בשבע 379: המחלקה לחיפוי על שוטרים

ברשלנות מדהימה ומוטיבציה מינימלית הצליחה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לסכל העמדה לדין של עשרות שוטרים עבריינים שהשתתפו בפוגרום עמונה.

יאיר שפירא , כ' בשבט תש"ע

 

סהדי במרומים כי ביקשתי לפתוח השבוע את הטור בנעל שנזרקה על נשיאת בית המשפט העליון. דווקא מתוך הביקורת הנמתחת כאן תדיר, רציתי להדגיש את חשיבות המוסד שבראשו עומדת בייניש ואת חומרת המעשה. אלא שאז הגיע לידיי הדו"ח המסכם של ארגון 'זכויות האדם ביש"ע', העוסק בטיפולה של המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) באירועי עמונה.

ראשית צריך לומר כי מדובר בעבודה מרשימה מאוד של ראש הארגון, אורית סטרוק, ושל אנשיה. כמעט חמישים עמודים המשקפים עבודת תחקיר רחבת מימדים, מנוסחים בבהירות, במילים נוקבות וללא שמץ התלהמות. וקשה מאוד שלא להתלהם אל מול התמונה העולה.

מאה ושלוש תלונות של יותר ממאה וחמישים מתלוננים הוגשו למח"ש בעקבות אירועי עמונה. חמישים ושניים תקליטורים, למעלה ממאה שעות תיעוד מוסרט, ועוד מאות רבות של תמונות ואלפי מסמכים. עדויות לתקיפה סדיסטית של קטינים, לתקיפה מינית של נערות, ולחבלות מכוונות שגרמו לנכויות. הדו"ח של סטרוק ואנשיה מפרט איך הצליחה המערכת לסכל העמדה לדין של עשרות שוטרים עבריינים שהשתתפו בפינוי. חומרים מפלילים שנעלמו להם, שוטרים בכירים ששיתפו פעולה עם שיבוש חקירה, ובעיקר רשלנות מדהימה ומוטיבציה מינימלית - הביאו את מח"ש הכפופה למשרד המשפטים לתוצאה של ארבעה כתבי אישום פליליים בלבד וכתב אישום משמעתי אחד, ארבע שנים לאחר האירוע. לא נוכל להביא ולו אפס קצהו של הדו"ח החמור, אך טעימה קטנה ומרה נוכל להטעים את קוראינו.

ניצב משנה אילן מור, אז עדיין סגן ניצב ממרחב ירקון של המשטרה, פקד באירועי עמונה על חלק מהיחידות הייעודיות שהשתתפו בפינוי. הוא נשא באחריות פיקודית לחלק גדול ממעשי האלימות הקשים, אך על פי הפרוטוקולים של החקירה במח"ש ניכר כי זכה לחקירה קלילה וידידותית.

כשהתבקש לזהות שוטרים אלימים שפעלו תחת פיקודו, לא הצליח מור לזהות איש, למרות שהוצגו לו תמונות וסרטים באיכות טובה. בסרט הראשון שהוצג לו כמעט כשל הקצין בלשונו. "אני מזהה כוחות מיס"מ ירקון, מזהה שוטר בשם ינאי או בן ציון", אמר מור. אך מיד התעשת: "אני לא מחבר בין הפנים לשם" - פטר את חוקר מח"ש, שמצידו לא תיעד כל קושיה על התנהגותו של הקצין הבכיר. חוקר מח"ש המשיך להציג למור תמונות וסרטים בהם נראים שוטרים מיס"מ ירקון, פקודיו מימים ימיה, ולמרות שתווי הפנים מתועדים בבירור - הקצין לא מצליח לזהות איש.  החוקר אינו שואל את הקצין הבכיר כיצד מפקד אינו מזהה את פקודיו, ואינו מוצא לנכון להפעיל עליו לחץ כלשהו לצורך הזיהוי, ובוודאי שלא לעצור אותו על מה שנראה על פניו כשיבוש הליכי חקירה.

אך לא תמיד חוקרי מח"ש נרפים כל כך אל מול מור ושוטריו. בסוף השנה האזרחית, זו שהסתיימה לפני מעט יותר מחודש, תפסו שוטרי היס"מ  של מרחב ירקון את עלאן אבו נאג'מה, ערבי שגנב אופנוע יוקרתי בתל אביב וניסה למכור אותו לבעליו המקורי תמורת 40 אלף שקל. ארבעה שוטרים התעללו בו בתחנה, היכו והשפילו אותו. שבועיים וחצי מאוחר יותר פשטו חוקרי מח"ש על התחנה, והמתעללים נעצרו. בתוך שבוע הגישה הפרקליטות כתב אישום חמור נגד הארבעה. אבו נאג'מה לא הגיש לאנשי מח"ש את תמונות השוטרים, גם לא תיעוד מוסרט של ההתעללות. הוא אפילו לא הגיש תלונה מסודרת במח"ש. במסגרת חקירתו במשטרה סיפר האיש על ההתעללות, והחוקרים העבירו את עדותו לעיונה של מח"ש. זה הספיק כדי לעצור לחקירה 12 שוטרים, ולשלוח ארבעה מהם למעצר בית עד להגשת כתבי האישום.

באמת שתכננתי לכתוב על הנעל שנזרקה על דורית בייניש ועל חומרת הפגיעה בנציגי החוק. אבל לפחות כרגע אין לי חשק בכלל.

 

 הפרדה וולונטרית

קו 418 היוצא מהשכונה הדרומית של בית שמש אוסף בדרכו נוסעים, נשים וגברים, כולם לבושים כאנשים שומרי מצוות. כיפת לבד שחורה של עולה מאמריקה, פאות נוכריות ארוכות על ראשי נשים, כובעי בורסלינו, מטפחות וכמה כיפות סרוגות. גם הכיפה שלי. הגברים יושבים בקידמת האוטובוס, הנשים מאחור. במקומות שהם ספק קדימה ספק אחור יושבים גברים ונשים, כל אחד על ספסל אחר כמובן. זה שקוע בתלמודו, זה בשיחת טלפון וזו בספרה.

האוטובוס מגיע אל פאתי השכונה הבאה. הנשים שעולות כאן  מקפידות להידחק אל הספסלים האחוריים. הגברים בלבוש חסידי מקפידים להצטופף בקרבת הנהג, לא לפני שהם מביטים בזעף אל מרכז הרכב, אזור הדמדומים שבין המינים. מדי פעם הם מפנים את מבטם אחור, וארשת פניהם מעידה כי אין דעתם נוחה. המבטים עושים את שלהם. נשות השכונה הדרומית נוטשות אט אט את ספסליהן ונדחקות אחורה, אל אזורים בהם אין כל חשש או ספק.

אישה בגיל העמידה בעלת חזות חרדית נותרת על מקומה. אין גברים מאחוריה, אך גבר יושב על הספסל המקביל. המבטים לא מצליחים להזיז אותה ממקומה. על המושב לידי מתיישב אחד. מסיר את כובעו, מוציא מתיקו פירוש על מסכת עירובין ולומד בדממה. הוא מתמיד בלימודו כשלוש דקות ואז מסתובב לאחור, בודק שהכול כשורה. כמעט נחה דעתו, אך אז נתקל מבטו באישה. הוא נאנח באי נחת וחוזר ללמוד, לדקות אחדות. שוב הוא מפנה את מבטו לאחור, הפעם ישירות אל מקום מושבה של הגברת. הוא מגלה שדבר לא השתנה, מנענע בראשו וחוזר אל הספר. נשימתו כבדה יותר וניכר כי נפשו לא יודעת מנוחה. שוב הוא מפנה את מבטו, אך הפעם לוחש בלחש, כאילו משנן לעצמו.

מבטה של האישה נעוץ קדימה, פניה קפואות והיא אוחזת את תיק היד בחוזקה. היא לא זזה. האיש  נואש מלנסות וללמוד בנסיבות שכאלה. מבטיו ההולכים והתוכפים אל האישה כבר אינם חוזרים אל הספר, אלא פונים אל גברים אחרים הנראים לו שותפים לצרה. לבסוף, כשאין הוא יכול יותר, הוא נוזף בקול: 'גברת'. הוא מתעשת מהר ומרכך את קולו: 'בבקשה ממך, אם אפשר'. היא לא מעיפה בו מבט. נוטלת את תיקה, קמה ומצטופפת לצד אישה אחרת, חמישה ספסלים לאחור.

השבוע הודיע שר התחבורה ישראל כץ לבג"ץ, כי משרדו תומך בהמשך הפעלת 'קווי מהדרין' נפרדים בשכונות בעלות צביון חרדי. השר הדגיש כי ההפרדה היא וולונטרית, וכי משרדו יילחם בכל תופעה של אלימות בניסיון לכפות את ההפרדה על נוסעי האוטובוסים.