בשבע 379:מיקרוסקופ

ע.גרסיאל, ח.לוז,י.מידד , כ' בשבט תש"ע

 

בלעדי בלאדי / עדי גרסיאל

אם יש מילת תיאור שעיתונאים אוהבים יותר מ'פרסום ראשון' זו בוודאי 'בלעדי': רק אצלנו תוכלו לקרוא, אנחנו לא רק הראשונים, אנחנו היחידים. אלא שלבלעדיות יש גם צד שני. כדי להשיג אותה מוכנים כלי התקשורת השונים לשלם מחיר - לפעמים אפילו במזומן ממש - אבל בדרך כלל בהבטחות לסיקור מפרגן של המרואיין הבלעדי.

ביום שישי שעבר, בשעה 14:37, התפרסמה ב-ynet ידיעה תחת הכותרת "חיילות שוברות שתיקה: 'המדד- להשפיל ערבים'". ובהמשך: "בלעדי: שש שנים אחרי מקבץ העדויות הראשון של 'שוברים שתיקה', מפרסם הארגון חוברת עדויות של חיילות ששירתו בשטחים, המספרות על השפלה שיטתית של פלסטינים, אלימות שרירותית, גניבה וטיוח. וזה רק חלק מהעדויות".

שימו לב לזמן עליית הידיעה לאוויר: כשעתיים לפני שבת. תזמון מצוין שמבטיח מינימום טוקבקים של הציבור הלאומי, שהוא ברובו דתי או מסורתי, ולא מאפשר תגובות של מרבית אישי הציבור הימניים ביממה הראשונה. ביום ראשון אכן העלו באתר תגובה: "יושב ראש חד"ש, מוחמד ברכה, התייחס לכתבה שפורסמה ב-ynet ביום שישי על 'שוברות שתיקה', ואמר כי הוא מברך את החיילות על אומץ ליבן".

אולי כדי לאזן מעט את הרושם, פרסם ynet ביום שני  ידיעת פולו-אפ שבה רואיינו קצינים שמודים במקצת: "בכירים בצה"ל לשעבר מודים כי מקרים כאלה מתרחשים, אך לעתים רחוקות למדי".

באותו יום גם פורסם טור של ענבל מיכלזון-דרורי, חיילת שעדותה נכללה בחוברת 'שוברות שתיקה', שכותרתו: "רא"ל אשכנזי, תחקור אותי". מיכלזון-דרורי כותבת כי "אני דווקא יכולה לתאר בדיוק את שגרת המכות, ההשפלות והשימוש המוגזם בכוח כלפי פלסטינים".

מסקנות:

* הנטייה האידיאולגית והבלעדיות של ynet על הסיפור היטו את סיקור הפרשה בצורה כל כך לא מאוזנת, שאכזבה אפילו את מי שעדיין נותרו לו ציפיות כלשהן מהאתר.

* הכספים מהאיחוד האירופי ומהקרן החדשה שמקבלים אנשי 'שוברים שתיקה' מנוצלים היטב על ייעוץ תקשורתי מצוין.

 

 

סולודקין בשירות מונופול המחשבות / ישראל מידד

קוראים יקרים, אם תתקבל הצעת החוק החדשה של ח"כ מרינה סולודקין, לא תוכלו לקרוא יותר את 'בשבע', כי הוא מחולק חינם. אם לא ידעתם, חברת הכנסת מסיעת 'קדימה' הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שאמנם מיועדת נגד 'ישראל היום', אבל בסופו של דבר תגיע גם אלינו. החוק המוצע אוסר חלוקת עיתונים בחינם. 

 בדברי ההסבר של החוק מצאנו ש"התופעה של הפצת עיתונים בתפוצה ארצית בחינם במשך תקופה ארוכה פוגעת קשות בעיתונות הכתובה... ו(גורמת) לפגיעה קשה בחופש הביטוי. עיתונים המופצים בחינם יוצרים תנאי תחרות לא שווים ולא הוגנים... אזרחים יוכלו להכיר רק את הדעות וההשקפות של בעלי העיתון המופץ". סולודקין גם נמנית בין החותמים על הצעת חוק האוסרת על תושב זר להיות בעל שליטה בעיתון ישראל.

ח"כ סולודקין יודעת היטב שאם קיים מונופול עיתונאי בישראל הוא של הדעות המכונות 'שמאל'. קול השמאל מופץ חינם לא בעיתון אחד או שניים, אלא גם בתקשורת המשודרת והאינטרנטית, לרוחב ולעומק. בזמנו, כשח"כ יובל שטיניץ ניסה להגביל את המונופול של 'ידיעות אחרונות' ע"י הצעת חוק ב- 2002 שמטרתה "מניעת מונופולים וקרטלים בתקשורת", וזאת ע"י קביעה שעיתון ששיעור המכירה הממוצע שלו הוא ארבעים אחוז מכלל מכירות העיתונים יחויב להתפצל, לא תמכה בו ח"כ סולודקין. ב'העין השביעית' כתב באותו זמן נחום ברנע על ההצעה כי "פוליטיקאים חושבים במושגים אחרים. הם רוצים לנקום, והם רוצים להרתיע".  כנראה שהגלגל התהפך, וכעת בעלי העיתונים הם שנוטרים ומבקשים לנקום.

 

 

הנדסת תודעה בפעולה / חני לוז

כמה חוקים להנדסת התודעה בזרם המרכזי בתקשורת הישראלית: יש להדביק תו שלילי על ציבור החרדים והמתנחלים; אין לאפשר לאלימות הערבית לחלחל כתופעה חברתית ועל כן אין להכלילם; אין להציג את המתנחלים כמי שסובלים מאלימות שכניהם הערבים.

רצף כותרות זה הופיע ב- ynet ביום ראשון: "הבדרן החרדי החשוד ב... שוחרר למעצר בית"; "עשרות חרדים תקפו שוטר שרכב על אופנוע במאה שערים"; "אישום: גבר חנק את אשתו למוות וביקש מילדיו שלא לספר"; "חמושים שדדו חנות בגדים בכפר בצפון ונמלטו תוך כדי ירי".

יש חרדים, אבל אין ערבים. המקלדת של העורכים באתרים תקינים-פוליטית מתוכנתת כך שרצף האותיות ע-ר-ב-י-ם לא יבוא לידי ביטוי, מחשש לספק ספיקא של אבק-לשון-הרע-על-ציבור-כבוש.

מטבע לשון אותו אימצו הקומוניסטים אומר כי "העט חזק מהחרב". חוקר תקשורת הוסיף כי המחק חזק עוד יותר. ואכן, גם המחק עבד השבוע שעות נוספות: שיירתו של השר אהרנוביץ' הותקפה באבנים על ידי ערבים. אמנם משודר בחדשות, אך לא מעורר סערה. אשה נפצעה במוצאי שבת מאבן ליד שילה. שקט. ילד בן 3 מהיישוב דולב נפצע מאבן בראשו. ועד מתיישבי בנימין הוציא הודעה לכל הכתבים והעיתונאים עם תמונות של הילד הפצוע, השמשות המנותצות וכיסא הבוסטר המוכתם מדם. ביום ראשון, שהוא יום 'מת' מבחינה עיתונאית, הידיעה על הילד הקטן לא הופיעה בידיעות-אחרונות, מעריב או 'הארץ'. גם ערוצי הטלוויזיה והרדיו התעלמו לחלוטין, למרות שאימו של הילד הביעה נכונות לעלות לשידור. כנראה שהעיתונאים היו עסוקים  בהכנת הקרב הבא מול יפעת ארליך, על השפל המוסרי הנוראי אליו הגיעו רבע מיליון מתנחלים שמוציאים לפועל את מדיניות 'תג המחיר'. כנראה שהפואמה על 'נקמת דם של ילד קטן' לא תקפה בתקופת 'הכיבוש'.

 

 

חדשות בחדשות / עדי גרסיאל

הממשלה אישרה השבוע את הרכב מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בראשות היו"ר הנכנס אמנון נדב וממלא מקומו ד"ר אילן אבישר.

 

השדרן רזי ברקאי התנצל השבוע בשידור חי בתוכניתו 'מה בוער' בגל"ץ בפני תושבי כפר תפוח שבשומרון. זאת בעקבות דברים שאמר בשידור לאחר השריפה במסגד בכפר יאסוף. ברקאי אמר שמדובר ב"התנחלות פרועה", קבע כי "המפגעים" יוצאים ממנה "באופן קבוע" ואף הציע "להסיר" את היישוב.

 

עמיחי אתאלי מונה לכתב המתנחלים של 'מעריב' במקום רועי שרון, שעבר לחדשות ערוץ 10. אתאלי עבד בעבר בחברת החדשות של ערוץ 2 ובאתר אנרג'י.

 

 

 ביקורת הנקרא

אין לנו מושג אם בורסות המניות יעלו או יירדו השנה, אנחנו לא יודעים לומר מה יהיה שיעור האינפלציה, מתי תעלה הריבית ומה יהיה מחיר הנפט (דה-מרקר)

מדריך ההשקעות של דה-מרקר חוגג 200 גיליונות ומתאם ציפיות

 

 

בתוכנית האחרונה (של מועצת החכמים) נחצו כל הקווים... (ארי) שביט הפך מאינטלקטואל לבריון (יפעת ארליך בראיון לאנרג'י-מעריב)

למרות ההזדהות עם ארליך, שעזבה את האולפן במחאה, אנחנו חולקים על קביעתה: לא זכור לנו איזשהו זמן שבו ניתן להחשיב את ארי שביט כאינטלקטואל

 

 

מנות מלוחות מדי הן רק תוצאה אחת מהפיכתה של מסעדת 'החצר' בירושלים לכשרה

(הארץ)

ברחוב שוקן, אפילו למדורי ביקורת המסעדות יש אג'נדה