בשבע 382:איפה הוא יוסף אחינו?

ברגע האחרון, בלחץ ההתיישבות ותומכיה, מערת המכפלה הוכנסה לרשימת אתרי המורשת, אבל את יוסף אחינו, שקברו נכבש וחולל, שוב השארנו בידי הישמעאלים.



עמנואל שילה , י"א באדר תש"ע

 

 1. מלכתחילה התכוון ראש הממשלה נתניהו להשאיר את מערת המכפלה מחוץ לרשימת אתרי המורשת. רק בלחץ אנשי היישוב היהודי בחברון, מועצת יש"ע ושדולת ארץ ישראל בכנסת, הוחלט ברגע האחרון שגם האתר היהודי הראשון בארץ ישראל, השדה אשר קנה אברהם בארבע מאות שקל כסף, מקום קבורת אבותינו ואימותינו, ראוי גם הוא להיחשב לאתר מורשת בישראל.

מדוע היה צורך בלחצים כדי להשיג עניין אלמנטרי שכזה? התגובה הפלשתינית הזועמת מספקת את ההסבר. בעיני אבו-מאזן, טענות לזיקה ישראלית למערת המכפלה ולקבר רחל הן פרובוקציה.

נתניהו ניסה לחסוך את העימות מול הפלשתינים, אבל ערנותם של 'כוחותינו' לא הותירה לו ברירה. הוא העדיף ללכת הפעם עם הצדק היהודי ולהתעמת עם הפלשתינים, ולא להצטייר כפחדן המתכחש לאושיות המורשת היהודית בארץ ישראל.

שוב מתברר שלחץ ציבורי ופוליטי הוא הדרך היעילה לגרד מנתניהו וממשלתו החלטות לטובת המפעל הציוני בארץ הקודש. בלי הלחץ המאזן הזה, הוא ייכנע שוב ושוב ללחץ הבינלאומי והפלשתיני. הגיע הזמן שנלמד את הלקח הזה: אל תהיה צודק, תפעיל לחצים. לחץ על נתניהו יכול להועיל גם בחזית הקפאת הבנייה, במאבק נגד הכפייה על חיילים מצפוניים להשתתף בגירוש, בסוגיית השבת ההסדר לישיבת הר ברכה, איפה לא.

 

2.  על רקע צירופה של מערת המכפלה, בולט בהיעדרותו מהרשימה מקום שגם עליו אמרו חז"ל שזכותו של עם ישראל בו אינה ניתנת לערעור: קבר יוסף, השדה אשר קנה יעקב במאה קשיטה. הזכות הישראלית לנוכחות ושליטה באתר יהודי קדוש זה מעוגנת גם בהסכמים שנחתמו במסגרת תהליך אוסלו, בהם יועד קבר יוסף להיות מובלעת ישראלית בתוך שכם. חולשה ישראלית מתמשכת מול התוקפנות הרצחנית של הפלשתינים הביאה להפקרת המקום, חילולו והזנחתו.

מתקפה חמורה ורצחנית ראשונה על קבר יוסף נערכה בימי 'אירועי המנהרה', ערב סוכות תשנ"ז. חמושים פלשתינים סבבו את מתחם הקבר ותקפו באש את חיילי צה"ל ששמרו על המקום. כמו במקרים רבים אחרים בימי תהליך אוסלו, צה"ל נמנע מלהפעיל את מלוא עוצמתו מול התוקפים כדי לא לפגוע ב'תהליך השלום'. במהלך ניסיון לפרוץ ולהושיט סיוע לכוחות הנצורים נהרגו 6 מחיילי צה"ל באש המחבלים.

ממשלת נתניהו הראשונה לא הענישה את הפלשתינים על תוקפנותם באמצעות העמקת האחיזה הישראלית במתחם הקבר ובעיר שכם. במקום זה החלו דיבורים על הסכנה וחוסר התוחלת בנוכחות הישראלית בלב עיר ערבית. הפלשתינים למדו את החולשה הישראלית והבינו את המסר.

 

3. ארבע שנים מאוחר יותר, בראש השנה תשס"א, תקפו שוב הפלשתינים את מתחם הקבר. במהלך אחת הפרשיות המבישות בתולדות צה"ל התעכב פינויו של החייל הפצוע מדחת יוסף, אשר דימם במשך שעות ארוכות עד שמת מפצעיו, בעוד ראש הממשלה ברק והרמטכ"ל מופז מורים להימנע מפריצה חמושה, ולהסתמך על כוחות 'הביטחון המסכל' הפלשתיניים שיחלצו את הפצוע.

שבוע לאחר מכן נסוגו כוחות צה"ל מקבר יוסף, לאחר שהובטח להם ע"י 'מקביליהם' הפלשתינים כי האתר הקדוש יישמר ולא יחולל. אלא שלאחר הנסיגה מיהרו אלפי פלשתינים לזרוע הרס וחורבן במתחם, להצית את המבנה באש ולנתץ את הציון שמעל הקבר. למשמע הבשורה המרה, הלום צער וכאב, יצא הלל ליברמן ללכת ברגל מאלון מורה אל המקום הקדוש שהופקר בידי האויב. מרצחים ערבים תפשוהו בדרך וניקבו את גופו בכדורים.

כזו היא המורשת הפלשתינית לשימור אתרים. מורשת של התנפלות אספסוף, של רצח, הרס וחורבן. ובשם אותה מורשת של צדק פלשתיני הם באים לערער על זכותנו להכריז על שורשינו בארץ אבותינו.

 

4.      לפני מספר שבועות סערה המערכת הציבורית והתקשורתית בישראל סביב אירוע שתואר בתקשורת כהצתת מסגד בכפר יאסוף. בפועל הוצתו שם רק שטיח וספרי קוראן בתוך המסגד. למבנה המסגד שלום. גינויים לפגיעה בקודשי האסלאם נשמעו במשך מספר ימים מכל עבר. הרב הראשי בכבודו ובעצמו הגיע לביקור פייסני בכפר, וגם הנהגת המתנחלים גינתה בתוקף. גם אני מסכים עם ההתנגדות למעשים מרחיקי לכת ומחטיאי מטרה מסוג זה, שיותר משהם מרתיעים מישהו או מונעים משהו הם מספקים תירוץ להשמצות תקשורתיות נגד כלל המתנחלים ולפעולות דרקוניות של השב"כ המשטרה וצה"ל נגד ה'קיצונים'. מוטב שהמציתים, אם אכן הם מתנחלים מפעילי 'תג מחיר', יחשבו על פעולות פחות חמורות ויותר קולעות למטרה, כמו למשל הכניסה שבוצעה השבוע אל בתי הכנסת ביריחו.

אבל גם כשמביעים התנגדות לפעולה מרחיקת לכת, אסור לאבד פרופורציות. על רקע אירועים חמורים הרבה יותר של תוקפנות פלשתינית שאיש אינו טורח לטפל בה, הצעדים הבהולים והדרקוניים שננקטו לצורך תפישת המציתים בכפר יאסוף היו מוגזמים לחלוטין. כי מהו מסגד אחד, שכמותו יש מאות ואלפים, אשר נגרם לו נזק קטן באישון לילה ובאין רואה, לעומת מקום קדוש עתיק וייחודי כקבר יוסף אשר הותקף שוב ושוב לאור היום, עד שחולל ונהרס בידי אלפי פלשתינים תוך רציחתם של 8 ישראלים. אולי כדאי שנקנא לכבוד קדושתו של אחינו יוסף השבוי בידי הישמעאלים לפני שנחרד כל כך בגלל מסגד שנפגע מעט. מה גם שרוב המסגדים משמשים כבר שנים כמוקדי הסתה, ולעיתים קרובות גם כמקום מסתור לנשק ולמחבלים.

 

5.  השב"כ והמשטרה מיהרו לעצור כמות נכבדה של תלמידי 'עוד יוסף חי' - הישיבה שגלתה מקבר יוסף ליצהר. וכדי ללחוץ על התלמידים להפליל את עצמם, הגדילו החוקרים לעשות ועצרו את ראש הישיבה - הרב יצחק שפירא. מעצרו השערורייתי של ראש ישיבה חף מפשע, כמו גם השפלתו חסרת ההצדקה בהובלתו אל בית המשפט כשהוא כבול באזיקים כאחרון הגנבים והרוצחים, היא פגיעה חמורה בקודש לא פחות מאשר הצתת מסגד. ואם רוצים אנו לצנן את עוינותם של תלמידי 'עוד יוסף חי' כלפי הערבים, אולי מוטב שניתן את דעתנו על השבת זכותם הגזולה לחזור אל קבר יוסף - מקומה המקורי של ישיבתם, שהכניעה לתוקפנות הפלשתינית הביאה להגלייתם ממנו.

יהיה בכך גם מענה ראוי להתקפה משולחת הרסן של אבו-מאזן נגד הזיקה הישראלית אל מערת המכפלה וקבר רחל.

 

 צדיק גמור

ידועים דברי חז"ל שגם הובאו בהלכות תשובה לרמב"ם כי "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". לפי זה, הצגתו של צדיק גמור כבעל תשובה איננה פגיעה בכבודו אלא להיפך. לפני מספר שבועות, במאמר על הרבנות הצבאית, הזכרתי את שמו של סא"ל הרב אייל קרים, ראש מדור הלכה ברבנות הצבאית, וכתבתי שהוא בעל תשובה. בעקבות הערות קוראים התברר שהרב קרים הוא שומר מצוות מנעוריו. הרב עצמו לא טרח לבקש זאת, אבל למען האמת העובדתית וכדי לא להטעות את הקוראים מצאתי לנכון לתקן את טעותי.