גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שינוי ברוח המפקד - שופטים ושוטרים

בעקבות דו"ח ועדת החקירה, ניכר שינוי לטובה בגישת מערכת המשפט אל עקורי גוש קטיף, ונפתח סיכוי מחודש לקבלת תביעות שנדחו בעבר.
11/02/10, 11:01
יאיר שפירא

 

נדון לכף זכות את השופט משה סובל מבית המשפט המחוזי בירושלים, ונאמץ בחום את האפשרות כי גדלות נפש היא שהביאה אותו לחזור בו מדבריו, ולהפוך פסק דין שהוא עצמו נתן כשעוד היה שופט בבית משפט השלום.

היה זה כאשר זאב וולף מכרמי צור, שאינו עורך דין, עמד וטען בפניו בשם אחיו שגורש מכפר דרום לפני כחמש שנים. משפחת וולף שכרה מהיישוב מבנה של ההסתדרות הציונית, אשר ניהלה עבור המדינה את הדיור הציבורי בגוש קטיף. חוק פינוי-פיצוי קבע כי השוכרים דיור ציבורי ייהנו מפיצוי גדול יותר ממי ששכרו דירות במגזר הפרטי. שוכרים ציבוריים נהנים מזכויות שונות על פי חוק - בין השאר מהזכות לרכוש את המבנה במחיר מוזל. בהתבסס על אפשרות הקנייה, רבים מהם אף משקיעים בשיפוץ הבית כאילו היה שלהם.

אלא שכדי לקבל את הפיצוי המוגדל, דרש החוק להציג חוזה חתום בין המשכיר ובין האגודה הקהילתית המעיד על השכרת המבנה. בנוסף נדרש הדייר להציג חוזה חתום בין ההסתדרות הציונית ובין האגודה הקהילתית, המקנה לאחרונה זכות להשכיר בשם ההסתדרות את המבנה ולגבות עבורה את התשלום. בפועל, חלק מהאגודות הקהילתיות לא טרחו לדווח על המבנים שהושכרו, כנראה כדי להתחמק מהעברת דמי השכירות להסתדרות הציונית. ההסתדרות מצדה לא טרחה לבדוק מה עלה בגורל המבנים שהופקדה עליהם בידי המדינה, ואנשיה גם לא טרחו להחתים את האגודות על הסכם רשמי כלשהו.

ועדות הזכאות של מנהלת סלע, המופקדות על אישור הפיצויים, הקפידו לדקדק בלשונו של החוק ולשלול פיצויים בשל אי חתימת חוזה בין ההסתדרות הציונית ובין האגודות הקהילתיות. הם אף הקפידו על כללים שלא נכתבו בחוק, וקבעו כי אי-דיווח של האגודות להסתדרות על השכרת הנכס לשוכרים מספיק כדי לשלול מהשוכרים את הפיצויים המוגדלים שנקבעו בחוק. משפחת כהן מרפיח ים ערערה על קביעה זו בבית משפט השלום בפני השופט סובל. השופט אימץ את החלטת הוועדה ודחה את הערעור. בני המשפחה המשיכו וערערו אל בית המשפט המחוזי בירושלים. אך השופט יונתן עדיאל דחה את הערעור, והותיר את החלטותיהם של סובל ושל ועדת הזכאות על קנן.

כאשר עמד וולף בראשית החודש לטעון בשם אחיו בפני השופט סובל, היה סובל כבר שופט מחוזי. ועדת החקירה הבודקת את הכישלון בשיקומם של מגורשי ההתנתקות כבר אמרה את דברה על הביורוקרטיה הצייקנית איתה נאלצו המגורשים להתמודד. השופט הפך את פסק דינו וקבע כי אל לה למשפחת וולף להינזק מרשלנותה של האגודה ושל ההסתדרות הציונית. הוא הורה לוועדת הזכאות של מנהלת סלע לשוב ולדון בעניינם, לאחר שקבע שאי החתימה על החוזה שבין האגודה ובין ההסתדרות לא יוכל לשלול את הפיצוי של שוכר ציבורי. דקות אחדות לאחר מכן חזר סובל על אותו פסק דין למשפחת גולדברג, שכניהם של משפחת וולף בכפר דרום, שיוצגו בידי עו"ד יוסי טולדנו.

בשעה שסובל העביר על מידותיו והפך את פסק דינו, הוא לא ידע כי ערכאה גבוהה ממנו כבר עשתה זאת. שבועיים קודם לכן הגיעה משפחת כהן לבית המשפט העליון כדי לערער על פסק דינו של השופט יונתן עדיאל. בפסק דין חד משמעי קבעה השופטת עדנה ארבל, בהסכמתם של מרים נאור ואדמונד לוי, כי אין כל סיבה לדקדק בלשונו של החוק ולדרוש חוזה חתום. החוק בישראל קובע כי אין צורך בחוזה חתום כדי להוכיח שכירות. פיצוי מגורשי גוש קטיף, קבעה השופטת, אינו יכול לצאת מכלל זה. יתרה מזאת, אפילו אם לא נחתם חוזה שכירות בין האגודה לתושב, אי אפשר למנוע ממנו את הפיצוי אם בידיו הוכחות אחרות לכך שהשכירות התבצעה בפועל. באותה הזדמנות דחתה השופטת גם את מדיניות ועדות הזכאות שלא לאפשר למגורשים לצבור ותק בשני יישובים שונים של הגוש. בכלל, כתבה השופטת ארבל, "יש לזכור כי מדובר בחוק שבא לפצות מתיישבים על פינויים שלא מרצונם מגוש קטיף ולאפשר להם לפתוח חיים חדשים במקום אחר".

ועדת מצא דרשה "שינוי ברוח המפקד", המורה לפקידים לנסות ולשקם את המגורשים ולא רק לנסות ולחסוך במשאבי המדינה. בנצי ליברמן שינה את שם המנהלת מ'סלע' ל'תנופה'. גם השופט סובל הפך את טעמו. אך בעיקר רוח המפקד מבית המשפט העליון מאפשרת לרבים שנדחו בוועדות באמתלות טכניות לנסות לשוב ולדרוש את זכויותיהם.

 מי נתן להם רישיון?

בשבוע שעבר עסקו לא מעט כלי תקשורת בהשתלחות המדהימה של רב-פקד חיים חלפון, ראש מדור תאונות דרכים במרחב חוף, בשופט בית משפט השלום לענייני תעבורה בחיפה, חיים בנג'ו.

השופט החזיר את רשיון הנהיגה לקטינה שרשיונה נשלל בידי המשטרה לשישים יום, לאחר שרכבו של קצין משטרה מהמרחב התנגש בה מאחור. השופט בנג'ו חשד למשוא פנים וזימן לבירור את הקצין המעורב, את בוחן התנועה ואת הקצין ששלל את הרישיון. התנהלותו של השופט הרתיחה את רב-פקד חלפון, שהגיע לבית המשפט מבלי שזומן, ביקש לשאת לפני השופט מספר מילים, וכינה את ההליך הזוי ובזוי.

קשה לראות איך בעידן שבו נשיאת בית המשפט העליון מבקשת לצנזר טוקבקים בוטים המבקרים את בתי המשפט תוכל המערכת להעלים עין מקצין שעשה זאת מול שופט. אך אסור שהתנהגותו הגסה של חלפון תכסה על כל השערוריות האחרות שגילה השופט בנג'ו בבירור שערך: תמונות שצילם בוחן התנועה ונעלמו להן; הערכות מתמיהות של בוחן התנועה ביחס למהירות נסיעתו של קצין המשטרה; השקר של הקצין שפסל את הרישיון לגבי היכרותו עם הקצין המעורב בתאונה; נוהלי משטרה משונים לגבי טיפול בתאונות בהם מעורבים אנשיה; ובעיקר הודאתו של הקצין הפוסל כי לא קרא את הדו"ח של בוחן התנועה ולא קרא את עדויות הקטינה והקצין בטרם החליט לשלול לששים יום את הרישיון של נערה צעירה שרכבה נפגע ככל הנראה בגלל נהיגה רשלנית של איש משטרה.