גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

זכות בחירה מגיל 16 - שולחן עורך

גם המחנה הדתי צריך להציע שינויים בחוקי הבחירות שיגדילו את כוחו * איש התקציבים ממשרד המשפטים מפקפק בכדאיות הכלכלית של השירות הלאומי.
11/02/10, 11:01
עמנואל שילה

 

המערכת הפוליטית סוערת כעת סביב ההצעה לאפשר השתתפות בבחירות לבעלי אזרחות ישראל שאינם גרים בארץ. בשאלה הזאת יש טיעונים עקרוניים מהמעלה הראשונה לכאן ולכאן. אבל מכיוון שבפוליטיקאים עסקינן - רגליים לדבר שהשיקול הקובע באמת אצלם הוא הערכותיו של כל אחד מהצדדים לגבי ההשלכות האלקטוראליות הצפויות של המהלך.

מסתבר שבמערכת הפוליטית יש תמימות דעים סביב ההנחה שבין הישראלים החיים בחו"ל אשר יטרחו לבוא להצביע, צפויה תמיכה עודפת למפלגות הימין. לכן נתניהו וליברמן תומכים, לכן לבני וברק מתנגדים.

את הצעת החוק מובילה סיעת 'ישראל ביתנו', שאף דרשה להכליל אותה כסעיף בהסכם הקואליציוני. במערכת הבחירות האחרונה רצה רשימת 'ישראל ביתנו' תחת הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות" - ככל הנראה פרי מוחו היצירתי של היועץ האסטרטגי הנודע ארתור פינקלשטיין. ליברמן וחבריו זכו ליבול נאה של מנדטים בזכות פנייתם אל רגשות התסכול שחשים ישראלים רבים מול אוכלוסייה ערבית שנהנית ממנעמי המדינה תוך הפגנת עוינות גלויה כלפיה. אבל לאחר הבחירות הדרישה לנאמנות כתנאי לאזרחות נמוגה והתמוססה. ליברמן הוכיח שוב שהוא אלוף בצבירת כוח פוליטי, אבל לא ממש יודע איך להשתמש בו להשגת מטרות לאומיות אסטרטגיות. גם הצעת החוק הנוכחית נועדה להגדיל את האלקטורט של ליברמן, כשהוא בונה על אלפי עולים מרוסיה שעשו כאן סיבוב של מספר שנים ויצאו לחו"ל.

במגזר הדתי-לאומי נוטים לעיתים לשכוח את השיקול האלקטוראלי, או לוותר עליו לטובת שיקולים ערכיים עקרוניים. אבל אסור לשכוח שלכוחו הפוליטי של המחנה הדתי יש השלכות ערכיות בנושאים לאומיים קריטיים. ראוי היה לקיים חשיבה יסודית ויצירתית ולנסות, ממש כמו שעושות מפלגות אחרות, לעצב את חוקי הבחירות באופן שיגביר את הכוח הדתי. אין סיבה שרק ליברמן יידע לדרוש חוקי בחירות שמשרתים את מפלגתו. כצעד ראשון כדאי לשקול את הענקת זכות הבחירה לאזרחים צעירים החל מגיל 16, בו ניתן להוציא תעודת זהות, או לכל היותר 17, בו ניתן להוציא רישיון נהיגה.

כידוע, מגמות הילודה והדמוגרפיה בארץ עובדות לטובת המחנה הדתי, שהחלק היחסי שלו באוכלוסייה עולה ככל שהגיל יורד. בכל שנה מפחיד אותנו ראש אכ"א עם אחוז גדול יותר של חרדים שהגיעו לגיל גיוס אך המשיכו ללמוד בישיבות. מן הסתם גם חלקו היחסי של המגזר הדתי-לאומי הולך וגדל. אין סיבה לא לנסות לנצל את העובדה הזאת. אפשר לבוא ולטעון שאם בחור בן 17 הוא מספיק אחראי כדי להפקיד בידיו את מפתחות הרכב, קל וחומר שהוא נבון מספיק כדי להשתתף בבחירות - פעולה שכידוע אינה כרוכה בסכנת נפשות. אפשר לטעון שהשתתפות בבחירות היא פעולה חינוכית שתגביר את המודעות הדמוקרטית בקרב הנוער ותמשוך אותו לעסוק בנושאים רציניים במקום בשטויות. בקיצור, לאחר שהצידוק האלקטוראלי יהיה ברור ומוכח - הטיעונים העקרוניים כבר יימצאו, ממש כמו שהם נמצאו לליברמן ונתניהו. ומה עושים עם זה שגם חלקם היחסי של הערבים גדול בקרב הצעירים? אולי הסיסמה ההיא בעניין הנאמנות והאזרחות תוכל לסייע לפתרון הבעיה.

 

 תנא דמסייע

בשבוע שעבר נערך באולם 'יד לבנים' ברעננה ערב השקה לכרך החדש של הספר 'רביבים' (הוצאת מכון הר ברכה) מאת הרב אליעזר מלמד. מדובר בכרך שלישי מסדרת ספרים המבוססים על מאמריו שהתפרסמו במהלך השנים ב'בשבע', ומקובצים בספר על פי נושאים עם הערות ותוספות. הכרך הראשון - בענייני נישואין, חינוך משפחה וקריירה, יצא בתשס"ז. על הכרך השני, בענייני עם ארץ וצבא, שיצא בתשס"ח, מספרים כי נקרא בעיון רב על ידי בכירי מערכת הביטחון. במהלך פגישות עם רבני הנהלת איגוד ישיבות ההסדר שלפו בכירי צה"ל עותק של הספר בו סומנו מראש קטעים 'מפלילים' של ביקורת נוקבת, שהוצגו כהצדקה לביטול ההסדר עם ישיבת הר-ברכה. הכרך השלישי, שלרגל צאתו התכנסו באי הערב, מקבץ מאמרים על גדולי ישראל ודמויות מופת.

על פי המקובל בתרבות הוצאת הספרים, ערבי השקה חגיגיים הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההוצאה לאור, השיווק וההפצה של ספרי פרוזה. עריכת ערב השקה לספר תורני מסוגו של 'רביבים' היא חידוש תרבותי, שעל פי תחושת משתתפיו הוכתר בהצלחה רבה. בין הדוברים בפאנל המגוון היו הרב חיים דרוקמן ומלכה פיוטרקובסקי, יגאל כהן-אורגד ואמילי עמרוסי, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, יחזקאל אמבר - תושב שעבר לגור בהר ברכה בהשפעת טורי 'רביבים', ועוד. פרופ' ישראל אומן וד"ר אמנון שפירא שלחו דברי ברכה מצולמים בווידאו.

כאחד הדוברים באירוע התבקשתי גם אני, כנהוג, להקריא קטע מאחד מכרכי 'רביבים'. בחרתי בפיסקה מהכרך הראשון מתוך פרק שעוסק בנושא השירות הלאומי. מאמריו של הרב מלמד בנושא זה, שמעמידים בסימן שאלה את עדיפות ההתנדבות לשירות לאומי מול אופציית הקדמת הלימודים הגבוהים והנישואין, מאפיינים בעיניי את דרכו ככותב פופולארי אך לא פופוליסטי, אשר אינו מתחנף לקהל קוראיו ומעז להעמיד למבחן מוסכמות חברתיות כמו התנדבות לשירות לאומי. הניתוח של הרב מלמד מתייחס להיבטים של השכלה, נישואין, קידום האישה הדתית, דמוגרפיה ומשפחה, וגם לכדאיות החזקת המפעל ההתנדבותי מתוך שיקול כלכלי לאומי.

דברי הרב מלמד על ההיבט הכלכלי זכו השבוע לתנא דמסייע מכיוון בלתי צפוי. עו"ד אמנון דה-הרטוך הוא איש משרד המשפטים לשעבר, שעסק רבות בנושאים תקציביים עד שנאלץ לפרוש לאחר שסטר על לחיו של ח"כ שהשווה אותו לנאצים. השבוע התפרסם ב'דה-מרקר' מאמר של דה-הרטוך ובו תחשיב מפורט שעל פיו כל חודש של שירות לאומי עולה לקופת המדינה 4200 שקל. דה-הרטוך מציע לפטור את הבנות מן ההתנדבות, ובכסף שייחסך לשלם למובטלים שיועסקו בתפקידי סיוע בבתי ספר או בתי חולים במקום הבנות המתנדבות. וכבר הקדימו הרב מלמד בהצעה מעין זו.

בקטע שאותו הקראתי מדגיש הרב מלמד שלא בא לתבוע מכל הבנות לוותר על השירות הלאומי, אלא להעניק לגיטימציה לצעד כזה כשהוא נעשה מתוך שיקולים ראויים, ולהשאיר את הבחירה בידי הבנות. "האדם אינו מספר סטטיסטי, הבחירה החופשית היא צלם אלוקים שבו, וכל אדם צריך לממש את כשרונותיו לטובה... אחד מהערכים הוא הולדת הילדים, אבל הוא בהחלט לא היחיד... לפיכך אין לבוא לבנות בתביעה להקדים את גיל נישואיהן, אבל אפשר להמליץ על כך, ובוודאי שצריך לעודד ולתמוך את הרוצות בכך. כולנו הרי יודעים שיש בנות שמעדיפות להתחתן בגיל צעיר. מדוע שלא נקל עליהן לממש את רצונן, לטובת עצמן ולטובת עם ישראל? אם מתוך ששת אלפי הבנות שמשרתות בכל מחזור יהיו אלפיים שירצו להתחיל מייד בלימודים או בעבודה ועל ידי כך להקדים את נישואיהן, מדוע שלא נעודדן לכך, או לכל הפחות נכבד את רצונן?".

ומכיוון שאינני מהפכן נועז כמו הרב מלמד, אוסיף להצעתו עמדה פחות מרחיקת לכת של אימי עליה השלום, תלמידת חכמים שהיתה גם דוברת דעתנית ופעילה נמרצת למען קידום האישה. מתוך שיקולים דומים לאלה שהציג הרב מלמד, כדי למנוע התנגשות בין נישואין לבין השכלה גבוהה והתפתחות מקצועית, היא תמכה בכל ליבה בשנת שירות לאומי - אחת ולא יותר.

 

 הבהרה

ההפניה לטור זה שפורסמה בשבוע שעבר בשער 'בשבע' לא ייצגה באופן מדויק את תוכן דבריי ועלולה ליצור רושם מוטעה. בניגוד למשתמע מן ההפניה, לא נכללה בדבריי קריאה לאנשי המחנה הלאומי להתפקד לליכוד, ולא עסקתי בהיבט זה של הנושא. תורף דבריי היה שאין לבוא בתביעה מוסרית אל מי שלמרות חברותו בליכוד מחליט להצביע יותר ימינה, או אל מי שלמרות הצבעתו למפלגה אחרת במחנה הלאומי מחליט להתפקד ולהצביע בפריימריז של רשימת הליכוד.