בשבע 382: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , י"א באדר תש"ע

 

יש לנו תקנה

א. מפאת התחייבויות קודמות וחוסר תיאום משווע עם פורום תקנה, נמנע ממני להתייחס לפרשת הרב מוטי אלון כבר בשבוע שעבר. תודו שזה היה חסר, בייחוד נוכח ההתעלמות התקשורתית הגורפת מהסיפור (אני צוחק, נו). בכל מקרה, הבלבול והמבוכה לא נמוגו, ועדיין צריך מישהו שינתח את הפרשה ברהיטות, ירגיע את הציבור ויעשה סדר. ובכן, זה לא יהיה אני - מדור זה עומד להצטרף לבלגן.

ב. אפתח בווידוי אישי קורע לב: בימי נערותי עברתי התעללות על ידי רבנים. אמנם התעללות נפשית בלבד, וגם לא הייתי היחיד אלא חלק מכיתה אומללה שלמה. ועדיין, הטראומה השפיעה על חיי ועיצבה לטוב ולרע את יחסיי עם עולם הרבנות – אין כאלה. במשך שנים הסתייגתי מכל סוג של קשר אישי עם הרבנים המעולים שהקיפו אותי – לא ידידות, לא עצה טובה, מעט מאוד שאלות הלכתיות, ובוודאי לא העלאת ציטוטים ממשנתם הסדורה. הצירוף "הרב אמר" לא עלה על דל שפתיי מעולם, אלא אם ניסיתי ללעוג לתלמידי ישיבה אחרים. היתה כאן גם סיבה טכנית, כי לרוב לא ממש הקשבתי למה שהרב אמר.

ג. דווקא משום כך, מחשבותיי במהלך השבוע האחרון עסקו פחות ברב אלון ויותר בתלמידיו ומעריציו, שהם בעיניי הסיפור האמיתי כאן. השאלה הקונקרטית על מעשי הרב הספציפי נראית לי פחות חשובה מאשר המנגנון המניע את האמונות של כולנו, בעיקר בקרב הציונות הדתית. על כן ניסיתי להיכנס לראשיהם של התלמידים כדי להבין את האמונה המוחלטת והבלתי ניתנת לערעור בבן אנוש. רציתי להבין כיצד מוכנים אנשים תבוניים שומרי מצוות להטיל בוץ בגוף הגדול והמגוון שנקרא פורום תקנה – הדבר הכי קרוב לדרים-טים של ההנהגה הרוחנית שלנו – רק כדי להכחיש את מורכבותו האנושית של רב אחד, בכיר ככל שיהיה.

ד. בשורה התחתונה, נדמה לי שיש לחלק את אוהדי הרב לשניים – אלה שיש להם היכרות אישית עמוקה עמו, ואלה המעריצים את דמותו התרבותית-רוחנית מבלי להכיר אותו לעומק, כפי שאחרים מעריצים מוזיקאים או אמנים דגולים אחרים. אפשר בקלות להבין את הקבוצה הראשונה – אנשים המסרבים להאמין להאשמות נגד הרב משום שהן מטלטלות את עולמם. בהכרעה בין שתי אפשרויות נטולות היגיון, קל יותר להחזיק באופציה חסרת ההיגיון שעימה הגעת מהבית, באפשרות שלא תצריך אותך לארגן את אמונך בבני אנוש מחדש.

ה. הקבוצה השנייה היא סיפור מורכב יותר. יש צורך אנושי, ולא רק אצל צעירים, במודלים להערצה, שהתוצאה שלו היא לעתים – לא נעים לומר – התקרבות לעבודת אלילים. זה מעורר שאלות בתחומים אחרים – היכן מתחיל החסך הפנימי והחיצוני שגורם לאנשים לתלות את כל חייהם ברבנים, ומה עשתה ההנהגה הרוחנית כדי להבהיר את תפקידו של הרב: להיות מורה, מדריך ומודל לחיקוי. בשום אופן לא להיות אליל.

ו. הערת תם: כאשר עקרה משפחת אלון למגדל, היו שמועות כאילו לקה הרב בהתמוטטות עצבים. מעניין אם מישהו מהתלמידים דמיין לעצמו את ההתמוטטות-כביכול של רבם באופן הבלתי סטרילי שלה, כמחלה נפשית הפוגעת לעתים קרובות גם בסביבה הקרובה. ואם השמועות האלו נראו סבירות ולא עוררו סערה, מדוע כה קשה להאמין בקיומה של מחלה אחרת?

ז. לפני שאקפוץ לעוד פרט בביוגרפיה שלי, עלי לבקש כאן מכל רבני ישראל בשם ציבור התלמידים לדורותיהם: די לנשיקות. גם אם תלמידיכם חוגגים בר-מצווה, אפשר להסתפק בלחיצת יד וברכה. אני יודע שזה תמים ואפלטוני והכול, אבל די.

ח. רבים בתוכנו התלוננו על הטיפול התקשורתי בפרשה, על חוסר האיזון בסיקור פרשת אלון לעומת החשדות הלא פחות חמורים נגד המשורר יצחק לאור. מכיוון שאני, ככל הנראה, אחד האנשים הבודדים בגלובוס שלמדו הן אצל זה והן אצל ההוא (ולפיכך אין מנוס אלא להאשים אותי באחריות שילוחית), עלי להודות כי אין כל מקום להשוואה בין שתי הפרשות. בלי להיכנס לפרטים, האייטם על הרב אלון חדשותי לאין ערוך מזה של לאור, כשם שאדם הנושך כלב חדשותי יותר מכלב שנשך אדם.

ט. אם כבר מזכירים, אז דבר אחד משותף היה ליצחק לאור עם הימין בישראל: שניהם ראו בהסכם אוסלו כניעה ובגידה. רק שלאור ראה בו כניעה של הפלשתינים ובגידה של ערפאת. "מתוך דאגה אנוכית לחייהם שלהם, גוזלים ממנו הפלסטינים את מסכנותם" כתב גדי טאוב ('המרד השפוף') בימים שאוסלו היה עדיין בחיים, "בשביל לאור עדיפים החיפושים והייאוש, מפני שאז מובטח לו שהצדק איתו".

דבר דומה אפשר לומר גם על הצקצוקים נגד קיומו של פורום תקנה. נכון, היו אנשים, ובהם עבדכם, שלא חשו בנוח עם הדרך שבה פורסמו חלק מהדברים. אז מה, לוותר על הפורום ולהותיר את מצוקת המתלוננים רק כדי לצאת צודקים? עלינו להפסיק להיות פיינשמקרים ולהבין כי פורום תקנה הוא הצלת חיים.

י. מסיבה דומה, אני מתנגד גם למסקנה של כמה מטובי כותבינו בעיתונות העברית, שלפיה אין מקום לרבנים שהם גם חברי נפש וכי עליהם לשמור על דיסטנס. אדרבה, שיצמחו כאן רבנים המתקרבים אל תלמידיהם, תוך שהם מבהירים להם את ההבדל החד-משמעי בין ידידות והזדהות וחיקוי לבין הערצה וסגידה. אם משהו היה חסר לי באותם ימים רחוקים של נערותי, אלה דווקא מנהיגים רוחניים אנושיים ונעימים מהסוג שייצג גם הרב אלון, לא כולל הגילויים האחרונים.

 

יודע את מקומי

פעם הייתי חובב בריאות מושבע, ומדי בוקר הייתי מקפיד לקום ולצפות באנשים בריאים בטלוויזיה. בשנים האחרונות אני לא עושה אפילו את זה, וזאת כנראה הסיבה שמצבי מידרדר בעקביות. האם ידעתם שבכל יום אני קם מהשינה זקן יותר? נורא, פשוט נורא. אולי משום כך עניין אותי הראיון בדה-מרקר שבו גילה הנשיא שמעון פרס את סוד בריאותו. מכיוון שהייתי שמח להגיע לגילו של האיש במצב שבו עדיין אוכל להתראיין, החלטתי לחקות את הרגליו היומיומיים בתקווה שמשהו מנמרצותו ידבק גם בי.

"אני קם ב-4:30 וקורא את תמצית העיתונים החשובים – רוב הידע שלי מגיע מקריאה", אמר פרס בראיון. אז כיוונתי את השעון המעורר, הצבתי לידי את בשבע ומקור-ראשון וקיוויתי לטוב. ב-7:45 קפץ עלי היורש וטען בעקשנות שהוא חייב לקום כדי לקחת אותי לבית הספר, או משהו כזה. מצמצתי בעיניי, פיהקתי וביקשתי מהילד לחכות עד שאסיים לקרוא את הקומיקס 'אפרים'. קריאה זה ידע, אתם מבינים.

"את ארוחת הבוקר אני מתחיל בכוס קטנה של לימון סחוט", הסביר פרס. ניסיתי, באמת שניסיתי. מה לא עושים כדי להיות שמעון פרס. ואכן, בשלוק הראשון חשתי שהוושט שלי מתרחבת לגודל של תעלת הימים, בשני הפך גופי למתקן גרעיני, ואחרי הלגימה השלישית – כל שרציתי הוא להרוס את כל המאחזים ולמסור לערבים את הארץ ללא תמורה. למחרת שבתי למנת יתר של קפאין כקדם.

"אני כמובן נמנע מסוכריות ועוגות", דבר נשיא המדינה. יופי, תהרוג אותי וזהו. טוב, קצת עשית את זה באוסלו, אבל מילא, נעבור הלאה. היי, יש כאן גם טיפים שמדברים אליי. "אני עושה התעמלות בוקר במשך עשר דקות... למה צריך להתעמל? ראית פעם ציפור מתעמלת?" לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. אולי הייתי מוותר על המשפט הראשון, אבל את מודל הציפור אקח איתי לכל מקום. "ראית פעם ציפור מחליפה חיתול?" "ראית פעם ציפור משלמת את האגרה?" "ראית פעם ציפור מוציאה את הכפית מהכוס כשהיא שותה?" מעולם לא חיבבתי את הרטוריקה של פרס כמו ברגע זה.

ופרס מסכם: "אני אומר לחבר'ה הצעירים: אם תאכלו שלוש פעמים ביום - תשמינו. אם תקראו שלוש פעמים ביום – תחכימו". טוב, אם הוא פונה אל הצעירים, אז זה לא רלוונטי לגביי, נכון? "בישראל יש זלזול בתחום הפובליציסטי". אוי, זה דווקא כן רלוונטי לגביי. "הכתיבה היא לעתים קרובות קצת רשלנית". אני יודע, מר פרס, ואני מתנצל. אבל ראית פעם ציפור שכותבת טוב יותר?