בשבע 379:הבדלה באש

עודד מזרחי , כ' בשבט תש"ע

 

 במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, נכנס עמיחי לרכבו ונסע לביתו. לאחר חצי שעה הריח ריח מוזר, ולאחר מכן ראה לחרדתו עשן סמיך מסתלסל מדפנות החלונות, מהמזגן ומקדמת הרכב. מיד עצר את רכבו ופתח את מכסה המנוע, אך לא ראה דבר     

עמיחי בן ה-29 החליט בעצת רבו לנתק קשר שהיה אמור להוביל לנישואין. הוא האמין שהחלטתו היתה נכונה, ובכל זאת נקלע למשבר והתכנס בעצמו. הוא הפסיק להתפלל בכוונה והתרחק מדרך ה'.

באותה עת סיים תואר אקדמי בכלכלה ולא ידע כיצד להמשיך. הוא התלבט בין עבודה בחו"ל לבין עבודה בתחום לימודו, ובנוסף הרהר אם לפתוח עסק או אולי לטפל בבני אדם, כפי שעשה בעבר בהצלחה. מדי פעם התעורר אצלו רצון ללמוד תורה בקביעות. הוא הלך לישיבה כמה פעמים, אבל הבלבולים לא הניחו לו להתרכז.

פעם התארח עמיחי בדרום הארץ לשבת אירוח בסגנון יהודי-רוחני שכלל שיעורי תורה. הגיעו לשם מגוון של אורחים: דתיים, מתחזקים וחילונים. הוא פגש מישהו בשם גלעד, שסיפר לו ולחברו יהונתן כי פיתח שיטה טיפולית ייחודית שעוזרת לאדם לחולל שינוי מהותי בחייו. עמיחי, שחיפש מקור להעצמת הנפש, סיפר לגלעד את סיפורו. הלה אמר כי הוא מתאים לסדנה שלו, ושישמח להיות המנטור (מדריך) שלו. הוא הסביר לעמיחי שהוא מקבל מסרים ותחושות ופועל על פיהן, וגם הראה לו ספר עב כרס שכתב על שיטתו.

יהונתן, שהתלהב מאוד, הגיע באותו שבוע לסדנה וסיפר לעמיחי כי למרות שגלעד אינו דתי, אין לדעתו בעיה מבחינת היהדות. למרות שהפעילות נערכה גם בשבת בליווי מוזיקלי, ויש בה כמה דברים ביזאריים, יהונתן המליץ עליה בחום. לאחר לבטים הגיע עמיחי לשיעור, שהיה מעניין ומוזר. הוא יצא מבולבל, אבל מסוקרן ועם רצון לרומם את חייו. גלעד העניק לו במתנה את ספרו.

באותו שבוע נערכה סדנה מרוכזת של ארבעה ימים. עמיחי נרשם, והתנה זאת באי השתתפותו בשבת. לסדנה הגיעו כמה גברים ונשים, שגילו הערצה לגלעד וייחסו משמעות עצומה לכל מוצא פיו. נערכו בסדנה תרגילים לרוב. עמיחי חש שחלקם הגיוניים וחלקם הזויים ואף מנוגדים להלכה. כל המונחים היו ניו-אייג'יים. הוא אמר לעצמו שיברר את הטוב וישליך את הרע. הפעילות היתה מלווה במוזיקה שחלקה היה יהודי, מה שהגביר אצלו את הקונפליקט.      

ביום השלישי חש שהוא מתחבר לעצמו, ומאידך הרגיש שגופו ונשמתו נמצאים במקום טמא. הדבר גרם לו לסערת רגשות, למועקה ואפילו לגועל וחרדה. הוא חש שהוא נמצא הרחק מיהדותו ומאלוקיו. הוא שם לב שהערצת המשתתפים לגלעד מעוורת אותם, והתרשם שמדובר באדם בעל כוחות מניפולטיביים וטמאים.

לפתע התמלא בגעגוע חזק ללימוד גמרא ולתפילה כראוי. נשמתו השתוקקה להתמזג עם הקב"ה ולחסות בצילו. המילים "שבתי בבית ה'" קיבלו לפתע משמעות עמוקה. האמונה העצומה שהאירה בקרבו גרמה לו לבכי ממושך, שהחל בכאב נפשי והסתיים בתחושת הקלה.

בשארית כוחותיו ברח מהמקום בהחלטה שלא לחזור לעולם. לאחר שנרגע, הרגיש שכל הבלבולים העצומים שהיו לו נעלמו כלא היו. הכול נראה לפתע כה בהיר. הוא ידע בדיוק מה עליו לעשות, כאילו קיבל את התורה מחדש.   

באותו שבוע נרשם לישיבה האהובה עליו, וקיבל על עצמו קבלות בתחום הרוחני-הלכתי. לפתע מצא את עצמו לומד בטבעיות ובמתיקות. במקביל תכנן ללמוד טיפול ברוח יהודית.

לאחר חודש וחצי נסע עמיחי לשבת אירוח דומה בסגנון אחר. הוא פגש שם את יהונתן, שהתמסר לגמרי לאותה שיטה. עמיחי וחבר נוסף טענו בפניו שזו ממש סטרא אחרא. לפתע נזכר עמיחי כי הספר של המטפל נשאר בתא המטען ברכבו. הוא סיפר על כך ליהונתן והכריז:

"אם לא היתה עכשיו שבת, הייתי שורף אותו!"

במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, נכנס עמיחי לרכבו ונסע לביתו. לאחר חצי שעה הריח ריח מוזר, ולאחר מכן ראה לחרדתו עשן סמיך מסתלסל מדפנות החלונות, מהמזגן ומקדמת הרכב. הוא החל לשאוף עשן והשתעל. מיד עצר את רכבו ופתח את מכסה המנוע, אך לא ראה דבר. הסתכל בספסל האחורי ולא ראה מאומה, פתח את תא המטען וראה גל עשן סמיך יוצא... הוא שם לב כי הספר המדובר עולה בלהבות, ואילו שאר חפציו לא נפגעו כלל! עמיחי הזדעזע מהמראה, ובמקום לכבות את האש חייג ליהונתן וזעק: "אמרתי לך שהספר הזה הוא סטרא אחרא. עכשיו השרף נשרף לבדו!"

לאחר שניתק את הטלפון, הוציא את הספר הבוער בעזרת חפץ, והמתין עד שיישרף כליל על הכביש. באותה עת הוציא את חפציו מהתא והחל לכבות את האש. הסתבר לו כי מנורת הפנס האחורי נעקרה ממקומה ושרפה את הספר. לאחר שכיבה את האש, החל להחזיר את חפציו לרכב. בסריקה האחרונה שערך גילה על הרצפה קונטרס של ברסלב שעליו כתוב: "יש לנו על מי לסמוך".

לבו הלם בקרבו. הוא היה המום מהמסרים שקיבל. לאחר שנרגע חזר להגה, וכל הדרך מלמל מילים של שבח והודיה לה' עד שהגיע לביתו.  

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il