בשבע 381: ביומו תיתן שכרו

עודד מזרחי , ד' באדר תש"ע

 

אבו-ג'מיל היה שונא יהודים מושבע וחיפש כל עילה להתלוצץ עליהם ואף לפגוע בהם, ואילו אבו-יחיא טען שלא כדאי להסתבך עם היהודים, מפני שיש להם כוחות משמיים. בדיוק בשיאו של ויכוחם באותו יום עבר במקום אחד מחכמי היהודים, זקן כבן שמונים, עם זקן לבן ומצנפת לראשו. הוא התנהל לאיטו עם מקל לעבר בית הכנסת הסמוך

השוק הראשי של דמשק המה אדם. סוחרים הציעו את מרכולתם לקונים הרבים. קולות של עמידה על המקח וגם צעקות תגרה נשמעו מכל עבר.

בפתח השוק ניצבו שני סוחרים ערבים, אבו-ג'מיל ואבו-יחיא. אבו-ג'מיל היה מוכר אבטיחים ואילו לאבו-יחיא היה דוכן של מיני ירקות.   

במשך רוב היום לא התפנו השניים לשוחח ביניהם מחמת עומס מלאכתם, אבל מדי פעם, כאשר תנועת הקונים התדלדלה, ישבו על שרפרפיהם, שתו קפה והחלו לשוחח על הא ועל דא.

אבו-ג'מיל היה שונא יהודים מושבע וחיפש כל עילה להתלוצץ עליהם ואף לפגוע בהם, ואילו אבו-יחיא טען שלא כדאי להסתבך עם היהודים, ובפרט לא עם חכמיהם, מפני שיש להם כוחות משמיים. השניים נהגו להתווכח ביניהם בעניין הזה. אבו ג'מיל תיאר כיצד התעלל ביהודים ולא אירע לו מאומה, ואילו אבו-יחיא סיפר על כוחם של חכמי היהודים ומה אירע לכל מי שניסה לפגוע בהם.

בדיוק בשיאו של ויכוחם באותו יום עבר במקום אחד מחכמי היהודים, זקן כבן שמונים, עם זקן לבן ומצנפת לראשו. הוא התנהל לאיטו עם מקל לעבר בית הכנסת הסמוך.

אבו-ג'מיל הביט בזקן בבוז ואמר לאבו-יחיא:

"איזה כוחות יש לזקן היהודי הזה?! הרי הוא אפס מוחלט!"

"אל תצחק עליו", אמר אבו-יחיא, "כבר אמרתי לך שלא כדאי לצחוק על היהודים הזקנים".

"אבל מה הוא יכול לעשות לי?!", קרא סוחר האבטיחים, "הרי היהודים כאן חסרי אונים. אין מי שיגן עליהם!"

"אל תהיה בטוח כל כך", אמר לו חברו.

"רוצה לראות?!" שאל אבו-ג'מיל.

אבו-יחיא ניסה לשכנע את חברו שלא יפגע בזקן היהודי. בכל זאת אבו-ג'מיל קם על רגליו, ניגש לדוכן האבטיחים הרחב שלו, בחר אבטיח גרוע, חצה אותו לשניים בסכינו, והוציא מחציו את תוך הפרי עד שנשארה בידו קליפת אבטיח.

הוא ניגש לעבר הזקן היהודי שדידה לאטו והניח את הקליפה על ראשו.

הזקן הסב את פניו בחוסר אונים לעבר הרשע, ונראה מעורר רחמים. נחלי מיץ אדום זבו מהקליפה הירוקה על פניו המקומטות והכתימו את זקנו הצחור. אבו-ג'מיל צחק בבוז, אבו-יחיא גער בו על מעשהו. כמה נערים ערבים צחקו על הזקן האומלל וחבטו על הקליפה.

הזקן היהודי הסב את פניו למרום בעוד קליפת האבטיח על ראשו, עצם את עיניו בצער והחל למלמל ללא הפוגה. אחרי רגע ארוך סיים את דבריו, הסיר באיטיות את הקליפה מעל ראשו, הניחה בצד הדרך, והמשיך לדדות בדרכו לעבר בית הכנסת לקול צחוקם של מוכר האבטיחים והנערים.

לאחר כשעה חזר אותו יהודי זקן ליד השוק בדרכו מבית התפילה לביתו. בפתח השוק הייתה הסתודדות גדולה ונשמעו קריאות מכל עבר. הוא נעצר ושאל את סוחר הירקות בשל מה המהומה.

"סוחר האבטיחים שלידי התמוטט לפני זמן קצר, נפל על הרצפה ומת במקום. אף אחד לא הבין מה קרה לו. הוא היה בסך הכל בן שלושים וחמש, בריא לגמרי, אכבר-גבר".

הזקן הנהן בראשו והמשיך בדרכו.

אחרי רגע מיהר סוחר הירקות בעקבותיו.

"רק רגע יא-סידי, אתה זכור לי. האם לא עברת כאן לפני שעה, והסוחר שם על ראשך קליפת אבטיח?!"

הזקן התבונן בו בחשש מה, ולאחר שחש כי לא אורבת לו סכנה מאותו ערבי, הודה:

"נכון, זה הייתי אני".

"מה אתה אומר?!", הזדעק הסוחר, "אמרתי לשוטה הזה שלא כדאי להתעסק עם היהודים ובפרט עם הזקנים שלהם! רק תגיד לי דבר אחד, במחילה מכבודך. ראיתי שכאשר המנוח הניח את הקליפה על ראשך, הסתכלת בשמיים ואמרת כמה מילים. אני מבקש ממך בכל לשון שתגלה לי מה אמרת!"

החכם היהודי התבונן פעם נוספת בפני הערבי ואמר:

"דיברתי עם ריבון העולמים ואמרתי לו כך: 'ריבונו של עולם. בדרך כלל אתה ארך אפיים לטובים ולרעים. אתה לא ממהר להיפרע מאף אחד על מעשיו הרעים, יהיה מי שיהיה, גם בגלל הבחירה החופשית וגם בגלל שאתה רחמן ונותן לכל יצור אנוש אפשרות להתחרט על מעשיו. אתה נותן לכולם אשראי גדול, ורק כאשר יש לאדם חוב גדול מאוד, אתה נאלץ להיפרע ממנו. הפעם אני מתחנן לפניך שתחרוג מדרכך ותדאג לכך שהסוחר הזה ישלם במזומן'..."    

   יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il