גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מפוכחים ומפוקחים - בגליון השבוע

לקחי פרשת 'פריזמה': ניגודי אינטרסים ופיקוח לא אפקטיבי עלולים ליצור מצב שהחסכונות ארוכי הטווח של הציבור לא יטופלו כראוי
11/02/10, 11:01
פרופ' בן ציון זילברפרב

 

שוק ההון בישראל מפוקח כיום על ידי שלוש רשויות שונות. אגף שוק ההון במשרד האוצר מפקח על החיסכון הפנסיוני שלנו (קרנות הפנסיה), קרנות ההשתלמות ועל חברות הביטוח. הרשות לניירות ערך ממונה על המסחר התקין בבורסה ובנק ישראל מפקח על המערכת הבנקאית. עד לפני מספר שנים פיקוח אפקטיבי על חברות הביטוח כמעט ולא היה קיים, עקב כמות כוח האדם המצומצמת שעמדה לרשות אגף שוק ההון. על אף שיפור ניכר שחל בשנים האחרונות, עדיין נותר האגף כגוף הפיקוח החלש ביותר, מבחינת המשאבים העומדים לרשותו.

הרפורמה של ועדת בכר העבירה את כספי החיסכון ארוך הטווח שלנו מהבנקים, שפוקחו על ידי בנק ישראל ובתחום של קרנות הפנסיה וההשתלמות גם על ידי משרד האוצר, אל חברות ביטוח וגופים חיצונייים שקמו לצורך זה. כאמור האפקטיביות של הפיקוח על גופים אלו היא הנמוכה ביותר. במצב שנוצר הועברו מאות מיליארדים של חיסכון מפיקוח הדוק לפיקוח אפקטיבי פחות.

סוגיה נוספת שעלתה היא התחרות על תשואות. על אף שמדובר בחיסכון ארוך טווח שצריך להימדד בתשואה שהוא מביא לאורך זמן, נוצרה תחרות על תשואות חודשיות. זאת ככלי שיווקי שנועד לשכנע חוסכים להצטרף או להעביר חסכונות אל הגופים המנהלים. גם בפרשת 'פריזמה' וגם בפרשות אחרות נראה שהלחץ הזה, בצירוף תמריצים המעודדים תשואה מבלי להתחשב בסיכון, הביאו להחלטות השקעה שאינן נכונות.

מה הלקחים שיש להפיק מכך? ראשית, העמדת משאבים ראויים לפיקוח על החיסכון ארוך הטווח. זאת ניתן לעשות או בדרך של תוספת כח אדם לאגף שוק ההון, או על ידי העברת הפיקוח בתחום זה לבנק ישראל (כפי שהציע הבנק לאחרונה בהתנגדות עזה של משרד האוצר) או דרך איחוד רשויות הפיקוח (בווריציות שונות) כפי שהצעתי בעבר. שנית, בניית מבנה תמריצים נכון לעוסקים בניהול כספנו, שיבטיח שכל תגמול המבוסס על תשואה יתחשב גם בסיכון שנלקח. שלישית, לדאוג כי לגופים המנהלים את כספנו לא יווצרו אינטרסים מנוגדים מובנים כדוגמת ניהול של הכספים העצמיים שלהם יחד עם  החיסכון שלנו.