי השירים שתוכננו, שאינם שירי עצב וזיכרון או כאלה שעונים לכותרת 'שירי א"י היפה', אלא שירים עכשוויים דוגמת 'רקדי ידך הניפי'. נציג משרד הביטחון, שבחן את הרפרטואר, קבע כי רצף השירים שיושר דווקא הולם את האירוע.

"לדעתנו, באירוע בו שותפים כל חברי התנועה יש לתת מענה לכולם, כהגדרה של 'תנועה של עם'", אמרו השבוע בבני עקיבא. "אם שירת נשים הינו נושא השנוי במחלוקת, יש להתחשב בו בבחירת התוכנית, ולא לחייב אחד מן הצדדים הנוגעים במחלוקת שלא להשתתף בצעדה".

 

ביחד ואחר כך לחוד

בהנהלת בני עקיבא החליטו לא להתפשר הפעם, ובתגובה להתעקשותו של משרד הביטחון להשאיר את הלהקה בטקס, הודיעה התנועה כי לא תיטול חלק בטקס הסיום ותקיים טקס נפרד לעצמה. יודגש כי בני עקיבא ניסתה להציע זמר חלופי שיהיה מקובל על כולם, ואף הביעה נכונות לממן את הופעתו, אולם ההצעה נדחתה.

במועצת גוש עציון אמרו כי יחד עם החשיבות שהם מעניקים להשתתפותה של התנועה בצעדה, הרי ש"בני עקיבא, על מגוון חניכיה, צריכה להחליט האם אירועים מסוג זה רלוונטיים לגביה".

בסיומו של שבוע קדחתני, הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה בתום הצעדה יתקיים טקס משותף לכלל הצועדים שבסיומו יעלו המשתתפים לגבעת הקרב, ואלו שיחפצו בכך יישארו בטקס ויצפו בהופעת הלהקה.

הרב בני נכטיילר, מזכ"ל בני עקיבא, אמר לאחר השגת הפשרה כי "אנו גאים להיות תנועת הנוער של כלל הציבור הדתי-לאומי בישראל. המחלוקות הקיימות בתוך ציבור זה לא מונעות ולא ימנעו מאיתנו בעתיד להניף במשותף את דגל התנועה, דגל התורה והעבודה. אנו מקווים שגם בשנים הבאות נמשיך לפעול עם המועצה האזורית גוש עציון, העושה רבות להנצחת חללי הל"ה".

שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש-עציון, הביע אף הוא שביעות רצון לנוכח ההבנות שהושגו, שלדבריו "הובילו להשגת שני היעדים אשר הצבנו לעצמנו: קיום אירוע המאחד בין כלל עם ישראל, והנצחת מורשת לוחמי תש"ח. אין ספק שהסכמה זו הינה המשך ישיר וראוי למורשת לוחמי הל"ה".

 

הלכה ולא חומרה

ומן הדיון הפרקטי אל הדיון העקרוני. כאמור, פרשת הופעת הלהקה המעורבת חידדה שוב את הוויכוח המתלהט בשנים האחרונות אודות מה שמכונה בפי המבקרים 'תהליך ההתחרדות' של בני עקיבא. מול קולות שטענו כי הקפדה על שירת נשים היא החמרה מוגזמת, במיוחד במחיר ההתבדלות שהדבר יוצר, יצאו אחרים בקריאות תמיכה ועידוד להנהלת התנועה, שאינה חוששת מלעמוד על דרישות ההלכה גם במחיר איבוד פופולריות במגזרים מסוימים. תחילה ביקשנו את התייחסותו זקן השבט, הרב אברהם צוקרמן מכפר הרואה, מי שכיהן שנים רבות לצידו של 'אבי דור הכיפות הסרוגות', הרב נריה זצ"ל, ועומד בראש המפעל החינוכי של ישיבות 'בני עקיבא'.

מה דעת הרב על החלטת הנהלת 'בני עקיבא' שלא ליטול חלק בטקס בו מופיעות נשים בשירה?

"מה נאמר? בני עקיבא עשו נכון ביותר. כי דבר שמקובל בתוך בני עקיבא, צריך לעשות את זה לא רק בבני עקיבא, אלא בכל מקום שהם. אדם צריך להיות עקבי. אם בתוך התנועה אין דבר כזה, אז גם לא בחוץ. בבני עקיבא אין הופעה של בנות בלבד, יש הופעה מעורבת של בנים ובנות. לכן דבר כזה לא צריך להיות גם בדבר שמחוץ לתנועה".

מה דעת הרב על אלה הטוענים שהנהלת בני עקיבא נוהגת בהקצנת יתר בהחלטתה זו?

"אני מתפלא על אותם שהתנכלו כל כך לבני עקיבא. כשאמרו את הביטוי ניאו-רפורמי כולם נפגעו, אבל הרי זה מה שהם עושים עכשיו! זה אומר רפורמה", קובע הרב ומסביר: "זו הלכה, והלכה זו מחייבת. היא מחייבת כל אחד, תמיד ולא בתנאים אלו כן ובתנאים אלו לא. לכן טוב ונכון עשו בני עקיבא שהודיעו כי במקרה זה לא ישתתפו".

מה לגבי הטענה כי אי השתתפות כזו יוצרת התנתקות מהעם?

"גם להתחבר אל העם צריך בדרכים נאותות. לא להתחבר כדי לזלזל בהלכות. בני עקיבא עושים הרבה כדי להתחבר לעם, והם לא צריכים על זה אישור מאף אחד".

האם הרב מקבל את החששות מפני 'התחרדותה' של בני עקיבא?

"זו לא בושה להיות חרדי, יכול להיות ציוני חרדי. איזו בושה זה להיות חרדי? אני חרד על דבר ה' לקיימו. לזה מחנכים בבני עקיבא, וכך רוצים שיהיה. אני אומר לתלמידיי - אני רואה עצמי כחרדי, כמי שמקפיד על קלה כחמורה".

אישיות רלוונטית ומעניינת אחרת שביקשנו את התייחסותה לנושא, הוא הרב יוסף צבי רימון, רב קהילת אלון שבות דרום ור"מ בישיבת הר עציון. הרב רימון, איש הלכה מובהק הנחשב גם לבעל פתיחות מחשבתית-השקפתית, מצא את עצמו מעורב לאחרונה בשני אירועים בתחומי המועצה האזורית בה הוא מכהן הקשורים לשירת נשים. הראשון היה הופעתה של הזמרת אתי אנקרי במתנ"ס האזורי, אשר קודם הופעתה שיגר הרב רימון, יחד עם הרב גדעון פרל, מיילים לתושבים בהם הסביר את מהות האיסור לשמוע קול אישה. השני הוא האירוע הנידון, אשר גם לגביו הפיץ הרב את עמדתו בין התושבים, ולאחר מכן גם שמע את עמדת המועצה בפרשה.

הרב רימון מקדים ואומר כי הנושא הנידון מורכב, אולם ישנם כמה יסודות שיש להניח בבסיסו: "ראשית, יש חשיבות גדולה לעשות דברים בשיתוף בין הציבור הדתי לחילוני. שנית, כדי לעשות דברים משותפים, גם הציבור החילוני צריך לדעת שהוא מוותר על דברים כדי למצוא את המכנה המשותף. יש להבין שלא כל דבר תעשה כמו שרצית". הרב רימון מסביר כי במקרה זה, הפתרון הראוי היה הופעתה של להקת גברים, אשר יכולה להתקבל על דעת שני הצדדים. "בכל טקס משותף של דתיים וחילונים הציבור הדתי תמיד נתקל בבעיות, כמו לבוש לא הולם וכדומה. אני שומע את זה המון מתלמידיי בצבא. כל חייל בצבא מקריב מבחינה דתית, אבל רק מה שבגבולות ההלכה. בתוך הגבול מקריבים כדי להיות ביחד, אבל לא מחוצה לו".

לגבי הנסיבות שנוצרו בטקס המדובר, לפי הנתונים שקיבל מהמועצה נוצר לדעת הרב רימון מצב של בדיעבד או בשעת הדחק, בו לא ניתן היה כבר לבטל את הופעת הלהקה. לדבריו, אם היתה מתבטלת ההופעה בזמן הנתון, הרי ש-20 בתי ספר חילוניים היו מבטלים את בואם לצעדה, והדבר היה גורם נזק ערכי משמעותי, שכן כף רגלם של אותם תלמידים לא היתה דורכת עוד בגוש עציון השנה ולא בשנים הבאות. "אם אכן אלו הנתונים, ואם מדובר במקהלה מעורבת של גברים ונשים, שזה פחות חמור מנשים בלבד, אז מדובר פה במצב של דיעבד שבו נכון לא לבטל את הטקס. אבל ודאי שלכתחילה צודקת בני עקיבא שבטקס משותף כזה לא צריכה להיות שירת נשים".

מה לגבי הטענות שעלו כאילו שירת נשים היא רק החמרה, הקפדה מוגזמת?

"יש בעיה בציבור שלנו - חושבים ששירת נשים זה בסדר, שאם זה מקהלה ולא קול אחד זה לא נורא. אבל כמעט כל הפוסקים אומרים בצורה ברורה - להיתר זה אין על מה להתבסס. מיעוט הפוסקים שנטה להתיר בשעת הדחק שירה משותפת של בנים ובנות בתנועות נוער, לא דיברו על מקהלה שבה צופה הקהל בשירת הנשים, שזה ודאי נאסר ואין אף פוסק רציני שהתיר את הדבר". הרב מדגיש כי "אני לא אומר את זה מעמדה של מחמיר, אבל יש דברים שהם פשטות גמרא, ראשונים ופוסקים וצריך לדעת ללכת בדרך המלך של ההלכה".

 

 כולנו בני עקיבא

פרשת הצעדה עוררה סערה גם בביצה הפוליטית המגזרית. יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), ביקש לחזק את ידי תנועת בני עקיבא והנהגתה ואמר בתגובה: "כולנו בני עקיבא בהתחזקותה. יש לכבד אותם ואת החלטותיהם, ולא להיות משגיחי כשרות רוחניים 'מטעם' על ראשי הישיבות ועל תנועות הנוער". הדברים האחרונים רומזים לאלו המגנים את ההחלטה. "בני עקיבא הינה תנועת אוהבת התורה, העם והארץ, וצריך לסמוך על מנהיגיה שפעולותיהם נעשות בשיקול דעת הנובע משלוש האהבות הנ"ל", אמר כ"ץ.

לעומת זאת, במפלגת 'הבית היהודי' עוררה החלטת 'בני עקיבא' ביקורת חריפה. בשיחה עם 'בשבע' הסביר ח"כ אורי אורבך כי מבלי להיכנס לדיון ההלכתי, הוא היה רוצה לראות נורמת התנהגות בציבור הדתי לפיה "אדם שמקפיד יותר צריך להקפיד על עצמו, ויבורך. מפריע לי שאנשים מנסים להחיל מהר מדי סטנדרטים שלהם על הזולת. במקרה הזה - הנהלת בני עקיבא על חניכים שלא מקפידים על כך. הרי זה לא שלא שומעים בכלל שירת נשים בבני עקיבא". אורבך גם סבור כי בעיתוי ובנסיבות שנוצרו הכניסה עצמה הנהלת התנועה לפינה שלא היתה צריכה להידחק אליה, שכן הדבר יצר מהומה מיותרת. "היו פה גם מאמצים גדולים של גופים שונים לחבר עוד קהלים. בנסיבות אלו, אני חושב שעניין השיתוף והאחדות היה צריך לגבור".

אורבך מוסיף כי גם בנפרד מעניין הצעדה, יש לבחון האם שירת נשים בבני עקיבא - עליה יקום או ייפול דבר. "אני חושב שלא. ומי שאומר שזה כמו לאכול חזיר, שיחשוב לבד על ההשוואה הזו". לדבריו, מי שכן גורס כך הם אנשים "שפחות יהססו לשלוח אולפנת בנות להתכתש על גבעה, למרות החשש הסביר שחיילים יגררו אותן באלימות".

 

 החבר'ה רוצים להתחזק

ומה אומרים מושאי הדיון - הנוער המרכיב את התנועה על סניפיה השונים - ביחס למדיניות תנועתית של הקפדה מוגברת בענייני הלכה? עזריה ליבוביץ' (24), בוגר סניף שיכון בפ"ת, בוגר ישיבת הסדר וסטודנט לחינוך, פעיל כיום כרכז גרעין 'נחשון' בסניף בו גדל. הגרעין המדובר מורכב מבני נוער בגיל תיכון בסניפים כמו גבעת שמואל, רעננה, פ"ת והשומרון, אשר מלבנים יחד סוגיות חברתיות ויוצאים לאחר מכן לפעול בשטח בהתנדבות. במסגרת תפקידו הוא בא במגע רצוף עם הנוער בסניפים, ושומע מכלי ראשון את עמדותיהם ושאיפותיהם.

ליבוביץ' מספר כי ההתחזקות התורנית בסניפים היא תופעה שצומחת מלמטה, באה כדרישה מהשטח: "המון סניפים מקימים ביוזמתם 'ישיבת בין הזמנים' בחופשים. בסמינריון הדרכה שהשתתפתי בו שחררנו את החבר'ה ב-11 בלילה, אבל הם התעקשו להישאר ללמוד ולשאול ולברר עוד דברים עד השעות הקטנות".

ליבוביץ' חש כי יש פער בין הנוער בסניף לבין מה שמנסים ההורים לייצג. הוא מספר על סניף מסוים בו ביקשו בני הנוער להפריד את הפעילות בין הבנים לבנות, ואילו ההורים התעקשו על המשך פעילות מעורבת. "מה שההורים, רכזים ומזכ"לים לשעבר מנסים להציג - בסופו של דבר הם לא בשטח. שיישבו עם החבר'ה לשמוע מה הם חושבים. אני שומע אותם. ישבתי איתם שבת אחת ושאלתי אותם מה דעתם על מאמר שפרסם אמנון שפירא לגבי זה שהנוער נהיה חרדי, ולא אכפת לו מעשייה אלא רק מתורה והפרדה. הם אמרו: אנחנו בכלל לא מסכימים. להיפך, אנחנו רק נעשים יותר טובים מזה, כי מכוח זה שאנחנו רוצים לקיים את התורה יותר טוב, העשייה שלנו נעשית יותר טובה. שאלתי אותם מה לגבי האמירה שהם מתחרדים. הם הזדעזעו: אנחנו רוצים להתחזק, מה רע בקצת יותר יראת שמים?".

ליבוביץ' מסביר כי דור ההורים צריך להבין שדברים התקדמו מאז בני עקיבא שהם הכירו, ובדור הזה "הילדים שלהם רוצים יותר תורה כדי לחיות חיים אמיתיים יותר. זה לא נכון לצייר כאילו בני"שים פנאטים השתלטו על התנועה. זה מה שהחבר'ה רוצים. היום בנות אצלנו לא מסכימות לשיר ביחד בפזמונסניף. בני עקיבא לא מתחרדת, אלא מתחזקת, רוצים להתחבר לקודש. צריך לזכור שבני עקיבא היא תנועת נוער ולא מבוגרים, לכן יש לתת לנוער לפעול כפי הכוחות שלהם מהמקום שלהם".