בשבע 382: סיפורפורים

אסתי רמתי , י"א באדר תש"ע

 

מצאו 17 מילים וביטויים מתוך המגילה

 

"אמא, כבר גמרת למכן את הכל? הכל כבר ממוכן?" שאל יונתן יהודה הקטן.

"מוכן, לא ממוכן", חייכה אמא, "והתשובה היא שעדיין לא. אבל אל תדאג, עוד מעט נגמור להתארגן וניסע לסבתא".

משפחת יהודה עמדה לנסוע לסבא וסבתא לסעודת פורים, אבל לא היה פשוט לארגן תחפושות ומשלוחי מנות , ועוד לצאת בזמן. "אמא! ראית את המברשת שלי? השיער שלי נראה נורא אחרי הספריי ששמתי עליו אתמול! כולו מפוזר ומפורד!" קראה איילת מחדר השינה. ובזמן שאמא עזרה לאיילת למצוא את המברשת, נכנס יואל, מחופש לחסיד. "אוף, אמא, החלוק הזה לוחץ לי!" הוא התלונן, "בקושי הצלחתי ללבוש אותו!"

אמא הציצה על הפתק שבצווארון. "אתה צודק, זה מידה שתים עשרה. חבל שלא לקחתי לך מידה יותר גדולה... היה לך יותר נוח בארבעה עשר... טוב, אין מה לעשות, זה מה שיש".

אבא, שלבש גלימה גדולה וכתר על הראש, נכנס למטבח. "אני מנסה להתקשר לחברותא שלי משבע ועשרים, ומאה פעמים אולי ניסיתי, והוא לא עונה לי. מה יהיה?"

"הם נסעו לחג", הזכירה לו אמא, "הי, יואל, איזה ממתק אתה אוכל שם? זה תוצרת חוץ?"

"בטח, זה תוצרת פרס ומדי", צחק יואל, "אבל באמת, זה מאחד ממשלוחי המנות".

"אני לא סומכת על כל ההכשרים החוצניקים האלה", אמרה אמא, "לך תבדוק אם כשר הדבר לפני המלך..." והיא הצביעה על אבא.

ברגע זה נשמעה צעקה מהסלון. "אה, אמא, שרוליק מנסה להשמיד להרוג ולאבד את משלוחי המנות שהשארת כאן!" קראה חפציבה.

"אני חושב שהגיע הזמן שנזוז", אמר אבא. 

"אוי, כבר כמעט שלוש, והתכוונו לצאת בשתיים!" אמרה אמא, וכולם יצאו מבוהלים ודחופים לדרך.

לאחר נסיעה ארוכה, הגיעה משפחת יהודה ליעודה. סבא פתח את הדלת והביט בחיוך בחבורה המחופשת. "ברוכים הבאים!" אמר בשמחה, "ומי הוא זה ואיזה הוא הקופיף הקטן הזה?"

"אני בוץ", אמר יונתן, "וחן התחפשה לדורה, אתה לא רואה?"

"מי זה דורה?" תהה סבא. "טוב, לא משנה, בואו ותכנסו. מה שלומך, שלמה?" הוא שאל את אבא. "ראינו את הכתבה היפה שכתבת בעיתון של שבת. זה היה בעמודי שש ושבע, נכון?" אבא הנהן במבוכה וחייך.

 "מי עוזר לי להכניס דברים מהמטבח?" שאלה סבתא, וחבורה שלמה של ילדים התקבצו במטבח הקטן. יואל החליט לחסוך זמן, וניסה לקחת קערת זכוכית עם סלט בכל יד, ועוד להחזיק בקבוק שתייה על הכתף בעזרת הראש.  

"זהירות , יואל! קראה סבתא, "אל תפל דבר מכל אשר לקחת!"

"נו, סבתא, מה בקשתך עוד ותעש?" שאלה איילת כשהכל כבר היה על השולחן. "שתבואו לטול ידיים", אמרה סבתא. "אבל איפה יונתן, שרוליק וחן?" תהתה אמא, "אני לא מבינה איך הצלחנו לאבד את כל היהודים הקטנים שלנו".

"הם בטח יצאו לחצר", הרגיעה אותה סבתא.

"נהפוך הוא, דווקא שמעתי אותם בחדר השינה שלכם", אמר אבא, והלך להביא את החבורה.

הסעודה היתה טעימה ומהנה, ובסיומה, סבתא נתנה ליואל חפיסה גדולה של שוקולד. "תחלק לכל האחים שלך, יואלי " היא ביקשה. "רצוי לרוב אחיו, לא לכולם", העיר אבא, "שרוליק קטן מדי בשביל שוקולדים".

"תביא לי! תביא לי!" צעקו כולם על יואל, ואמא נאנחה. "אחרי כל מה שאכלתם אתם עדיין רבים על ממתקים?" אבל בינתיים, סבתא הביאה מהמטבח שקית ענקית עם שוקולדים לכל בני המשפחה, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (וגם קצת כאב בטן).