בשבע 382: האם הפעולה של חיסול אויבי ישראל בחו"ל מוכיחה את עצמה?

שאלת השבוע , י"א באדר תש"ע

 

הטרוריסטים לומדים שיש שכר ועונש

רמי איגרא / לשעבר ראש חטיבת שבויים ונעדרים במוסד

אין כאן שאלה של הוכחה או לאו. למדינות המערב במלחמתן בטרור אין ברירה אלא לייצר דרכים אלטרנטיביות כמו חיסול ממוקד. שדות הקרב של העבר עברו מן העולם. כיום שדות הקרב הם ברחובותינו, בין אם מדובר ברחוב יפו, ברחוב אוקספורד או במרכז מנהטן. לפיכך, כשיש פצצה מתקתקת וסכנה מיידית לאזרחי חפים מפשע - אין לארגוני המודיעין וללוחמים בטרור אלא ברירה אחת והיא עצירת הפיגוע באִבּו.

הסיכול הממוקד מכניס לתוך משוואת הטרור גם את עניין האחריות. כל טרוריסט צריך לדעת שבתכנונו לייצר פיגוע או שביציאתו לבצע פיגוע - מעשיו יתוגמלו בהמשך. כי אם לא כן, ישאיר המערב את הדלת פרוצה לחלוטין לארגונים מסוג זה. בדיוק כשם שהחברה המודרנית מטפלת בפושעים ומציבה אל מולם את אלמנט האחריות בדמות מאסר או הוצאה להורג, כך מציבה החברה המערבית אל מול הטרוריסט את אלמנט האחריות בדמות סיכול ממוקד.

ולגבי הטענה שסיכולים ממוקדים אינם אלא תמריץ לבאים אחריהם ושבעצם עשייתם הם מייצרים 'קדושים' – גם אם טענה זו נכונה, היא איננה יכולה לפסול את הצורך בפעילות מסוג זה. בדיוק כשם שהטענה שפושעים שנכנסים לבית הסוהר רק לומדים שם להיות פושעים מתוחכמים יותר וחוזרים לעולם כפושעים גדולים ביתר שאת, אינה מבטלת את הצורך של החברה בבתי סוהר, בהרתעה ובאלמנט האחריות שמוטל על הפושע.

 

רק לא להשאיר עקבות

ד"ר אורי מילשטיין / היסטוריון צבאי

הבעיה הראשונה היא האם בכלל מבחינה מוסרית ראוי לעשות זאת. הרי בדרך כלל מקובל שאנשים נהרגים בשדי הקרב ולא בחיסול ממוקד, שנחשב בעיני רבים כמעשה רצח. התשובה שלי לכך היא שאין הבדל, אלא זה חלק משיטות מלחמה. יש לחימה סדירה, יש זעירה, יש של קומנדו ויש של לוחמה מיוחדת הכוללת חיסולים. איני אומר שאני בעד או נגד חיסולים, אלא שנהוג לחסל אישים מסוימים בתנאים מסוימים כשמדובר באויב. מי שפציפיסט – גם מלחמה בשדה הקרב לא מוסרית בעיניו.

אשר לשאלה אם חיסולים יעילים או לא – המצב הוא שישראל חיסלה לא מעט אנשים, והדוגמה המפורסמת היא החיסול של הקבוצה הפלשתינית שביצעה  את הרצח באולימפית מינכן. גולדה מאיר, שהיתה אז רה"מ, נתנה פקודה לחסל את כל המבצעים, ובראש המבצע עמד האלוף במיל' אהרון יריב. ישראל בצעה חיסולים ממוקדים בכל רחבי העולם, וגם במערב וגם בעיני הישראלים זה נחשב חיסול מוצדק. בהנחה שאנו ביצענו את החיסול האחרון בדובאי - יש הטוענים שלא היה צריך לעשות זאת אפילו שהם אלה שכן שמחו לאחר חיסול מרצחי אולימפיאדת מינכן. השינוי בדעה מלמד על שינוי עמדות מהיר ומעניין המעיד על מעין מגמה של שינוי גם בקרב מקבלי ההחלטות וגם בקרב דעת הקהל בארץ ובמערב.

כשמישהו הולך לבצע פעולה כזו הוא צריך להבין את המציאות המורכבת. החיסול האחרון – מהבחינה הטכנית היה מוצלח מאוד, אבל היו שתי בעיות: האחת, מי שעוסק בהרבה חיסולים – אסור לו להשאיר עקבות. ולפני החיסול האחרון היה חיסול של בכיר חיזבאללה בדמשק, ובאמת לא השאירו עקבות. במקרה בדובאי נותרו עקבות, והשאלה במקרה הזה היא לא אם כדאי לעשות, אלא אם יש כאן ביצוע יעיל. הטכניקה שבעבר עבדה מצוין – הפעם לא עבדה.

שנית, בעיית השינוי באקלים הבין-לאומי והלאומי לחיסולים, כמו שציינתי קודם.

כך שלסיכום: אם לא משאירים עקבות – יש בכך תועלת. אם משאירים עקבות – נגרם נזק.

 

סיכול הכרחי - מוצדק

פרופ' אסא כשר / אוניברסיטת תל אביב

איני מוכן לדבר במונחים ל שיטת עולה של חיסול אישים. חיסול אישים היא שיטה המוגדרת התנקשות בחייהם של אנשים הבולטים ציבורית כדי להשיג מטרות פוליטיות. הרעיון הזה יכול להתבצע ע"י אנשים בתוך המדינה, כמו שקרה אצלנו עם רצח רה"מ רבין, ויכול להתבטא ע"י פעולות מחוץ למדינה כמו שפעל הסי-איי-אי בשנים עברו כדי לפגוע באויבי ארצות הברית.

כשמדברים על פגיעה באדם בכיר - קודם כל מתעוררת שאלת הטעם וההצדקה ואח"כ שאלת האפקטיביות, סוגיית ה"מוכיח את עצמו" כמו שמופיע בשאלה.

כשאנו מדברים על השגת מטרות פוליטיות – אין כאן הצדקה לפגיעה בחיי אדם. גם לא כשמדובר בנקמה. הדבר היחיד שמצריך נטילת חיי אדם הוא רעיון הסיכול. אדם שעסוק במעשים שמסכנים את חיי האזרחים ואת שלומם – זכותה של מדינה דמוקרטית להתגונן כנגדו וחובה עליה להגן על אזרחיה מפניו. ואם הדרך היחידה להגן על עצמה היא על ידי פגיעה באדם הזה ובנטילת חייו – זה מוצדק. סיכול הכרחי הוא מוצדק.

עד כאן השאלה ברמה הערכית והאתית, תחום שאני בקיא בו. אשר לשאלה אם החיסול או הסיכול מוכיח את עצמו – זו שאלה עובדתית. צריך לברר בפועל אם המעשים האלה מצליחים בקנה מידה ארוך טווח להקטין סיכונים, ואם יש כאן הרתעה אפקטיבית. אלה שאלות שאנשים שיש להם הערכה מודיעינית ושיודעים את העובדות ואת רמת הסיכונים השוטפת והמצטברת יכולים לענות עליהם. אני איני אחד מהם. אני יכול להסתמך על סיפורים ושמועות, אבל אני מעדיף שידברו בעניין אלה שיודעים את העובדות לאשורן.

 

--