גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מורשת קרב - דעות

ההכרזה על אתרי המורשת היא צעד חשוב, אבל אם לא נתחבר באמת אל מערת המכפלה, קבר רחל ואתרים אחרים, העולם לא יאמין לטענותינו.
04/03/10, 12:14
ח"כ ציפי חוטובלי

הכרזה תמימה של ממשלת ישראל להכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת הובילה את הפלשתינים לפתוח בעימותים אלימים בחברון ובבית לחם, ולשורה של התבטאויות חריפות של מנהיגים ערבים. מובארק כינה את ההחלטה "פרובוקטיבית", ואבו מאזן טען בחוצפה כי ישראל גונבת את המורשת הפלשתינית כהכנה לקראת השתלטות על אתרי דת מוסלמיים...

בסרט הזה כבר היינו. בשנת 1996, בתחילת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, הגיבו הפלשתינים באלימות על פתיחת מנהרות הכותל.

בשנת 2000 היתה זו עלייתו של שרון להר הבית שהציתה את אינתיפאדת אל אקצה,

לפני כן היה זה ערפאת, שהכחיש בפני קלינטון בקמפ דיוויד את קיומו של מקדש על הר הבית. הכל במסגרת המאבק הפלשתיני לנתק את הזיקה העמוקה בין עם ישראל לארץ ישראל.

בתוך מציאות של הכחשה פלשתינית לכל קשר היסטורי בין עם ישראל לארצו, יש ערך רב ל'נאום ההתחברות' שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס הרצליה.

נאום ההתחברות שבא להוות משקל נגד נאום ההתנתקות של שרון, קרא קריאה נרגשת בעקבות יגאל אלון שאמר כי "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל והעתיד שלו לוט בערפל". אלא שבמובנים רבים אתרי המורשת ונאום ההתחברות הם מחצית הדרך. אם נאום ההתחברות היה קודם לנאום בר אילן, לא היינו שומעים את הממשלה הלאומית מדברת על אפשרות כינונה של מדינה פלשתינית זרה על אדמת ארץ ישראל.

אתרי המורשת החשובים שברשימה כמו עיר דוד וההרודיון יהפכו למורשת חיה רק בתנאי שיהפכו לחלק בלתי נפרד מהביקורים במסגרת מערכת החינוך.

רק כאשר המורשת לא תהיה בגדר ארכיאולוגיה או אתרי ביקור לדתיים בלבד, אלא מציאות חיה עבור כל ישראלי, נוכל לעמוד בקומה זקופה מול העולם מבלי לחשוש ולהכיר בארצנו.

אלא שכל עוד רוב העם אינו מחובר אל אתרים אלו, ואינו מבקר בהם, חשים באומות העולם את הספיקות ותחושת חוסר השייכות שלנו.

כל מי שקורא תנ"ך יודע לצטט כי על שלושה מקומות לא יכולים אומות העולם לבוא בטענות אל עם ישראל כי נקנו בכסף מלא: רבי יודן בר סימון אומר על קבר יוסף: "כי זה אחד משלושה מקומות, שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר: "גזולים הן בידכם" ואלו הן : מערת המכפלה, מקום קבורתו של יוסף ובית המקדש".

אברהם, יעקב ודוד, מגדולי מנהיגי עם ישראל לדורותיו, ראו כל אחד בתקופתו את הנולד ועליהם אמרו חז"ל כי בזכות שרכשו את המקומות בכסף מלא, לא יוכלו אומות העולם לטעון כי לא של עם ישראל הם.

אלא שדרשות לחוד ומציאות לחוד.

ועובדה היא שדווקא בנקודות רגישות אלה בוחן העולם את מידת אמונתו של עם ישראל בזכותו על הארץ.

הסיבה קשורה לרש"י הראשון והמפורסם על ספר בראשית. "שאם יאמרו אומות העולם, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות 7 גויים, אתם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

שמעתי מהרב יהושע צוקרמן תמיהה על הרש"י הזה, "וכי אומות העולם יודעים לקרוא כתב רש"י?" שאל באירוניה. אלא שהתשובה היא ברורה, רש"י פותח ואומר "כוח מעשיו הגיד לעמו", בידינו המפתח להאמין בהיסטוריה ובמורשת שבזכותם אנו כאן. המהומות שפרצו מנגיעות בנקודות רגישות, צריכות להתחיל דיון פנים ישראלי על זכותנו על המקומות האלה, על חובתנו להחיל את ריבונותנו עליהם, ולייצר הנהגה עמידה בפני תביעות העולם, שאינה מתנצלת על הקשר שלנו לכל חלקי ארץ ישראל.