גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ברלין, רגע לפני - תרבות ופנאי (ספר)

הרומן הגנוז של לאה גולדברג מצליח להחיות את התקופה ואת התחושות המבולבלות של יהודי גרמניה בשנות ה-30.
11/02/10, 11:01
עפרה לקס

 

 'אבדות' - רומן גנוז, לאה גולדברג, ספריית פועלים, 380 עמ'

יש משהו נועז במעשה של ספריית פועלים. ההוצאה לאור של יצירה שכותבה החליט דווקא לגנוז אותה, היא התערבות בוטה בהחלטותיו האישיות. גולדברג, שהלכה לעולמה לפני 40 שנה, לא יכולה לערער על המעשה ולו במשפט אחד, וספריית פועלים מלווה את הוצאת הספר בהסברים כמעט התנצלותיים.

מצד שני, אין ספק ש'אבדות' מעשיר את המבט של הקורא הן בהיבט הספרותי שלו, והן בהיבט חשוב יותר שהוא המבט על גרמניה בכלל וברלין בפרט, של שנות ה-30 במאה הקודמת, על האווירה שבה, ועל הזהות היהודית של המשכילים באותה עת. גולדברג, כך חושבים, כתבה את היצירה המקיפה לפני מלחמת העולם השנייה, ואף פירסמה פרקים ממנה בעיתונות. ייתכן שהחליטה שלא להוציאה כספר, בגלל התוצאות הנוראות של המלחמה.

 הדמות המרכזית של הספר הוא יהודה אלחנן קרון, שהוא גם חנן, וגם יואן אלכסנדרוביץ'. קרון הוא משורר יהודי בן תחילת המאה ה-20, שילדותו עברה עליו ברוסיה, ובה חווה גם את המהפכה הקומוניסטית. בבגרותו החליט לעלות לישראל והצטרף לקיבוץ. קרון נישא והתגרש, והקוראים פוגשים אותו בברלין, אליה הגיע לרגל עבודה אקדמית, הקושרת בין המיסטיקה באיסלאם, בחסידות ובזוהר.

קרון נע בין זהויות. הדבר מוטבע משמותיו ואישיותו נשקפת אליו מהדמויות הסובבות אותו: אנטוניה, הסטודנטית הגרמניה והצעירה, לילי, גרושתו הגליציאנית המתגוררת בארץ, אליזבת, מורה יהודיה סוציאליסטית המאמינה בכל מאודה בגרמניה, אחותו שהיא חלק מהמפכה הקומוניסטית ועוד. גם הגברים הסובבים את קרון ממחישים פינות באישיותו: המתבולל והיהודי הדתי, הדוקטור הגוי החותר תחת המשטר ואחרים. תוך כדי עלילה שנארגת סביב אנטוניה ולילי, העבודה המדעית, שירו הטוב ביותר של קרון שהולך לאיבוד ועוד, הולכות התופעות בברלין הנאורה ומחמירות, וזהותו האישית של קרון, כמו גם מקומו בעולם הולכים ומתבררים.

גולדברג מביאה את קולות התקופה באופן אותנטי וממחיש. סיפרה מקים את המציאות ההיא לתחייה בכל המובנים, החל מתיאורי נוף ותחושה, דרך דיאלוגים ומחשבות, ועד למציאות היומיומית. דרך הספר ניתן ללמוד וגם להזדהות עם מניפת התגובות לכך שה'חומים' החלו לדחוק את התרבות החוצה, ואיך כל מיני עבדים החלו למלוך על מתחריהם היהודים. התיאורים הכה אישיים ממחישים לקורא בצורה בלתי אמצעית את הנוודות הזהותית של היהודים באותה תקופה: יהודי רוסיה שחלקם הזדהו עם מטרות המהפכה ונשארו חיילים נאמנים לה. אחרים שנטרו לרוסיה טינה אך חיכו שהקומוניזם יעבור, ברלינאים שנטמעו בתוך העם הגרמני אך החלו להיבעט החוצה, ואחרים ששמרו על יהדותם, אך לא ראו בפלשתינה, הארץ בה לא נשמרו מצוות וא-לוקים היה מושג שהס מלהזכיר, אופציה ראויה.

לקראת סופו של הספר, בניין הקלפים של מכריו של קרון הולך ומתמוטט. הם מבינים שהעתיד בארץ הנאורה צופן רק רע והם אורזים את מיטלטליהם אחד אחד, ומוצאים להם יעד חדש. קרון מרגיש, אולי בפעם הראשונה, שיש לו 'מולדת' והוא שב לישראל.

הקריאה ב'אבדות' היא קריאה כבדה. גם בגלל השפה אך גם בגלל תהפוכות הנפש של הגיבור ושל המציאות. עם זאת, הוא מביא מציאות לא מוכרת וחשובה, וניחוח נדיר של ספרות מן הזן הגבוה.

ofralax@gmail.com