חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הציבור בוכה, ובצדק - שולחן עורך

תחושת האבל של הציבור הדתי-לאומי זו התגובה הנכונה גם מצד טבע הנפש וגם מבחינה תורנית, אומר הרב יהושע שפירא, אחד מעשרת חברי 'פורום תקנה' החתומים על ההודעה שהסעירה השבוע את הציבור.
18/02/10, 10:11
עמנואל שילה

 

ייקח עוד הרבה זמן עד שנעכל את החדשות המרות וניישב בתוכנו את סערת הרגשות שפרצה השבוע בציבור הדתי-לאומי. הפרסום אודות המעשים החמורים שנקשרו בשמו של אחד הרבנים האהובים והנערצים על רבים, כאשר מי שמפנה את האצבע המאשימה הוא טריבונאל מכובד ביותר של רבנים חשובים ואישי ציבור נכבדים, אינו מאפשר התעלמות או הדחקה.

תלמידים צעירים ומבוגרים שהרב מרדכי אלון היה המדריך הרוחני שלהם, מורם ורבם, מתייסרים כעת בכאבו, מתביישים בבושתו, מסרבים להאמין לדברים. ובמידה שהספק מחלחל בליבם - עולמם מתמוטט עליהם.

אנשים מכל שדרות הציבור ששתו בצמא את שיעוריו הפופולאריים של הרב מרדכי אלון והשתתפו ב'טישים' שערך, תוהים כעת בכאב האם כל החווייה הרוחנית הנפלאה הזאת היתה מזויפת חלילה? האמנם הדרשן המופלא הזה שהביא אותנו לשיאים של הנאה מלימוד תורה מסוגל חלילה למעשים חמורים, כפי שמעידים עליו רבנים גדולים ואישי ציבור חשובים? האם ייתכן שהכול שקר וטעות, שמישהו כאן נפל בפח והוציא את דיבתו של נקי וצדיק?

ואם נכונות ההאשמות, מה בעצם משמעותן? הרי לא היה חסר הרבה כדי שאדם כמו הרב אלון, במעמדו הרבני החינוכי והציבורי, יצורף בעצמו לפורום 'תקנה'. ואם גם אדם כמוהו חשוד על עבירות חמורות, על מי כן אפשר לסמוך?

על אף שעודנו נתונים בסערת רגשות, ננסה בכל זאת לעשות קצת סדר במחשבות. עם כל הקושי והכאב, נראה כי אם ברצונו לשקם את מעמדו התורני והציבורי - חובת ההוכחה מוטלת כעת לפתחו של הרב אלון. ועד שיעשה כן, אף שאיננו נביאים ולא נוכל לדעת בוודאות מה היה, אין מנוס מלאמץ את החלטות 'פורום תקנה' שיימנע משיעורי תורה לרבים ומהדרכות אישיות.

שני גורמים עיקריים מובילים להנחת העבודה הזאת, גם בלי שראינו את הפרוטוקולים החסויים ואת המסמכים השמורים בידי הפורום. הגורם האחד הוא משקלם התורני, הציבורי והמשפטי של חברי הפורום, בו יושבים אנשים ונשים ממגוון זרמים ודיסציפלינות שביחד יוצרים גוף מאוזן, נבון, שקול ואחראי שאין לו אינטרס לטפול אשמות שווא. הניסיונות לרמוז כאילו הכול קנוניה שנובעת מקנאה ברב הכריזמטי והנערץ אינם מתקבלים על הדעת, כאשר כמה וכמה מחברי הפורום מפורסמים כאנשים צדיקים וישרים שלעולם לא היו נותנים את ידם לעוולה שכזאת.

הגורם השני הוא הצעד מרחיק הלכת של הרב אלון, שלפני מספר שנים קיבל בהכנעה את פסיקת הפורום, עזב את כל עיסוקיו וגזר על עצמו גלות. כמעט אי אפשר שלא לראות בכך יותר משמץ של הודאה באשמה, וההסברים האחרים שניתנים לכך אינם משכנעים.

הרב אלון אינו אדם חסר אמצעים, תומכים או ידידים רבי עוצמה והשפעה. אילו היה משוכנע בחפותו, יכול היה להיאבק עליה. גם כעת הוא עדיין יכול. אדרבה, זה המקום לקרוא לו, להתחנן אליו: אם אכן הינך משוכנע בחפותך, קום ותבע דין צדק. יכול אתה להגיש בבית משפט תביעת דיבה נגד אנשי הפורום. הרי אין להם שום חסינות. הם שיידרשו להוכיח כי אמת דיברו, ואם ההוכחות שבידיהם קלושות - זה יתברר חיש מהר. לחילופין, ואולי מוטב כך - דרוש הקמת בית דין של גדולי הדור שאינם חברי הפורום ובפניו יתבררו הדברים. ועד אז, גם אם לא נתייחס אל ההאשמות כאל אמת מוחלטת, אין לנו ברירה אלא לחשוש כי יש דברים בגו, להיזהר ולהזהיר.

 

 באי כוח הציבור

הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת-גן, הוא אחד מעשרת חברי הפורום שעסקו בבירור הפרשה. הרב שפירא ידוע כמחנך רב השפעה ובעל אמירה חינוכית בתחומי הצניעות, הקדושה והתשובה, לוחם אמיץ למען טוהר המחנה. בצד נכונותו לשתף פעולה עם האגף הליברלי במאבק מול הטרדות מיניות, הוא ידע גם לצאת למאבקים חריפים מול נציגי אותו מחנה בנושאים אחרים. את המשכו של טור זה אקדיש לדברים ששמעתי מפיו אתמול, גם על דרך עבודתו של פורום 'תקנה' בפרשה חמורה וכאובה זו וגם על אופן ההתמודדות המחשבתי והרגשי עם האשמות הוועדה כלפי הרב אלון. רשות הדיבור לרב יהושע:

"ראשית, אני רוצה להקדים: אנחנו בחודש אדר, ומתקיים בנו הפסוק 'ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד. שק ואפר יוצע לרבים'. זהו שבר נורא".

מה באמת אומרים לאנשים שבעיניהם הרב מרדכי אלון הוא דמות רוחנית נערצת? איך מי שראו בו מורם ורבם יכולים להתמודד עם הפרסום הזה אודותיו?

"התשובה לזה לא מסתיימת במשפט אחד וביום אחד. עכשיו צריך לבכות. חז"ל מחלקים את תקופת האבלות - עכשיו זה שלושה ימים לבכי. יש תדהמה בציבור, לא צריך מיד לנחם אותו ולומר לו להמשיך בחיים, להתגבר. מי שמתו מוטל לפניו - בוכה. לא אומרים לו 'עכשיו תתחזק'. היום הציבור בוכה, ובצדק. זו התגובה הנכונה, גם בצורה הטבעית לנפש וגם מבחינה תורנית. זה יום כאב ואבל לציבור הרחב. לא צריך לפתור את זה מיד, זה ייקח זמן, זה תהליך".

מהן ההגבלות שנגזרו על הרב אלון?

"אני מדגיש שלא הייתי אז בהרכב. מדובר בשלב בו היו חמישה בהרכב. בראשו עמדו הרב יעקב אריאל והרב אהרון ליכטנשטיין, וחברים נוספים בו היו בני להמן, פרופ' ידידיה שטרן ויהודית שילת. הם שמעו את המתלוננים - מדובר ביותר מאחד. הם גם נפגשו עם הרב אלון והוא הודה בפניהם. היתה פגישה אחת איתו, תוך כדי דיון על התלונה הראשונה, שכללה אמירה שלו שהוא שב בתשובה וחוזר לדרך המלך. אבל הסתבר שבאותה תקופה בה דנו בתלונה הראשונה, חלו האירועים שהובילו בהמשך לתלונה הבאה.

"לאחר התלונה השנייה, כשזה יצר משבר אמון קשה בין הצדדים, הוטל עליו על ידי ההרכב להפסיק כל פעילות ציבורית, להפסיק ללמד תורה, ובעיקר לחדול מלהיפגש עם פונים לייעוץ אישי בתנאי יחידות, שזה היה עיקר הבעיה.

"הדבר הוגבל לתקופה של 8 שנים, שלאחריה לא יהיה ביטול אוטומטי של ההגבלות אלא העניין יעלה לדיון מחודש. בעניין זה היתה הכתבה מצידו של הפורום, בניגוד לפעם הראשונה בה הוא קיבל על עצמו את הדברים ועבד בשותפות".

רבים שואלים האם לא היתה דרך לטפל בתלונות באמצעות המשטרה.

"אנחנו תמיד ממליצים על חקירת משטרה. השבוע למשל ניתן פסק דין במקרה שהועבר למשטרה על ידי הפורום והגיע לבית המשפט. הפורום נועד למצבים בהם הדרך הזו חסומה, כשהמתלונן לא רוצה להיחשף, או מסיבות אחרות. יש דברים שאין בהם בעיה פלילית, אבל הם בעייתיים מדין בין אדם למקום או בין אדם לחברו".

נשמעו גם טענות שהטיפול החשאי שלכם בפרשה עד לפרסום ההודעה השבוע יצר סיכון למעשים נוספים.

"החשש הוא כבד מאוד. אתה בין הפטיש לסדן. תראה כמה נפגעים יש היום מעצם הפרסום. זה מוטט את עולמם של אלפים, זה נורא ואיום. גם המתלוננים לא רוצים שזה יפורסם. גם הפוגע ומשפחתו סובלים. אנחנו לא מעוניינים בענישה, לא באים לחפות, ואנחנו לא צהובון. אנחנו שומרים על ענייניות ושוקלים את מכלול ההיבטים. מטבע הדברים, מודבר פה בדברים דקים שדורשים הרבה שיקול דעת. ההרכב שקל הרבה מאוד את העניין וההבשלה הגיעה עכשיו, ובצדק".

מה פשר ההרכב המגוון שכולל רבנים, משפטנים, ארגוני נשים? האם לא עדיף להקים בית דין כהלכה שיטפל בדברים הללו?

"ראשית, בדברים אלו אין לבית דין סמכות אמיתית, כי היום אין עונשים בבית דין. גם מבחינת דיני התורה בית דין לא רלוונטי כאן, כי מה יעשה בית דין בלי שני עדים? זה לא לפי כללי ההלכה, ברור שכללי בית דין בישראל לא חלים פה. אולם גדולי ישראל בעבר שימשו לא רק כפוסקי הלכה, אלא גם כבאי כוח הציבור. סמכות הפורום הזה היא כבאי כוח הציבור, והציבור הוא מגוון ורוצה לראות בפורום את באי כוחו. לכן הפורום מגוון ולא רק פורום של רבנים".

מדוע נבחרו דווקא האנשים הללו לשבת בפורום? מי מינה אתכם בעצם לתפקיד?

"אלו אנשי ציבור, באי כוח הציבור, כל אחד לפי עניינו ומקומו. דיסקרטיות היא קו אופי בולט בעניינים האלו, לכן הפורום לא מונה ע"י בחירות. יודעים שיש אמון באנשים האלו, למשל הרב יעקב אריאל, הרב אהרון ליכטנשטיין. מי שאומר שהצוות הזה לא נאמן עליו - אם הרב ליכטנשטיין הוא לא שליח ציבור, או אם הרב אריאל הוא לא שליח ציבור, אז מי הוא שליח ציבור?"

האם אתם ממליצים במקרים מסוג זה לפנות קודם כל אליכם לפורום?

"אנחנו הכתובת השנייה. הכתובת הראשונה היא המשטרה. מי שצריך תמיכה כדי להגיע למשטרה יכול להיעזר בנו. בשום פנים אנחנו לא באים להחליף את רשויות החוק, הן הכתובת הראשונה. אנחנו באנו למלא את החלל שנוצר".

אולי הטיפול שלכם עדיף משל המשטרה ולא רק כשאין ברירה?

"מדינה מתוקנת לא יכולה שתהיה לה מערכת חוק אלטרנטיבית בנושאים פליליים. אנחנו לא אומרים שדווקא הטיפול שלהם יותר טוב, אני לא נכנס לזה, וזה גם בעייתי שהם לא דנים עפ"י חוקי התורה, אבל אי אפשר לנהל מדינה מתוקנת ע"י שתי מערכות חוק. אנו מתאמים הכל עם רשויות החוק - היועמ"ש לממשלה, פרקליט המדינה והמשטרה - כי איננו מחליפים אותם אלא באים להשלים את תפקידם".

 

 קול צלול וסולידי

מבחינת הלכות קבלת לשון הרע, איך הציבור צריך להתייחס להודעת הפורום? האם להתייחס לכך כאמת מוחלטת או רק כאל חשדות?

"אי אפשר להתייחס לכך כאמת מוחלטת בשום פנים, כי לא נעשה פה חיקור דין. אבל גם כאשר מדובר בחשש בלבד שהדברים נכונים, יש דרגות שונות ברמת האמינות של החשש, ומה שפרסם הפורום עומד על דרגת חשש כבדה ביותר".

מה אפשר לומר למי שימשיכו להאמין ברב אלון ולא יקבלו את ההאשמות?

"קודם כל אני רוצה לכאוב את כאבם. אנו במצב כאוב עד עומק הלב. אני חושב שבתום ימי האבלות, ובתום הסערה שיש בה כל מיני רוחות, הקול הצלול והסולידי שבו פתח ההרכב את הדיון הוא זה שבסופו של דבר יישאר. אנשים יבינו שעם כל הכאב - ההכרעה של הפורום נכונה. אם יהיה קומץ שלא יקבל - נקבל זאת מתוך הבנת הכאב. לא מדובר כאן רק בנוער, זה כולנו. הדמות של הרב אלון היתה בעלת משקל מיוחד במינו בהפצת תורה, בלהאהיב תורה. יש כאב כבד מנשוא של כולם. אם מישהו לא יוכל להירפא מהכאב, לא נוכל לגנות זאת".

אנשים יכולים לומר עכשיו: אם לאדם גדול קורה דבר כזה, למה מצפים ממני? ולחילופין, ירגישו שאין על מי לסמוך יותר, כי מי יודע מה מסתירים האנשים שאותם אנחנו מעריצים?

"את עומק הפלא והתהומות של דמות האדם המוצגת בשאלה, צמצמו רבותינו בשלוש מילים: 'אין אפוטרופוס לעריות'. הגמרא מספרת על גדולי ישראל שהעידו על עצמם שהיו עלולים ליפול והתגברו. מסופר על רב עמרם חסידא, על רבי  עקיבא. גם על גדולי עולם חל הכלל שאין אפוטרופוס לעריות".

ובכל זאת, איך אפשר לראות ברב מצד אחד מלאך ה' שמפיו מבקשים תורה, ומאידך לדעת שעלולים לקרות לו דברים כאלה?

"על זה אמרו חז"ל 'אל תאמן בעצמך עד יום מותך'. גם יוחנן כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים התפקר ונהיה צדוקי. נפש האדם היא דבר פלאי שנמצא מעל הסתירות הרציונליות. לכן אנו נקראים "אנשי קודש" - מצד אחד אנושיים על כל המשתמע מכך ומצד שני קודש. האדם תמיד חי במתח שבין הדברים, יכול לנסוק לשמים ויכול להגיע לתהומות הבהמיות. כמו שאהבת ה' מתקיימת 'בשני יצריך' - יצר הרע לא פוסק גם במצווה עליונה זו של אהבת ה'. את זה אפשר להבין לא מהמקום הרציונאלי אלא הפנימי של האדם".

עד כאן הרב יהושע שפירא. ומשפט שלי לסיום: אחרי הכול אני סבור שהציבור הדתי-לאומי יכול להתגאות בדרך הטיפול בפרשה הכאובה הזאת, מתוך מטרה לתקן ותוך חתירה למזעור הפגיעה בכל הנוגעים בדבר. אם אכן יש אמת חלילה בהאשמות, דרך הטיפול בהן ראויה ללימוד ולחיקוי על ידי כלל החברה הישראלית. ניסיונות 'בשבע' לקבל התייחסות נרחבת להאשמות הפורום מצד הרב אלון ואנשיו לא השיגו תוצאות עד לסגירת הגיליון.