גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מי יציל את הבית - בגליון השבוע

איום האיטום והריסת 'בית יהונתן' שבכפר השילוח הוסר השבוע מעל תושביו היהודים של הבניין, אולם המשפחות למודות הניסיון של ביורוקרטיה משפטית עוינת עדיין לא נחות על זרי הדפנה.
11/02/10, 11:01
עפרה לקס

ב"ה

ראש העיר ניר ברקת במכתב לפרקליט המדינה: "מדיניות האכיפה בעיר ירושלים, בכל הקשור לבית יהונתן היא מפלה, בררנית, חסרת הצדקה אמיתית והנמקות מערכת האכיפה אינן עומדות במבחן העובדתי אחת לאחת ואף במצטבר"

 

מחזיק תיק הכספים בעירייה, דוד הדרי: "ראש העיר ביקש ממני שאחתום על תקציב ההריסה, אבל אני לא חותמת גומי. אני רוצה לראות תכנית עבודה: מה הם מתכוונים להרוס ראשון. יש בשכונה הזאת 114 בתים המיועדים להריסה. אנחנו אומרים: תהרסו 50 ואז את בית יהונתן. לא אותו ראשון"

 

תושבת בית יהונתן: "סביב עופרת יצוקה היו כאן המון קציני משטרה וצבא, שאמרו לנו שטוב שאנחנו כאן, כי זה מועיל למשטרה ולמזרח ירושלים. עד שנכנסו יהודים לשכונה לא העזה המשטרה להיכנס לכאן. היום הם מטפלים בשכונה בהיבט הפלילי וגם הביטחוני"

 

בבוקרו של יום שני פעם בחוזקה ליבם של תושבי בית יהונתן שבכפר התימנים בסילוואן בחוזקה. הם מתגוררים שם כבר כמה שנים, מגדלים ילדים בתנאים מאתגרים אך מתוך אמונה ושמחה, מחזיקים מעמד בכל שנות המאבק המשפטי, והנה הקירות מתחילים לסגור עליהם: היום יבואו לחלק צווים, המורים להם לאטום את הבניין ה'בלתי חוקי' הזה.

לפקחים המתינו גם נציגי עירייה, בהם סגן ראש העיר דוד הדרי, חבר מועצת העיר אלישע פלג וצעירים שבאו לתמוך. לא הרבה זמן עבר עד שנודע כי האירוע בוטל. ראש העיר, ניר ברקת, אמנם נתן הוראה לחלק את הצווים, אך הפקחים לא יבואו היום. המשטרה קבעה שמסוכן להם מדי, ולאו דווקא מצד היהודים.

בערבו של אותו יום התהפך הגלגל ב-180 מעלות. שר הפנים, אלי ישי, הודיע כי יפעל להכשיר את המבנה תוך שינוי התב"ע (תכנית בינוי עיר) של השכונה. הפשרה הוצעה בעבר הרחוק על ידי אנשי בית יהונתן עצמם, ונמצאת על שולחנה של מועצת העיר כבר מספר חודשים. למרות הדיונים האינטנסיביים בכיוון, קבעו ראשי משרד המשפטים כי אין לדחות עוד את הפינוי והאיטום של בית יהונתן, משום שלדידם כלו כל הקיצים.

גלגולו של בית יהונתן משנת תשס"ד ועד היום מתפרש על תחומים רבים: משפטיים, פוליטיים, אנושיים ומוסדיים. הרבה מאבקי כוחות שאינם ממין העניין ניפחו את הפרשייה מעבר למימדיה הריאליים. תוך כדי בדיקת החומרים מתחוורים המחדלים שבאכיפת חוקי הבנייה, אוזלת היד השלטונית מול ערביי מזרח העיר, ועד כמה מאבק כוחות אישי יכול להשפיע על גורלם של אנשים פרטיים ועל אחיזה לאומית במקום אסטרטגי.

 

 גם הסבא של יהורם גאון

אם תשאלו את ערביי כפר סילוואן (השילוח) המתגוררים בסמוך ל'בית יהונתן' כיצד נקראת שכונתם, הם ישיבו בלי היסוס: "חרת' אל ימן", כלומר שכונת התימנים. סיפורו של 'בית יהונתן' הולך 130 שנה אחורה אל שורשים עמוקים של התיישבות יהודית שנגדעה בתרצ"ח. העדים הזוכרים עודם חיים, הבתים עודם עומדים על תילם ורק הממסד הישראלי מעדיף לשכוח.

במסגרת עליית 'אעלה בתמ"ר' הידועה, נשלחו שתי משפחות תימניות ככוח חלוץ לארץ ישראל והגיעו לירושלים. תושבי עיר הקודש היהודים לא האירו פנים לעולים האדוקים, שעשו את דרכם במסירות רבה, ברגל עד למצרים. הצפיפות בעיר היתה רבה, כספי החלוקה מועטים, והירושלמים בכלל הסתפקו אם מדובר ביהודים או שמא בערבים. שתי המשפחות הדחויות לא העזו להוציא את דיבת הארץ רעה, וכתבו לאחיהם הממתינים למוצא פיהם ש'טובה הארץ מאוד מאוד' ושכדאי לבוא. המשפחות עצמן מצאו להן מגורים במערות קבורה לאורך נחל קידרון.

גל העלייה לא איחר לבוא: 500 משפחות נוספות שהגיעו נאלצו להסכין לתנאים הקשים (דמיינו חורף ירושלמי בתוך מערה...). היישוב המשיך להתנכר לאחיו, והיהודי הראשון שהרים את הכפפה היה ישראל דב פרומקין, עורך 'החבצלת', איש ציבור, והסבא רבא של כרמי גילון. הוא הקים גוף בשם 'עזרת נידחים' וגייס את בועז הבבלי, שנידב קרקע של 5 דונם על צלע ההר מול השילוח. אחר כך הוחל בגיוס כספים לבניית בתים. בין התורמים היו סבו של יהורם גאון, דודו של יצחק נבון וסלבריטאי עבר נוספים. בתרמ"ה נחנכו הבתים הראשונים ובית הכנסת, ובסך הכל בנתה החברה כ-70 בתים. כל משפחה היתה זכאית לגור במשך שלוש שנים בבית, ולאחר מכן היתה צריכה לפנותו לטובת נזקקים אחרים. בהמשך נרכשו 10 דונמים נוספים ונבנו עוד כ-70-80 בתים באופן פרטי. בשיאה של השכונה היו בה 4 בתי כנסת וכמובן 'מורי', מרפאה של 'הדסה', והמקום שקק חיים. בשיאה של השכונה התגוררו בה 160-200 משפחות.

ואולם, פרעות תרפ"ט לא פסחו גם על השכונה הזאת. ערבים מחברון הגיעו אליה וביקשו להחריב אותה. אנשי סילוואן, שהיו בידידות טובה עם אנשי הכפר, ניסו להגן על שכניהם היהודים, אך בזזו את הרכוש שהופקד בידיהם. מהרגע הזה הידרדרה השכונה לקראת חורבן. בשל ניתוקו של הכפר מירושלים הישנה והחדשה, הלך הכפר והידלדל. מכת האובדן הסופית ניחתה עליו עם פינויו בכוח בשנת תרצ"ח ע"י הבריטים.

מעניין וגם עצוב, אך לפי עמותת 'עטרת כהנים', שאספה עדויות וחקרה את העבר של המקום, רוב הפלישות לבתי היהודים ששרדו התבצעו אחרי מלחמת ששת הימים. גם כפר סילוואן ששכן בצפון ההר, הלך והתקרב אל השכונה, עד שהיא התמזגה בתוך בתיו שהלכו והתרבו. העמותה החייתה את ההקדש שהוא הבעלים של הבתים, ואנשיה יודעים לזהותם. לדבריה, איש מהפולשים אינו משלם שכר דירה.

 

 היועץ המשפטי מנתק חשמל

את 'בית יהונתן' , הקרוי על שם יהונתן פולארד, בנה ערבי, שגם התגורר בו עד שנת תשס"ד. הבית מתנשא לגובה של שש קומות וחצי, באיזור בו מותרת הבנייה עד גובה של שתי קומות בלבד. 'בית יהונתן', למי שכרסם בו הספק, אינו גורד השחקים היחיד באיזור. מימינו ומשמאלו מתנוססים בניינים לא פחות מרשימים. בשנת תשס"ד נרכש הבניין ו-8 משפחות יהודיות נכנסו לגור בו, ובמקביל הוקם במקום כולל. כמה חודשים בלבד עברו מיום הכניסה ועד קבלת צווים בגין שימוש בנכס שנבנה בלי היתר.

גורם המקורב לעמותה המיישבת את הבניין, מפנה את הזרקור לאיש אחד שבשלו, כך הוא אומר, החלה כל המהומה. לאיש קוראים יוסי חביליו והוא היועץ המשפטי של עיריית ירושלים.

חביליו התמנה לתפקידו כבר לפני כעשור, בהתחלה ללא מכרז. עוד בתקופתו של אהוד אולמרט כראש העיר צרמו יחסי היועץ-עירייה, אך הדברים הגיעו לפיצוץ של ממש בתקופתו של אורי לופוליאנסקי, שביקש לפטרו. ראש העיר נזקק להרבה אצבעות כדי לפטר את היועץ, וחביליו פנה לנציג מר"צ בעירייה, פפה אללו, וביקש את עזרתו. לדברי הגורם, חביליו השיג את תמיכתו של אללו ובתמורה הבטיח להגיש כתב אישום נגד בית יהונתן. הטיעון של דיל פוליטי, אגב, הוצג בבית המשפט ונדחה. חביליו פוטר בסופו של דבר, אך בית המשפט ביטל את פיטוריו.

באותה תקופה ראשונה, ממשיך הגורם ומתאר, אנשי בית יהונתן לא רק קיבלו צווים. חביליו כתב למשרד השיכון לחדול מלאבטח את התושבים ומחברת החשמל ביקש לנתק אותם. אנשי העמותה לא נשארו חייבים ולאחרונה הם העלו את התנהלותו של חביליו לוועדה לביקורת המדינה. "חשפנו איך הוא ביטל בלילה אחד תיקים נגד 88 בתים בלתי חוקיים של ערבים ב'גן המלך', שבכלל אמור להיות אתר ארכיאולוגי-היסטורי. הוא כתב שהוא יגיע עם הערבים להסדר. מה נעשה מאז כדי להתקדם לכיוון של הסדר? כלום".

בבית המשפט טענו אנשי 'בית יהונתן' להגנה מן הצדק: לא ייתכן שיש מסביב כל כך הרבה עבירות בנייה ונטפלים דווקא אליהם. בתי המשפט לא קיבלו את הטיעונים, אף שזהו קו הגנה לא מופרך. בעבר, תביעה נגד חנות שפעלה בשבת נדחתה בשל טיעון דומה: בעליה טענו כי העבירה לא נאכפת באלפי חנויות אחרות.

לאחר שטיעוני 'בית יהונתן' נדחו, דרשו אנשי העמותה שהמבנים הבלתי חוקיים ייהרסו לפי קריטריונים מסודרים. אנשי העמותה ציטטו את החלטת מועצת העיר, לפיה יש לאכוף קודם כל עבירות המזיקות לכלל הציבור, כלומר בנייה על שטח ציבורי, בנייה על שטח ירוק וכו', ורק אחר כך אטימת מבנה שנבנה בתך שכונת מגורים וגובהו חורג מהמותר. חביליו, שמסר ליו"ר ועדת חוקה של הכנסת קריטריונים אחרים, טען כי יש לאטום את 'בית יהונתן' משום שהצווים נכנסו לתוקף מזמן וכי מדובר במבנה גדול מידות.  

הגורם מסביר שמבחינת חביליו הדבר הפך אישי. "הוא מוכן להגיע להסדר עם כולם, רק לא איתנו. זה הפך לאובססיה". המערכה המשפטית עלתה לעמותה 5 מיליון שקלים. "במקום להתקדם בבניין ירושלים, המערכה הזאת לוקחת מאיתנו את כל המשאבים האנושיים והממוניים".

כבר כמה חודשים שראש העיר, ניר ברקת, מנסה להביא להסדרת הבנייה ב'מזרח הפרוע' של ירושלים. במסגרת הזאת, הוא מתכוון לשנות את תכנית הבניין העירונית של השכונה ולאפשר בנייה של עד ארבע קומות. אנשי בית יהונתן מסכימים להסדר הזה, במסגרתו ייאטמו קומה וחצי של הבניין. אך המערכת המשפטית אינה מאפשרת עוד את עיכוב הצווים, על אף שקיים פיתרון באופק.

העובדה שראש העיר אינו מקיים את הצווים מרתיחה את דמם של אנשי משרד המשפטים, והדברים נחשפו לעין הציבורית במכתב ששלח פרקליט המדינה, משה לדור, לניר ברקת לפני כשבועיים.

 

 ראש העיר במתקפת נגד

מכתבו של לדור היה יוצא דופן בחריפותו. לדבריו, אי כיבוד צו האיטום לבית יהונתן "מבטא מחדל בוטה בחריפותו בתחום זה". הוא התייחס לרצון של ברקת להכשיר את המבנים באיזור, וקבע כי "בין אלה לבין ביצוע הצו העומד על הפרק בפרשה זו אין כמעט דבר. במיוחד אין כל דרך להצדיק את מעורבותם של גורמים פוליטיים ואחרים שאינם מוסמכים לעסוק בכך בניסיונותיהם, בדרכים ישירות ועקיפות, לסכל את מהלכי האכיפה המתחייבים". המכתב היה רק סופו של מהלך במסגרתו ישב ראש העיר עם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי (הקודם) מני מזוז, כדי לראות איך אפשר לדחות צווי הריסה ואיטום באיזורים אותם מתכוון ברקת להכשיר. בפגישה ההיא הובהר לברקת כי דיירי בית יהונתן לא יקבלו עוד

ארכה, אך ברקת סירב לציית. לדור כתב לו כבר לפני חודש וחצי שבעניין בית יהונתן "נחצו כבר מזמן כל הגבולות האפשריים באשר לכיבוד ולציות צווי בית המשפט", ושכל דחייה נוספת של מימוש הצו "מהווה משום פגיעה קשה בערכי שלטון החוק".  

ניר ברקת סוכר את פיו בכל הקשור לבית יהונתן. על מכתבו של לדור הוא הגיב במכתב ארוך משלו, ממנו ניתן ללמוד על עמדותיו של ראש העיר, שקודם כל נפגע מן המכתב ברמה האישית, מכך שהוא הוצג "כאחרון העבריינים הפועלים משיקולים עסקניים".

ברקת נוגע בנקודת המחלוקת: משפט או פוליטיקה, חוק או אינטרס ציבורי. במכתבו הוא כותב ללדור שלירושלים, ובוודאי למזרח העיר, יש פוטנציאל נפיצות גבוה. "התבוננות בתהליך האכיפה כלפי האוכלוסייה במזרח ירושלים בפריזמה משפטית גרידא, יכול שתביא להתפרצות הר געש ששום משפטן... לא יוכל להרגיעה. זוהי גם הסיבה כי ראוי ששיקולים נוספים יובאו בחשבון וההתייחסות הרואה בהם 'התערבות פוליטית פסולה' מחטיאה למטרה".

ברקת דוחה אחד לאחד את טיעוניו של לדור. הוא כתב כי קיימים מבנים נוספים שמצבם המשפטי דומה ואף חמור יותר משל בית יהונתן. הוא כותב מפורשות כי "מדיניות האכיפה בעיר ירושלים, בכל הקשור לבית יהונתן היא מפלה, בררנית, חסרת הצדקה אמיתית והנמקות מערכת האכיפה אינן עומדות במבחן העובדתי אחת לאחת ואף במצטבר". ברקת קורא לקביעת תבחינים ברורים ושקופים להריסת מבנים, כאלה שלא יפתחו פתח למחשבה כאילו צווים אלה ולא אחרים נאכפים משיקולים זרים. הוא כותב

שמעולם לא הוצגה בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מדיניות ברורה לגבי מימוש הצווים. לדבריו, הקריטריונים של חביליו נוגעים לפתיחה בהליכים פליליים אך לא לביצוע צווי הריסה. ברקת מספר כי במחלקה המשפטית של העירייה קיים בלאגן נוראי בכל הנוגע לצווי הריסה, הסטטוס שלהם ובוודאי האפשרות לתיעדוף שלהם לפי חתכים שונים.

במכתב מלין ברקת נגד יוסי חביליו שאינו משתף עימו פעולה בכל הנוגע להכשרת התב"עות, וכי הוא "כופה את תפישתו המקובעת" ובכך הפך "למושל על, המדכא כל שינוי במציאות". מערכת היחסים בין ברקת וחביליו גם היא איננה סובלת מנועם מיותר. לפני מספר חודשים הוא נאלץ לקחת ייעוץ משפטי חיצוני בנושא תיקצוב מוסדות חרדיים, משום שחביליו התנגד, וכבר הועלתה תוכנית לפזר את היועצים המשפטיים של העירייה במחלקות השונות, ובכך להמעיט מכוחו של היועץ.

ברקת אמנם מציין כי מימוש הצווים יחסל את האפשרות לשיח עם התושבים הערבים והיהודים כאחד, בדרך להסדרת האיזור, אך הוא חותם בכך שיציית לדברי לדור, תחת מחאה חריפה בגלל דאגתו לשלטון החוק. ברקת לא שכח לציין כי גם יפעל למימוש הצווים האחרים בשכונה.

 

 תגובת הסגן: עיכוב תקציבים

דוד הדרי, סגן ראש העיר, נוטל חלק פעיל במאבק נגד הריסת הבית. הטענה המרכזית היא שהיועץ המשפטי נוקט איפה ואיפה בענייני ההריסות. לשכתו של הדרי איננה מסתפקת בהאשמות. היא מציינת מספר תיק ושם של בית באבו טור, שמאפייניו חמורים מזה של בית יהונתן ושגם הוא קיבל צו הריסה. חביליו אמר בעבר על הבית כי הבעלים עבר עבירה "בוטה וחסרת תקדים". מדובר בשני בניינים שאושרו להם 4 קומות אך הם מתפרשים על 6 ו-7 קומות. שטח הבנייה הבלתי חוקית עומד על למעלה מ-4,000 מ"ר (!) והבית, שההליכים נגדו ותיקים בכמה שנים מאלו של בית יהונתן, נמצא גבוה ברשימת הקדימויות להריסה כפי שנקבעו על ידי חביליו ואשר אותן מסר בכתב ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ דוד רותם. באותו מסמך מציין חביליו באלו תנאים אין לתת ארכה לבעלי הבית בביצוע הצו, ולמרות שהבית הזה עובר על כמה וכמה סעיפים, ביצוע הצו נדחה כמה פעמים. "כלומר - כאשר המדובר בבית המסוים ההוא באבו טור, היועץ המשפטי עצמו לא עומד בקריטריונים שהוא חתום עליהם". בלשכתו של הדרי מציינים עוד, שהבית הספציפי ההוא נבנה על תוואי דרך ומונע סלילת כביש במקום, ובכל זאת הצווים עליו אינם נאכפים. "הבית באבו טור הוא אמנם דוגמה מובהקת, אך בוודאי שהינו רק קצה הקרחון... זאת, מאחר וישנם עוד כ-217 צווי הריסה שיפוטיים כנגד מבנים שעומדים על שטחי ציבור בניגוד לחוק".

הדרי עמל ארוכות כדי שיימסרו לו רשימות הבתים המיועדים להריסה, והוא קיבלן לדבריו בעיכוב רב ובאופן חלקי בלבד, לאחר שחביליו אסר על אנשיו להעבירן אליו. הדרי ביקש לוודא כי צווי ההריסה ימומשו בהתאם לקריטריונים שקבעה העירייה: קודם מבנים שנמצאים בשטח ציבורי, אחר כך ותק וכו'.

משראה הדרי, שהוא גם מחזיק תיק הכספים בעירייה, כי החלטות מועצת העיר אינן מבוצעות וכי הקריטריונים אינם נשמרים, הוא החליט שלא לחתום על התקציב לביצוע ההריסות.

גם הדרי נוגע בסלע המחלוקת שבין לדור לברקת. נתמך בחוות דעת משפטית, הוא טוען כי יש למועצת העיר מה לומר בכל הנוגע לסדר קדימויות באכיפת חוקי הבנייה, וכי התקציבים שהיא מאשרת צריכים להיות תואמים לאינטרס הציבורי, כפי שהיא רואה אותו. לפי הדרי, אם מועצת העיר החליטה שבתים על שטח ציבורי וכן בתים שצווי האכיפה שלהם הוצאו מזמן יהיו הראשונים להיהרס - כך אמורה לסדר המחלקה המשפטית את ביצוע ההריסה והאטימה. לדידם של חביליו ולדור, זו היא התערבות פוליטית שלא במקומה. הדרי הלך עם חוות הדעת המשפטית שקיבל ולא חתם על תקציב ההריסה כבר למעלה מחודש. "ראש העיר ביקש ממני שאחתום, אבל אני לא חותמת גומי. אני רוצה לראות תכנית עבודה: מה הם מתכוונים להרוס ראשון, ולבחון האם זה עולה בקנה אחד עם ההחלטות של העירייה. יש בשכונה הזאת 114 בתים המיועדים להריסה. אנחנו אומרים: תהרסו 50 ואז את בית יהונתן. לא אותו ראשון". מעשהו של הדרי, מיותר לציין, מרתיח את דמה של המחלקה המשפטית בעירייה ואת משרד המשפטים, הרואים בכך התערבות פוליטית שלא במקומה.

 

 "העירייה מצפצפת עלינו"

גורם במשרד המשפטים עימו שוחחנו, היה נחוש להסביר כי אין במהלך העניינים מול 'בית יהונתן' ולו בדל של אג'נדה אנטי דתית או לאומית. לדבריו, פירוש כזה הוא כואב מאוד "משום שאנו מקפידים מאוד על כך שהאכיפה תהיה עניינית, ומשום שעל פי בדיקתנו בתיק בית יהונתן לא היתה אכיפה ממניעים פוליטיים או דתיים". לדברי הגורם, עבירות בנייה מבוצעות בכל הארץ ובכל מגזר, ויש כיום למעלה מ-100 אלף עבירות כאלה, הנאכפות לרוב על ידי התביעה של הרשות המקומית, עם כפיפות ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה.

לדברי הגורם, אין בטיעון "למה אנחנו ולא הם" די כדי לצאת בלא דופי, וטענות נגד אכיפה מטעם זה נשמעות ע"י עבריינים מכל המגזרים. בנוגע ל'בית יהונתן' אומר הגורם שהתביעה העירונית נתנה עדיפות לטיפול בבנייה מאסיבית וקבעה קריטריונים כלליים בעניין המדיניות העונשית לגביה, והעמדה בעניין 'בית יהונתן' נקבעה על פי קריטריונים אלה. לדברי הגורם, בדרך כלל היו מבקשים הריסה לבית בגודל כזה, אבל עם 'בית יהונתן' הקלו מסיבות שונות. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הטענות לגבי אכיפה מפלה וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו. גם בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בעיניו של הגורם מבחינה מערכתית, על פי דין, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, המורכבת מנבחרי ציבור, אינה יכולה לאכוף קריטריונים לביצוע צווים על התביעה העירונית, אלא להמליץ בלבד בפני התובע העירוני, שהוא המוסמך להחליט בכל מקרה ומקרה. הגורם מחזק את דברי פרקליט המדינה ואומר כי הכוונה לשינוי התב"ע באיזור מצוינת, אך אינה מספיקה לעיכוב ביצוע הצו במקרה הנדון. הגורם מודה כי מופעל על משרד המשפטים לחץ רב לשנות את ההחלטה לאכוף את הצו על 'בית יהונתן', אולם הוא אינו מתכוון להיכנע: "אנחנו גיבשנו את עמדתנו במקרה הנדון מתוך ראייה רחבה, על פי המדיניות הכללית המנחה אותנו. כאן נוסף גם היבט מערכתי כולל - 122 ועדות לתכנון ובנייה בכל הארץ וכל ראשי הרשויות מסתכלים לראות איך זה ייגמר. אנחנו נלחמים כל העת שהתביעה תהיה עצמאית והאכיפה תהיה עניינית, בלא מעורבות של הדרג הפוליטי, דבר לא פשוט ברשויות מקומיות, והנה בבירת ישראל אמרו באיזשהו שלב 'אנחנו מצפצפים עליכם – לא נקיים את הצווים למרות הנחיות של פרקליט המדינה ושל היועץ המשפטי לממשלה'". הגורם אומר כי חוסר הציות לחוק "ימוטט אותנו כחברה", וכי הוא שמח על כך שראש העירייה הבין כי מחובתו לכבד את הנחיית פרקליט המדינה ועל הודעתו כי העירייה תבצע את הצו.

הגורם מצר עוד על כך שמחדשי היישוב היהודי בכפר התימנים מתיישבים דווקא בבית בלתי חוקי, ואינם מקיימים צווים של בית משפט שנגזרו בראש ובראשונה עליהם. הוא גם מצר מאוד על כך שבניסיון למנוע את ביצוע צווי בית המשפט ננקטו מהלכים והועלו טענות שמשמעותן פגיעה קשה בסדרי השלטון והמשפט.

 

 גם הערבים נהנים

גלית (שם בדוי) ובעלה, תושבי 'בית יהונתן', לא גדלו בתוך המיינסטרים המתנחלי. כירושלמים בוגרי התיכונים הדתיים 'פלך' ו'הימלפרב', הם עברו כמה שינויים תודעתיים עד שהגיעו היא למדרשת הרובע והוא להר המור. עוד לפני שנישאו היה ברור להם שאת ביתם הם רוצים לבנות במזרח ירושלים, או בלשונה של גלית: "בלב ליבה של ירושלים". בתקופה הראשונה שלאחר נישואיהם התגוררו בשכונה אחרת, אך כשהרגישו שהגיעה העת, התקשרו בכל שבוע לעמותה המחדשת את היישוב בכפר התימנים ושאלו אם יש חדש. יום אחד הם נקראו למקום, ונתבקשו להיות מוכנים בתוך שבוע. כשהגיעו הם לא נרתעו מהשכנים הסובבים ולא מתנאי החיים, להיפך. "מי שמגיע לכאן מתמגנט, גם אנשים שרחוקים מהדעות שלנו מאוד. מרגישים שזה מקום אחר".

גלית בהחלט שואבת כוח מן העבר של המקום, ולא רק מן העבר הרחוק ("אנחנו צופים אל חומת העיר העתיקה ואל השילוח") אלא גם מהכפר היהודי שהיה כאן. "אנחנו מאוד מתחברים לצורת ההתיישבות של התימנים, שהיתה התיישבות של תורה וגם של עבודת האדמה, חיים של קהילה בריאה. רואים כאן את השרידים של המקום. מגיעים זקנים וזקנות ומראים לנו היכן הם גרו ואיך התנהלו כאן החיים. זו ארץ אבותינו ממש". גלית איננה מתעלמת מן הקשיים הטכניים. היא מגדלת שלושה ילדים ביומיום שונה מזה של כל אמא. המציאות הפשוטה של אחרי צהריים-גינה אינה קיימת. הילדים משחקים במתקנים על גג הבית או במשחקייה שבתוך הבניין, והאימהות שהחליטו לא לוותר על מרחבים, צריכות להזמין מראש את הליווי, להתנהל עם כל כסאות הרכב של הילדים, להעבירם מרכב ליווי אחד אל הרכב הפרטי, ובחזרה. "אבל זה קושי טכני. המקום עצמו הוא המון בריאות של חיים, ואפשר לעשות את זה אם יש חוסן".

איך אתם מתמודדים עם העובדה שבעיני החוק אתם עבריינים?

"דווקא בגלל שאנחנו מזדהים עם המדינה ועם החוק, זה מעסיק אותנו הרבה והופך את חיינו למורכבים", היא אומרת ומשיבה באריכות. גלית מסבירה שיש דעות שונות בממסד המתייחסות אליהם באופן שונה. לראייה היא מביאה את תקציב האבטחה שממומן בידי מדינת ישראל, ביקורי שרים וח"כים, "גם אבי דיכטר, השר לביטחון פנים בממשלת 'קדימה', היה בסלון שלנו והביע תמיכה". גלית מאירה זווית לא מוכרת בסיפור של בית יהונתן, ובכך שופכת מעט אור על ההתנהלות השלטונית במזרח ירושלים. "סביב עופרת יצוקה היו כאן המון קציני משטרה וצבא, שאמרו לנו שטוב שאנחנו כאן, כי זה מועיל למשטרה ולמזרח ירושלים. עד שנכנסו יהודים לשכונה לא העזה המשטרה להיכנס לכאן. היום הם מטפלים בשכונה בהיבט הפלילי וגם הביטחוני".

עוד מסבירה גלית שהבית נרכש כדת וכדין וכי ביקשו עליו בעבר היתרי בנייה, אך התגובה היתה לעג, כי "מי מבקש היתרי בנייה בסילוואן?". גלית מוסיפה שבקרבת המבנה שלהם קיימים מבנים לא פחות מכובדים, "והאמת? כואב לי גם עליהם. לא ייתכן שהמקום נראה כפי שהוא נראה, צריך להסדיר ולסדר אותו". גלית גם תומכת בראש העיר שלה, שלדידה נושא אמירה מוסרית וריאלית, לפיה יש להכשיר חלק מן הבתים. "עד כה איש מקודמיו לא הצליח להחיל ריבונות על מזרח העיר. זו ממש מדינה אחרת. ברקת רוצה להסדיר את המקום עבור כולם, מה שיחזק את האחיזה שלנו בעיר". מהרגע שנכנסו התושבים ל'בית יהונתן' סודר הכביש, נוספו תאורה ומערך מסודר של פינוי זבל. זה לא שהיא חושבת שהשכנים הערבים רוצים בנוכחותה, אבל גם תנאי החיים שלהם השתפרו. לבסוף, מעבירה גלית שדר של חוזק ואמונה מול העניינים שהגיעו לסף רתיחה: "בונה ירושלים ה', אז מי אנחנו שניבהל?"  

 

 "רוצים לגרש יהודים"

"לא הייתי משקיע בנדל"ן בשכונה ערבית, אבל לתושבי בית יהונתן מגיעה כל ההגנה", מסביר עו"ד חיליק גוטמן, שמייצג את תושבי בית יהונתן. בית יהונתן עבר תלאות משפטיות רבות ואת כל הערכאות השיפוטיות, "כל אחת מהן יותר מפעם אחת". לדברי גוטמן, דעותיו הפוליטיות אינן חלק מהעמדות המקצועיות שלו, "גם אם יש דברים שאני לא מת עליהם, השוויוניות היא בעיניי ערך עליון, וכמו שלערבים יש זכות לרכוש מקרקעין בשכונות יהודיות, והם עושים את זה בלי עין הרע, מותר גם ליהודים לרכוש מקרקעין בכסף מלא בשכונות ערביות".

גוטמן מספר כי בעת הגשת התביעה נגד בית יהונתן היו כ-600 עבירות בנייה בסילוואן לבדה, אך "לא הוגש כתב אישום נגד אף אחת. רק אחרי שטענו את זה, חביליו הגיש כתבי אישום נגד עבירות אחרות וגם זה במשורה".

למרות שאנשי בית יהונתן נחלו כישלונות רבים בבתי המשפט, התיק נמצא גם היום על שולחן מערכת המשפט, ונידון בימים אלה בבית משפט השלום.

מבחינת גוטמן הפיתרון הנכון הוא לשנות את התב"ע ושאנשי בית יהונתן יחברו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ויחד יבקשו את דחיית מימוש הצווים. "הדבר נעשה באלפי מקומות בארץ, כאשר הרשות התכנונית אומרת שיש מצב שהיא משנה את התב"ע ומכשירה את עבירות הבנייה".

האם אחרי המכתב של לדור יש לניר ברקת בכלל ברירה?

"כן. לוועדה המקומית לתכנון ובנייה יש שיקול דעת מעבר לעמדה של לדור. אם הוועדה תיעתר לפנייה של המתגוררים בבית, להשעות את ההליכים עד להשלמת שינוי התב"ע, כל בית משפט יקבל זאת".

אלישע פלג הגיע ביום שני בבוקר לבית יהונתן כדי למנוע את חלוקת הצווים. פלג, חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר בוועדה לתכנון ובנייה וחבר הנהלת העיר, טוען כי ההחלטה לחלק את הצווים מנוגדת להחלטות מועצת העיר. פלג נחרץ: "למה להתחיל מיד באיטום בית שיש לו סיכוי להסדיר את הרישוי שלו? זה פשוט רצון לגירוש יהודים. תרגמי את זה לגרמנית, זה נשמע יותר טוב".

לדור, אומר פלג, מושפע מחביליו, "שמה שעומד לנגד עיניו הוא בראש ובראשונה להישאר בתפקידו. הוא מנסה להישאר נחמד לאנשי מר"צ, שהגנו עליו בעבר".

פלג טוען שיועץ משפטי שאומר על ראש העיר שהוא פועל באופן בלתי חוקי, כפי שאמר חביליו על ברקת, משקף מצב מאוד לא בריא: "אחד מהם צריך ללכת וראש העיר הוא נבחר ציבור. פקיד לא יכול לדבר על ראש העיר בצורה כזאת".

    ח"כ אורי אריאל מלווה את הסיפור של בית יהונתן לאורך השנים. הוא הגיש עשרות תלונות על בנייה בלתי חוקית באיזור סילוואן ומודע היטב לסדר הגודל שלה בשכונה. בעקבות ההתפתחויות האחרונות פנה אריאל ליושב ראש ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ דוד אזולאי, וביקש ממנו לסייר במקום כי טוב מראה עיניים. אריאל מספר שאזולאי ניאות.

הניתוח של אריאל אינו שונה בהרבה מזה של אנשי בית יהונתן. "הפרקליטות מנסה לכוף את דעתה על ראש העיר שנבחר בבחירות דמוקרטיות וניסה להגיע להסדר לפי חוק. הניסיון הבוטה שלהם רק יביא לכך שיעקפו את ההחלטה שלהם. בכל הארץ קיימים מאות בתים שהפרקליטות שכחה לטפל בהם".

לפי אריאל, יש דרך חזרה מהמצב "על ידי זה שלדור יבין שהוא הביא את המצב לאבסורד. אני חושב שהנושא יחזור לדיון נוסף ולשפיות, וידונו בחזרה עם ראש העיר על הנושא".

במהלך הכנת הכתבה פורסם, כאמור, כי שר הפנים, אלי ישי, נטל את השרביט וינסה להביא בעצמו להסדרה של התב"ע השכונתית, באמצעות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. לא הצלחנו לאמת את הפרסום עם משרד הפנים וגם לא לקבל פירוט נוסף. היום (ה') אמורה הנהלת מועצת העיר לשוב ולדון בתפוח האדמה הלוהט הזה, ולבחון את צעדיה הבאים.

פניית 'בשבע' לבקשת תגובה מהיועץ המשפטי לעירייה, יוסי חביליו, נענתה ע"י עו"ד דני ליבמן, המשנה ליועץ המשפטי לעירייה, בדברים שלהלן:

"יוסי חביליו בדרום אמריקה עד 22.02.10 ולא ניתן לקבל תגובה בלחץ זמן שכזה. אנו מבקשים לחכות עם הכתבה עד שיחזור. לדעתי זה לא הוגן לפרסם כתבה עם טענות אישיות כשחביליו בחו"ל ועוד לתת זמן קצר כזה לתגובה.

"בכל מקרה, אני יודע שכל הטענות האישיות מופרכות, אין כאן שום דבר אישי, אלא טיפול שיגרתי בעבירת בניה חמורה של בניית בניין של שבע קומות ללא היתר, ובניגוד לתכנית המתאר התקפה שמרשה רק שתי קומות.

"טענות העבריינים נגד פעולות האכיפה, כולל טענות לאפליה כביכול לעומת עבירות של תושבים

ערבים, נדחו על ידי בתי המשפט בכל הערכאות ועל ידי פרקליטות המדינה, לרבות פרקליט המדינה עצמו שנפגש עם עורכי הדין של העבריינים.

"המשתמשים בבניין יודעים שמדיניות התכנון החדשה של העירייה היא לאשר באזור בניינים של ארבע קומות בלבד, ולמרות זאת במשך שנה וחצי לא הרסו שלוש קומות שאין סיכוי שיקבלו היתר, ובחרו להפעיל לחצים פוליטיים על ראש העיר וחברי המועצה".