גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

רעיון מבריק - בגליון השבוע

תאונת דרכים קשה שעבר המריצה את הרב אורי בריליאנט להוציא אל הפועל את הרעיונות הרבים שגדשו את מוחו.
11/02/10, 11:01
אסתי רמתי

 

 "מדברים כל-כך הרבה על הבעיות שברשת, על אינטרנט רימון וכו'. אבל מצד שני, האינטרנט הוא כלי נפלא, עם כוח עצום. כל אחד יכול לפתוח כלי תקשורת משל עצמו בהשקעה של כמה שקלים לחודש, צריך להשקיע רק זמן. מדהים כמה טוב אפשר בעזרתו להשפיע על העולם, זה ממש סוג של גאולה"

 על אתר 'אוכלים טוב': "כיום נזרקות בחתונות כמויות עצומות של אוכל. יש עמותות שאוספות את המזון ומחלקות אותו כמו עמותת 'שולחן לשולחן', והרעיון שלי היה לתת תעודה לבעל אולם שתורם את השאריות. כל מה שנדרש ממנו זה לבקש מהמלצר לארוז את האוכל שנשאר"

 

חידה: מה הקשר בין מערבב סירים אוטומטי, גרעין תורני, חתול אבוד והדף היומי?

ובכן, כל הנ"ל מככבים באתרי אינטרנט מבית היוצר של הרב אורי בריליאנט, ר"מ בישיבת אמי"ת בבית שמש ומפתח קומפולסיבי של אתרים לטובת הציבור.

הרב בריליאנט נולד בשנת תשל"ט בארה"ב, אך גדל ברעננה. לאחר שסיים את לימודיו במדרשיית נועם עבר ללמוד בישיבת הר עציון, ומשם הגיע לבית שמש, כחבר הגרעין התורני וכר"מ בישיבה המקומית. עד לפני שנתיים וחצי התעניינותו באינטרנט לא חרגה משל הגולש הממוצע. אך בעקבות אירוע מכונן שעליו נספר בהמשך, הוא החליט להגשים חלום ישן ולהקים אתר להשבת אבידות.

"חשבתי שזה בסיסי שיהיה דבר כזה, ועוד לא היה", אומר הרב בריליאנט. "אני אדם שמאבד דברים ומוצא דברים, ואם אתה מוצא משהו, זאת בעיה. אין פתרון הלכתי עבור חפץ שנמצא במקום שקשה להכריז עליו. האתר מאפשר לכולם להגיע אל כולם, ובחינם".

הרב בריליאנט ניסה למצוא בין חבריו אנשי מקצוע שיתנדבו לבנות את האתר, אך גילה במהרה שלמרות הרצון הטוב העניין לא מתקדם. מתוך הבנה של "אם אין אני לי מי לי" הוא נרשם לקורס לבניית אתרים, והקים בכוחות עצמו את אתר 'איבוד' - 'אבן הטוען' הווירטואלית. כיום מדובר באתר השבת האבדות הגדול בארץ שמכיל בתוכו אלפי אבדות, וקולט בממוצע עשר הודעות נוספות מדי יום.

הגלישה באתר 'איבוד' (או ebood בלעז) היא בהחלט חוויה מעניינת. בין אלפי האבדות יש חפצים יקרי ערך כגון תפילין, מצלמות ותכשיטים, בעלי חיים שונים ומשונים, וגם שקית עם פיתות ובננות שנשכחה בטרמפ. אנשים מנצלים את הבמה החדשה יחסית כדי להכריז על אבדות שמעלות אצלם אבק מזה זמן רב. הרב בריליאנט מספר על אבידה שנמצאה לפני שלושים שנה וכעת התפרסמה באתר. תוכלו לצפות גם באבדות ביזאריות: פלטת שיניים תותבות שנשכחה על החוף או 'פוף' שנפל מרכב חולף.

מלבד לוח האבדות, האתר מכיל טיפים למאבדים ומאמרים תורניים בנושא השבת אבידה. קיים גם לינק  לסיפורי ההצלחה ("מצאתי את המצלמה!!!!! אתם קוליםםם!!!!") ובו אנשים מספרים על אבדות שהושבו אפילו לאחר עשרה חודשים. הרב בריליאנט זוכה לשמוע על הצלחה בערך אחת לחודש, אך ייתכן שיש מקרים נוספים שלא מדווחים. כמובן, ככל שיותר אנשים יכירו את האתר, יגדל הסיכוי למצוא דרכו את האבדה. "אני חושב שהציבור הדתי די מכיר את האתר", אומר הרב בריליאנט "ציבור חילוני קצת פחות, למרות שלהערכתי, כמחצית מהמשתמשים הם חילונים".

אגב, התמסרותו של הרב בריליאנט למצוות השבת אבידה לא מסתכמת באתר 'איבוד' בלבד. בעקבות פנייתו, חברי הכנסת ניסן סלומיאנסקי ואורי אריאל הצליחו להעביר בכנסת בקריאה ראשונה את 'חוק השבת אבדה', המחייב את המשטרה להקים אתר אינטרנט שיכריז על האבדות המגיעות אליה.

 

 מגרעינים ועד קשים זרחניים

לאחר סיפור ההצלחה של אתר 'איבוד', ראה הרב בריליאנט כי טוב, והמשיך להשתמש בכוח החשיפה של האינטרנט למטרות נוספות.

"אחרי 'איבוד' הקמתי את אתר הגרעינים התורניים, שמרכז את כל המידע לגבי הגרעינים. זה עוזר למי שרוצה למצוא לעצמו גרעין. אחר כך הקמתי גם את האתר 'אוכלים טוב', שמטרתו למנוע זריקת אוכל באולמות ובמסעדות. כיום נזרקות בחתונות כמויות עצומות של אוכל. יש עמותות שאוספות את המזון ומחלקות אותו כמו עמותת 'שולחן לשולחן', והרעיון שלי היה לתת תעודה לבעל אולם שתורם את השאריות, בדומה לתעודות החברתיות שמעניקה עמותת 'מעגלי צדק'. בניגוד לתעודה שלהם, שמצריכה השקעה כספית מצד בעל האולם בהטבת התנאים של העובדים, כאן כל מה שנדרש ממנו זה לבקש מהמלצר לארוז את האוכל שנשאר".

ואתה חושב שתעודה כזאת עוזרת?

"אם הלקוחות יהיו מודעים לנושא וישאלו את בעל האולם אם יש לו תעודה, זה יכול לעזור. הכול עניין של פרסום. האתר הוא בעצם רשימה של כל האולמות שתורמים את השאריות".

ומה לגבי מערבב הסירים האוטומטי? הרעיון המקורי הזה נלקח מאתר חביב שפיתחו במשותף הרב בריליאנט וניר בן משה ושמו 'פטנט חופשי'. צץ לכם בראש רעיון מבריק, אבל אתם די בטוחים שלא תעשו איתו כלום? אם תרשמו אותו באתר, ייתכן שיזם זריז יאמץ אותו ויפתח אותו לטובת האנושות. ב'פטנט חופשי' מופיעים עשרות רעיונות, חלקם של אנשים בעלי דמיון מפותח במיוחד (מה דעתכם על קשים זרחניים שנועדו למציאת הפחית האבודה באולם הקולנוע?), אך הרב בריליאנט מספר שיש כמה רעיונות שכבר נבדקים ברצינות על ידי יזמים. גם אם לא תראו מהעניין רווח כספי, זאת יכולה להיות חוויה מספקת לראות את הרעיון שלכם קורם עור וגידים.  

 

 גם החיילים בשטח לומדים   

עבור לומדי התורה, האתר החשוב והמושקע ביותר שהקים הרב בריליאנט הוא כפי הנראה אתר 'סיני'. מדובר באתר צעיר, בן חצי שנה בלבד, שהוקם כמעט כלאחר יד, ומהווה כיום כתובת למאות אם לא אלפי לומדי דף יומי. ייחודו של האתר בשיעור דף יומי קצר ובהיר במיוחד, בן עשר דקות בלבד, בליווי סרטון עם תרשים הסוגיה. את השיעור היומי ניתן לקבל למייל או לשמוע בטלפון, מה שמתאים לאוכלוסייה שאין לה מחשב או אפילו לחיילים בשטח.

הרב בריליאנט, איך אפשר להעביר שיעור דף יומי בעשר דקות? שיעור כזה אורך בדרך כלל לפחות ארבעים דקות.

"אני באמת נתקל באנשים שחושבים שמדובר בשיעור לא רציני בגלל האורך שלו. אבל לשיעור יש בעצם מטרה עיקרית, והיא לייעל את הלימוד על ידי סידור הסוגיה. כשהדף מאורגן הוא יוצא קצר יותר". 

אתה יכול להסביר איך אתה עושה את זה?

"תמיד אהבתי לסדר שיעורים, לראות את ההיגיון והמבנה שמאחורי הדברים. הגמרא מטבעה לא מסודרת. אם יש קושיה, היא מניחה בדרך כלל הנחות, וכל תשובה של הגמרא דוחה את אחת ההנחות. אם מבינים מה כל קושיה עושה ומה ההנחות, מקדימים את ההנחות ומסדרים. לכן השיעור בד"כ לא נערך לפי סדר הגמרא. גם אם יש נניח דיון מסוים, ואז הגמרא סוטה לנושאים צדדיים ובהמשך חוזרת לנושא הראשון, בשיעור אני אשים את הנושאים הצדדיים בסוף ואומר: עוד מעט נגיע לזה".

למי מיועדים השיעורים?

"השיעורים מיועדים בעיקר למי שרוצה להכין את הדף או לחזור עליו, אך גם לאנשים שבאמת אין להם זמן. עשר דקות זה לא הרבה, אך צריכים 'להחזיק ראש'. תרשימי הזרימה שבאתר עוזרים מאוד בנושא הזה".

אנשים אולי יאמרו שיש כאן זילות של הלימוד.

"ההפך, מבחינתי המטרה היא להציל את הלימוד. זה מאפשר לימוד לאנשים שאין להם זמן, ובעיקר מסדר ומעלה את הלימוד, כיוון שזה עוזר לאנשים להבין את הגמרא. אני יודע על עצמי שכשאני שומע שיעור, ואפילו המובן ביותר, קשה לי אחר כך לחזור על הדף. כשמארגנים את זה, קל יותר לזכור. יש אולי כאלה שיגידו 'למדתי דף יומי עשר דקות, אני לא צריך יותר ללמוד', אבל תמיד אפשר להגיד את זה. אמרו את זה גם על משנה תורה לרמב"ם, ועל כל מי שעשה משהו שמקל על הלימוד - קיצור שולחן ערוך, שמירת שבת כהלכתה, שטיינזלץ... כל אלה יכולים לגרום לזילות, כי עכשיו לא יפתחו שולחן ערוך, יפתחו את הקיצור. אבל ברור שבסופו של דבר זה רק עושה טוב, כי מי שרוצה ללמוד ילמד. קשה לי להאמין שיש מישהו שלמד עד עכשיו שעה, ובגלל השיעור הוא יוריד את זה לעשר דקות".

עד כמה השיעורים באמת רציניים, אפשר אולי ללמוד מהתגובות באתר, הנעות בין 'שכוייחים' ותודות סטנדרטיים להשתפכות של ממש. "השיעור ברמה שלא מוכרת כלל", כותב יוסי "הבהירות, התימצות, הסדר המיוחד ועל כולנה הקיצור, אין דומה לו. זה מעשה אומנות מיוחד ונפלא". "תודה על הכל", כותב יורם "ההסברים שלך תמציתיים, מדויקים ובהירים וקולעים לתוכן". "תודה רבה על השיעורים הנפלאים. אני מעביר כל יום דף יומי והשיעורים מהווים נקודת הכנה חשובה בשבילי", מברך אלי. ויום-טוב מקווה שהרב "ימשיך להנעימנו בשיעוריו המתוקים".

מלבד הפרגון, כל תגובה עניינית על תוכן השיעור זוכה למענה מהיר מהרב בריליאנט. לבקשה אחת אשר חוזרת ונשנית הוא לא מצליח לצערו להיענות - להקדים את פרסום השיעור ליומיים לפני היום שבו נלמד הדף. "בבוקר אני עובד כר"מ", הוא מסביר "ואחר הצהריים אני עובד לפרנסתי בבניית אתרים. את השיעורים אני מכין בדרך כלל בין עשר בלילה לשלוש לפנות בוקר. אם אני לא מעלה את השיעור בזמן, אנשים נלחצים ושואלים מה קורה. אם אצליח להקדים ביום זה יהיה נפלא".

 

האינטרנט כמקדם הגאולה

נכון לעכשיו השירותים באתר ניתנים חינם, והאחראים על תיפעולו מבצעים את המלאכה בהתנדבות מלאה. לא מדובר רק בהכנת השיעורים של הרב בריליאנט, שאורכת כאמור כחמש שעות מדי יום  - בלימוד וסיכום הדף, הקלטה ועריכה. גם תרשימי הזרימה המסייעים כל-כך ללימוד דורשים השקעה מרובה. הם נעשים על ידי אלי כהן, איש הייטק ירושלמי ששמע את השיעורים באתר, שלח לרב בריליאנט תרשים מעשה ידיו, ואומץ על ידו בחום. ישנם מתנדבים נוספים שמעלים לאתר סיכום כתוב של הדף, מפיצים לינקים ועוד.

הרב בריליאנט, יש להרבה אנשים רעיונות, אבל מעטים מאוד קמים ועושים. מה דוחף אותך?

"לפני שלוש וחצי שנים עברתי תאונת דרכים קשה, ומאז בעצם התחלתי בפרץ של יזמות. זו היתה תאונה חזיתית בדרך לגוש עציון, אזור שכולם נוסעים בו מהר, לדעתי שנינו היינו על מאה. יצאתי בנס עם כמה שברים בלבד.

"מה שאני הכי זוכר מהתאונה זאת ההרגשה של הפסיביות. שכבתי שרוע בתוך האמבולנס, והיו כמה ימים שבהם לא יכולתי לזוז. פתאום אתה מרגיש שלא אתה מנהל את העסק - שיש ה'. באופן מוזר, זה נותן לך כוח לעשות דברים. בדרך כלל לאנשים יש פחד לעשות, שמא זה לא יעבוד. אבל כשיש התבטלות לה' אתה לא פוחד, כי זה בכלל לא אתה".

באופן לא מפתיע, הרב בריליאנט לא נח על זרי הדפנה. למען האמת, עם שלוש שעות שינה בלילה הוא בקושי נח בכלל, אך יש לו עוד הרבה תכניות. באתר 'סיני', למשל, הוא רוצה להוסיף שיעור ארוך יותר בעיון, ולהוציא חוברת עם סיכומי השיעורים. לא ברור מתי בדיוק, הכול בהתאם למשאבים שיהיו לו. לסיום הראיון הוא מבקש לומר משהו על המדיה בה הוא פועל: "מדברים כל-כך הרבה על הבעיות שברשת, על אינטרנט רימון וכו'. אבל מצד שני, האינטרנט הוא כלי נפלא, עם כוח עצום. כל אחד יכול לפתוח כלי תקשורת משל עצמו בהשקעה של כמה שקלים לחודש, צריך להשקיע רק זמן. מדהים כמה טוב אפשר בעזרתו להשפיע על העולם, זה ממש סוג של גאולה".