גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ממה הם מפחדים? - דעות

החשש בשמאל שקולותיהם של 'היורדים' יטו את הכף ימינה אינו מוצדק, כל עוד שמוקדי השלטון האחרים נותרים בידיהם.
11/02/10, 11:01
דוד אלהרר

 

אינני מבין את ההתנגדות הגורפת של השמאל בישראל לחוק שיתיר לכל בעלי האזרחות הישראלית החיים מחוץ למדינת-ישראל להיכלל בספר הבוחרים הישראלי. ממה בדיוק הם חוששים? מה כבר יקרה אם ננהג בדרך המקובלת על השמאל מאז ומעולם, ללכת בדרכם של הגויים הקרויים מערביים. מדוע שלא יאמץ השמאל את הגישה המערבית הרווחת ולפיה אזרחים השוהים מחוץ לארצם רשאים לבחור את נבחריהם? כך נוהגים בארצות הברית, בבריטניה, בצרפת, בשוויץ, בספרד, בהולנד, באוסטרליה, בגרמניה, בקנדה, בדנמרק, בנורבגיה... למה פתאום הגישה הזאת אינה ראויה?

הדעה הרווחת היא שישראלים רבים השוהים בחו"ל נוטים לעמדות פוליטיות ימניות, ואלה יכולים לשנות את המפה הפוליטית מן הקצה אל הקצה. לדעה הזאת אין על מה לסמוך, משום שמדובר לכל היותר בתוספת של 200 אלף בעלי זכות בחירה שכ-50 אחוז מהם, לכל היותר, אכן יממשו את זכותם להצביע בקונסוליות שמחוץ למדינה. המציאות הזאת תוסיף מנדט בודד למפלגה מסוימת או תגרע שני מנדטים ממפלגה אחרת וזה לא ישנה את התמונה הכללית. ואם כך, מה החשש?

בין הישראלים השוהים מחוץ למדינת-ישראל אנחנו מונים את שליחי המדינה, סטודנטים במוסדות להשכלה, בתי ספר לאמנויות למיניהם, נציגי חברות כלכליות, שלוחות מפעלים ועוד - אזרחים נאמנים וטובים השומרים על זיקה הדוקה לישראל, משרתים במילואים, ילדיהם מתגייסים לצה"ל ואפילו מחזיקים בנכסים ועסקים הפועלים במדינת-ישראל. מדוע למנוע מכל אלה את זכותם במדינה המבקשת להיות דמוקרטיה הנוהה לכיוון התרבות המערבית?

אין לשמאל הישראלי ממה לחשוש. הפראנויה שלהם מרנינה את הלב, אבל אין לדבר השלכות אופרטיביות לגבי השלטון האמיתי בישראל. לצערי, המשמעות של המהלך הזה, אם וכאשר יצלח, ריקה מכל תוכן. הלוואי ותוצאות כלשהן של בחירות בישראל היו משנות את מדיניותה ואת גישתה בכל הנושאים החשובים לקיומה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. הניסיון רב השנים מוכיח דווקא את ההיפך הגמור - דווקא שלטון הנשען על רוב ימני הוא זה שפגע יותר מכל באושיותיה של המדינה הקטנה שלנו.

מנחם בגין קרע ממדינת-ישראל את מדבר-סיני שנכבש מידי מבקשי נפשנו אשר יצאו במטרה מוצהרת להשמיד את היישות הציונית בישראל. גבולות, כידוע, נקבעים במלחמות. אין גבול בעולם שלא נקבע במלחמה. אין שיחות שלום בין ניצים שלא קדמו להן מלחמות עקובות מדם. המצרים שיצאו להכרית כל זכר לעם היהודי בארצו ונכשלו – זכו מידי מנחם בגין לתעודת ביטול תבוסתם בדמות מדבר סיני. המהלך האסוני הזה מהווה מאז תקדים לכל דרישות הערבים להשיב מצבים לקדמותם. רצועת עזה הופקרה ועכשיו מדברים על שומרון ויהודה לא רק בקרב הערבים, אלא בממשלת-ישראל עצמה.

להלכה ולמעשה, גם אם יתירו לכל היהודים בעולם, ולא רק לאזרחים ישראלים, לבחור לכנסת ולממשלה , יכול השמאל בישראל להירגע לגמרי. דבר לא יאיים על שלטונו בישראל כל עוד הוא שולט בהון, בתקשורת, במערכת המשפט ובאקדמיה. אין לממשלה או לכנסת כל ערך מעשי בכל הנוגע לשליטה בפועל על כל תחומי החיים במדינת-ישראל. השלטון הפוליטי כפוף ושחוח נוכח השולטים האמיתיים הללו. ההוכחה לכך היא העובדה שהשלטון הפוליטי נוהה אחר איוולתם של אלה ומאמץ את משנתם צעד אחר שעל. היום כבר מדברים על מדינה דו-לאומית במקום שתי המדינות שהיו באופנה עד לא מכבר. היינו מדינה ערבית נוספת על כל השטח.

בשביל לשנות את המגמה הנפסדת הזאת ולהבטיח את הארץ הזאת כביתו של העם היהודי – יש לכבוש את המוסדות הללו. לפעול בכל הדרכים החוקיות להפוך את הקערה הזאת על-פיה. ויפה כל דקה קודם.