גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ברוואבי תקום המדינה הפלשתינית - בגליון השבוע

בעוד יהודי יו"ש מנועים מלהקים אפילו צריף עץ בשל ההקפאה, העבודות לקראת הקמת העיר הפלשתינית והמודרנית רוואבי נמשכות במלוא המרץ. אך במערכת הביטחון ובדרגים הפוליטיים מגיבים לאיום האסטרטגי בחוסר אונים.
04/03/10, 12:14
חגי הוברמן

כשראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד מדבר על בניית המדינה הפלשתינית, הוא מתכוון לבנייה של רוואבי. פיאד אימץ מהציונות המעשית את התפישה של "עוד דונם ועוד עז", את גישת "נלבישך שלמת בטון ומלט". לישראל אין שום אפשרות להתנגד להקמת העיר, בגלל היותה שטח A בשליטה פלשתינית מלאה

 

מוטי הומינר, תושב עטרת: "נמשיך לנוע בכביש לכיוון י-ם עם עוד 25,000 תושבים שינועו גם הם על אותו ציר? היכן יטמינו את אשפת העיר החדשה? האם ימשיכו להקים אתרי הטמנה פיראטיים כמו שקורה היום? מהיכן יגיעו מי השתייה שלהם? איך הבנייה הערבית הממוסדת והמאושרת ע"י ממשלת ישראל מסתדרת עם ההקפאה בצד השני?"

 

קרדיט: חגי הוברמן

 

בתחילת השבוע, בחג פורים, מלאו 10 שנים לנסיגה האחרונה של ישראל ביהודה ושומרון. קשה להאמין, אבל מזה עשור לא היתה שום נסיגה ביו"ש. בניגוד לחבל עזה, חורבן ארבעת היישובים בצפון השומרון במסגרת ה'התנתקות' לא לווה בנסיגה. סתם הרסו 4 יישובים (ועוד 'יישוב' נוסף – מיפקדת חטיבת 'מנשה' בבסיס דותן, שהיתה מעין יישוב מבחינת הנוכחות היהודית בשטח). חורבן ארבעת היישובים לא שינה את מעמד שטחי A ,B  ו-C, כפי שנקבעו חמש שנים לפני כן.

הנסיגה שבוצעה בחג פורים תש"ס, 21 במרס 2000, היתה ביצוע השלב האחרון של הסכם שארם א-שייח' – ההסכם שחתם ראש הממשלה באותם ימים אהוד ברק עם יאסר ערפאת, למימוש הסכם וואיי שחתם נתניהו כראש הממשלה. בניגוד לנסיגות שקדמו לו, השלב הזה של הנסיגה לא היה כרוך בשום היערכות בשטח. לא היה בו פירוק מחנות צבא, ולא היערכות מחודשת של כוחות צה"ל. זו היתה נסיגה וירטואלית, שכולה שינוי הצבעים במפת יהודה ושומרון. חתימת המפה בידי מפקדי שני הצבאות, סימלה בעצם את הנסיגה. מרגע שהשטחים עברו רשמית לשליטה פלשתינית מלאה, היתה זו זכותם לפרוס בהם את כוחותיהם כראות עיניהם, בלא תיאום עם צה"ל. השינוי היחיד בשטח היה הצבת שלטים שהודיעו כי "כאן מתחיל שטח בשליטת הרשות הפלשתינית".

ביניים: כאן אין הקפאה

במסגרת אותה נסיגה קיבלו הפלשתינים שטח נרחב בין הכפר ערורה שמצפון לעטרת ועד לסלפית שמדרום לאריאל. כתוצאה ממהלך זה, שבזמנו נתפש כחסר משמעות מדינית מבחינת ישראל, נוצר כעת איום של נסיגה נוספת בשומרון. הסיבה: הפעילות הפלשתינית המואצת מזה מספר שבועות, להקמתה של עיר חדשה בשם רוואבי (גבעות או גבעתיים, על פי המוזה של המתרגם) בחלקו המזרחי של שטח זה, מצפון מזרח ליישוב עטרת.

הקפאת הבניה של ממשלת נתניהו לא ניכרת בגבעות שמצפון ליישוב עטרת. כאן עובדים הדחפורים במרץ, עוקרים הרים וטוחנים אותם זה בזה. תשתיות מוקמות וגבעות טרשים הופכות לכבישים ולשכונות מגורים. כמו שנאמני ארץ ישראל חולמים כבר שנים.

רק שכאן לא מדובר בבניה יהודית אלא ערבית. זו אמורה להיות העיר המתוכננת הראשונה שאי פעם נבנתה ברשות הפלשתינית. העיר הפלשתינית הראשונה שנבנית מראשיתה גבי שטח של 6.3 קילומטרים רבועים.

תלמדו היטב את השם הזה, רוואבי. עוד נשמע עליו רבות. העיר הפלשתינית הראשונה אמורה לאכלס כ-25 אלף איש בכ-4,000 יחידות דיור בשלב הראשון, 40 אלף בשלב השני, ו-200 אלף איש כשתסתיים הבנייה כולה. בתי ספר, פארקים, מרכזי מסחר, מסעדות, טיילת ואפילו בית חולים ומלונות מתוכננים לקום בעיר. כ-60 אחוזים משטח העיר מתוכננים להיות שטחים ירוקים, וכמו כן מתוכננת בה חממת היי-טק. "רוואבי נועדה לשרת דור חדש של פלשתינים, שהגיעו לגיל בו הם מבקשים סביבה לבנות משפחה וקריירה", מתפארים מתכנני העיר.

 

בנושא הזה אסור לזלזל בפלשתינים. כשראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד מדבר על בניית המדינה הפלשתינית, הוא מתכוון לבנייה של רוואבי. פיאד, הגם שהוא מגלה בתקופה האחרונה עמדות מדיניות אנטי-ישראליות קיצוניות ביותר, כמעט תואמות חמאס, אימץ מהציונות המעשית את התפישה של "עוד דונם ועוד עז", את גישת "נלבישך שלמת בטון ומלט". לישראל אין שום אפשרות להתנגד להקמת העיר, בגלל היותה שטח A בשליטה פלשתינית מלאה. "העיר הזו תקום, איתנו או בלעדינו", אומר גורם ביטחוני בכיר במשרד הביטחון.

מדובר במהפך משמעותי. היהודים מקפיאים, הערבים בונים. כדאי רק לזכור כי במאות השנים של הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, הם בנו עיר אחת בלבד בכל רחבי הארץ: רמלה ("חולון" בעברית). ואף אחד לא שואל את השאלה הפשוטה: למה כשהיהודים בונים ביו"ש זה "קביעת עובדות בשטח" שהן אסורות בתכלית כל עוד לא נגמר המשא ומתן, אבל כשהערבים בונים אין כאן שום קביעת עובדות והכל כשר ומותר?

היזם מאחורי פרויקט הקמת העיר הוא איש העסקים המצליח בשאר מסרי, בן למשפחה אמידה משכם, ששימש בעבר כמו"ל של העיתון הפלשתיני 'אל-איאם'. 1,200 דונם רכש האיש מידי הרשות הפלשתינית להקמת השלב הראשון של העיר החדשה. הוא נעזר בסיוע מימון קטארי. 'קטאר דיאר', חברת השקעות הממוקמת בדוחה, היא המשקיעה העיקרית בפרויקט, שעלותו הכוללת נאמדת ב-700 מיליון דולר. עבודות הבנייה במקום החלו כבר לפני כחודשיים. שלב הבנייה הראשון עתיד להסתיים בסוף 2010. מרגע זה יחל שלב האיכלוס.

"רוואבי הוא הניסיון הראשון של הרשות הפלשתינית להסתמך על קרנות ערביות ופלשתיניות כדי לממן בנייה", אומר חסן אבו ליבדה, שר האוצר של הרשות הפלשתינית. "בנוסף, הקומפלקס יעניק לנו את ההזדמנות להרחיב את הבנייה בפאתי הערים של הגדה המערבית". מבלי משים חושף אבו ליבדה את האסטרטגיה הערבית כולה: ישראל מקפיאה את הבניה – הפלשתינים יאיצו אותה, עד שישתלטו על כל יו"ש, עד שתקום המדינה הפלשתינית.

 

תצפית אסטרטגית לגוש דן

אתר האינטרט של 'רוואבי' הוא אתר מושקע, וניכרת בו הגאווה הלאומית הפלשתינית על הפרוייקט הנבנה. על פי האתר, העיר תיבנה 9 ק"מ צפונית לרמאללה – כלומר פחות מעשר דקות נסיעה בכביש מהיר - ו-4 ק"מ מצפון לעיירה ביר זית, שבה על פי אתר האינטרנט "אחת האוניברסיטאות בעלות המוניטין של פלשתין". במפה המציגה את מיקום העיר ישנו סרגל טווחים, המציין כי העיר נמצאת 20 ק"מ מצפון לירושלים ו-25 ק"מ מדרום לשכם. רבת-עמון, בירת ירדן, נמצאת 70 ק"מ ממזרח לעיר. "מהגבעות של  רוואבי יש נוף פנורמי של קו החוף של הים התיכון, בסך הכל 40 קילומטר מהעיר", מתפארים מתכנני העיר. גם זו נקודה שצריך לשים אליה לב: העיר החדשה מוקמת בנקודה אסטרטגית החולשת על כל מישור החוף של מדינת ישראל, וזה לא מקרי. מעטרת, היישוב היהודי הסמוך, צולמה לפני שנים התמונה הלילית המפורסמת של אורות גוש-דן, שליוותה את קמפיין ההסברה של מועצת יש"ע 'יש"ע זה כאן'. את האורות הללו יראו היטב מדי לילה גם תושביה הפלשתינים של רוואבי.

"כפרים פלשתיניים רבים, 9 מהם סמוכים מאוד, מקיפים את רוואבי" – מספרים בוני העיר באתר האינטרנט של הפרוייקט – "לפיתוח והבנייה של רוואבי תהיה השפעה רבה על הביצועים הכלכליים, התשתיות והשירותים הציבוריים של הכפרים הסמוכים". הוא שאמרנו: רוואבי אמורה להאיץ את בניית המדינה הפלשתינית בכל מרחבי יו"ש. מתחילים מהסביבה הקרובה.

מתיישבי יהודה ושומרון, הנאנקים תחת גזירות הייבוש והבלימה של כל הממשלות האחרונות, יכולים רק לקנא במרץ וביוזמה הפלשתינית לטיפוח ובניית העיר החדשה: "כאן יקום מרכז מסחרי פלשתיני חסר תקדים. הפעילות המסחרית שלו תורכב מהריכוז של היי טק ומחקר בנושא עסקים במגוון רחב של מגזרים. פעילויות אלה, מקומיות ובינלאומיות, יספקו מקומות עבודה מתגמלות עבור הפלשתינים. הרכב של מסחר שישתלב בצורה חלקה עם דיור מודרני, נוח ובמחירים סבירים, כמו גם באיכות גבוהה של שירותים ציבוריים המיועדים לגדל במהירות אנשי מקצוע צעירים בפלשתין".

ועוד מתוך תיאור העיר: "העיר בנויה בצורה אמנותית חדישה, עם קומפלקס מגורים, פיתוח מסחרי, תרבות וכלכלה. העיר תכיל איזור מסחרי מרכזי עם בנקים, חנויות, תחנות דלק, משרדים רפואיים, שירותים מקצועיים, משרדים, בתי ספר, גני שעשועים, שבילי הליכה, בית חולים, מלון, בית קולנוע ומקומות אמנותיים נוספים". הציורים הנלווים לתיאור באתר האינטרנט אכן מראים עיר מודרנית בסגנון המאה ה-21.

"רוואבי היא עיר חדשה עבור משפחות פלשתיניות", ממשיך להתלהב אתר האינטרנט של העיר, "היא תספק הזדמנויות לבעלות על בית, תעסוקה סבירה, חינוך ופנאי וסביבה מושכת לחיות בה, לעבוד ולהתפתח. החשוב מכל, רוואבי היא איכות אמיתית של אפשרויות החיים, גם באפשרויות הכספיות של משפחות פלשתיניות צעירות רבות".

בנושא הזה נראה שהפלשתינים קצת מייפים את המציאות. מי שחושב שעיר פלשתינית נוספת תפתור את בעיית הפליטים הפלשתינים, או את בעיית מצוקת הדיור בשכונות העוני של שכם, רמאללה או חברון, משלה את עצמו. העיר מיועדת למעמד הבינוני-גבוה של החברה הפלשתינית. רוב בתי העיר יהיו רבי קומות שמחיר דירה בהם ינוע בין 38 אלף דולר ל-75 אלף דולר, לא בדיוק המחירים המתאימים לעשירון התחתון, ממנו מורכבת רוב החברה הפלשתינית. את בעיית הפלשתינים המתגוררים כבר 60 שנה במחנות הפליטים ביו"ש היא לא תפתור.

 

הקרן הקיימת לפלשתין

 

הגוף הישראלי הראשון שנרתם לסייע לעיר הפלשתינית החדשה היה למרבה הפלא דווקא הקרן הקיימת לישראל. כן, אותו גוף שהקימה ההסתדרות הציונית מראשיתה כדי לדאוג שאדמות הארץ תהיינה בבעלות יהודית ולא ערבית. בתחילת חודש נובמבר אשתקד השתתפו עובדי קק"ל במבצע נטיעה בשטח העיר. בשלב הראשון העניקה קק"ל 3,000 שתילי עצים שניטעו במה שאמורה להיות חורשה בפאתי העיר. במקביל מייעצים מומחי הייעור של קק"ל למתכנני העיר.

למדינת ישראל, כאמור, אין אפשרות למנוע את הקמת העיר – אבל שליטה מסויימת יש לה. לאחרונה ביקשה הרשות הפלשתינית שישראל תעביר לרשותה שטחים נוספים באזור ואדי חרמיה, כדי לסלול כביש מהיר בן 4 מסלולים, דוגמת כביש 443, שיחבר את רמאללה עם רוואבי. ברוב אורכו עובר הכביש החדש בשטחי A ו-B שבהם סמכויות התכנון והבנייה נמצאות ממילא בידי הרשות הפלשתינית, למעט קטע אחד מצפון לביר-זית, בו הכביש חוצה שטח C שבשליטה ישראלית מלאה. במקום זה חוצה הכביש המתוכנן את כביש 465, המחבר את כביש 60 עם היישובים עטרת ונווה-צוף, ומהווה את ציר הגישה העיקרי של שני יישובים אלו ליישובי מרכז בנימין.

גורם ביטחוני המצוי בנושא גילה ל'בשבע' כי במגעים שהתקיימו בוועדה האזרחית בין הרשות הפלשתינית לנציגי המינהל האזרחי, ביקשו הפלשתינים שישראל תעביר את השטחים בהם מתוכנן לעבור הכביש החדש, למעמד של שטח A, שבו תהיה השליטה שלהם מלאה.

משמעות הצעד ברורה: אם הבקשה תאושר, ייווצר רצף פלשתיני מרמאללה ועד אריאל. אם כך יהיה, עלול להיווצר ניתוק בין היישובים עטרת ונווה-צוף לכביש 60, ציר התנועה העיקרי על גב ההר. פירושו של דבר שכל מרכז חבל בנימין יהיה פלשתיני, בדיוק כמו שקרה עם צפון השומרון. המשמעות היא שמערב ומזרח בנימין, המחוברים כיום בחוט הדק של ואדי חרמיה וכביש 465, ינותקו אלו מאלו. התוצאה תהיה שעתידם של יישובים מבודדים בחבל בנימין, כמו עטרת ונווה-צוף, שייוותרו מבודדים בלב שטח פלשתיני ענק, עלול להיות בשלב כלשהו כגורלם של גנים וכדים, שא-נור וחומש.

במערכת הביטחון אומרים שמכל הסיבות הללו אין נכונות להיענות לבקשת הפלשתינים. למרות זאת, הבקשה נמצאת בעבודת מטה של דרגים מדיניים וביטחוניים. נכון להשבוע, מערכת הביטחון דוחה את דרישתם. לפי שעה מאשר להם המינהל האזרחי תנועה דרך גשר ביר-זית, כדי שיוכלו להעביר ציוד וכוח אדם לבניית העיר. זאת על אף שמדובר בכביש צר ולא נוח. גורמי ביטחון אומרים כי אם הפלשתינים יבקשו לסלול את הכביש, סביר להניח שהם יקבלו אישור, אולם לפי שעה אין נכונות שהשטח יעבור לשליטתם. הפלשתינים, בתרגיל מקובל, מסרבים להתחיל בסלילת הכביש עד שישראל תאשר שכולו יהיה במעמד של שטח A.

בכל מקרה, אומר גורם ביטחוני, עדיין לא קיבלנו אפילו בקשה להפקעת קרקעות לצורך סלילת הכביש. אנחנו אפילו לא יודעים במדוייק מה יהיה תוואי הכביש. כשהבקשה תגיע, נדון בה.

 

"אף אחד לא יודע מה עומד לקרות כאן"

תושבי עטרת צופים בעבודות הסמוכות לבתיהם בעיניים כלות. אחד מהם, מוטי הומינר, שטח את חששותיו במייל מודאג ששלח לעשרות חברי כנסת, אך לא זכה למענה מניח את הדעת.

במכתבו לח"כים כתב הומינר: "מול חלון ביתנו הולכת ומוקמת בימים אלה העיר הערבית רוואבי. המיקום שלה כ-1.5 ק"מ מזרחית ליישובנו, עטרת. אנו רואים את העבודות מחלון ביתנו. תוך 3 שבועות מאז תחילת העבודות גולח כל ראש ההר עליו ימוקמו הבתים. העבודה נעשית גם בלילות ובמשך 7 ימים בשבוע.

"אין לנו כתושבי עטרת (שנחיה מול העיר שתאכלס כ- 25,000 תושבים) כל מידע מה בדיוק הולך לקרות. גם ראשי המועצה שלנו, מטה בנימין, לא העבירו אלינו כל מידע ואולי גם הם לא יודעים הרבה.

שאלותיי: איך תתפקד העיר מבחינה אקולוגית? להיכן יזרום הביוב שלהם? איך נמשיך לנוע בכביש לכיוון י-ם עם עוד 25,000 תושבים שינועו גם הם על אותו ציר? איך מקימים עיר ללא כל תשתית תחבורתית או לפחות הרחבת הכבישים הקיימים? האם מקדימים נעשה לנשמע? האם רק אחרי שהבתים יעמדו בשטח נשאל את כל השאלות הללו? היכן יטמינו את אשפת העיר החדשה? האם ימשיכו להקים אתרי הטמנה פיראטיים כמו שקורה היום? מהיכן יגיעו מי השתייה שלהם? האם ימשיכו לקדוח קידוחים פיראטיים, כפי שנעשה היום? לפי הפרסומים, תוך שנה העיר אמורה להיות מאוכלסת. איך הבנייה הערבית הממוסדת והמאושרת ע"י ממשלת ישראל מסתדרת עם ההקפאה בצד השני?"

בממשלת ישראל חלוקות הדעות. סגן ראש הממשלה, השר סילבן שלום, פועל נמרצות לקידום הקמת העיר. לעומתו, יו"ר סיעת הבית היהודי, חבר הכנסת זבולון אורלב, הפנה לשר הביטחון ברק שאילתא בה נכתב: "נודע לי שבסמוך ליישוב עטרת הממוקם במטה בנימין נבנית בקצב מזורז עיר ערבית חדשה בשם רוואבי, שלטענת המתיישבים מסכנת את ביטחונם. רצוני לשאול: 1. האם אין משום לעג לרש שבעת הקפאת בנייה ליהודים יש בנייה מזורזת לערבים בהיקף כה ניכר? 2. האם הבעיה הביטחונית ידועה לכבוד השר? 3. מה בכוונת השר לעשות?".

 ולמי שעדיין חי באשליות – רוואבי אינה סוף פסוק. הרשות כבר מתכננת עיר חדשה נוספת באיזור הג'יפטליק בבקעת הירדן, מצפון ליריחו, בשם "קמר" (ירח). גם כאן, הדוחף לפעולה הוא סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלשתיני. תוכנית בנייה פלשתינית נוספת היא לחבר את העיירה עוג'ה עם יריחו – כולל הרחבת המסדרון המחבר את שני היישובים הערביים על חשבון שטחי C שבשליטה ישראלית. בקשה פלשתינית נוספת, שנדחתה עד כה, היתה להקים נמל תעופה פלשתיני מדרום ליריחו, בהיאחזות נח"ל אלישע. גם כאן מדובר בשטח C, ולכן הבקשה נדחתה. כביש הכניסה לאלישע היה מינחת ששירת את בית הערבה בתש"ח, אותו מנסים הפלשתינים לנצל להקמת "דהניה" של יו"ש.