גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ישיבה בעלייה - דעות

יש רק ישיבה אחת בארץ בה השופט מחליט מתי תצא לשבת הביתה ושבה לא מתרימים עבור מזגנים לבית המדרש. בישיבת חומש אין דריסת רגל לייאוש ואובדן דרך, וחלום הדורות הולם חזק בעורקים
04/03/10, 12:14
מנורה חזני

רק בישיבת חומש אתה אף פעם לא יודע איפה תישן הלילה. לפעמים באוהל, לפעמים בפנימייה בשבי שומרון, ולפעמים במשטרת אריאל.

רק בישיבת חומש רואים את הנוף הכי יפה בארץ, אבל לא מהחלון.

רק בישיבת חומש אפשר לשמוע את שירת העשבים ממש בתוך בית המדרש.

בישיבת חומש, לא רק לומדים על הסתפקות במועט, אלא נותנים למושג הזה משמעות חדשה לגמרי.

בישיבת חומש, אתה יכול להבין כל כך טוב מהו שימוש תלמידי חכמים, כי אתה ישן עם הרב שלך באוהל.

בישיבת חומש, יש הזדמנות אמיתית לשמירת העיניים.

רק בישיבת חומש לא מתרימים (עדיין...) לבית מדרש חדש או למזגן. אוספים תרומות בשביל תדיאורים, או בשביל חרמוניות.

רק בישיבת חומש, הפלטה של שבת עשויה מחתיכת פח שעומדת על נרות נשמה, וככה יש אוכל חם גם בבוקר.

רק בישיבת חומש, לפעמים שולחן שבת זה ברזנט ארוך שפרוש על האדמה, ועליו מסודרות בשורה צלחות חד פעמיות.

רק בישיבת חומש, אתה מבין למה היית צריך פעם ללמוד איך מסתדרים בשטח, בלי מים ובלי חשמל ובלי ציוויליזציה.

רק בישיבת חומש, התלמידים מכניסים את כוכבי 'הישרדות' בכיס הקטן, אבל הם לא יזכו על כך לעולם (הזה) בפרס או בתהילה, ואפילו לא בארוחת ערב חמה. מקסימום גפילטע פיש מקופסא לערב שבת.

רק בישיבת חומש, לפעמים השופט הוא זה שמחליט מתי תצא הביתה, ולכמה זמן. רק האמהות של תלמידי ישיבת חומש, שמחות לפעמים שהבן שלהן מקבל מעצר בית, ככה לפחות הן זוכות לראות אותו לפעמים.

רק בישיבת חומש, לפעמים הצבא והמשטרה הם אלו שעושים לך את ההסעות.

רק בישיבת חומש, אתה יכול להרגיש את מבטי ההערצה הננעצים בגבך, וגם את מבטי הרחמים, וגם את המבט הזה שאומר: "המשוגעים האלה, איך הם עדיין שורדים?"

בישיבת חומש אתה יודע, שכל רגע שאתה שם, מונע מהערבים לגדוע את העצים שעדיין נותרו בגינות.

בישיבת חומש אתה גם אומר להם, לשכנים מלמטה, שהשמחה שלהם ביום הגירוש היתה מוקדמת מדי.

 

רק בחומש, יש משהו שמושך אותך כמו מגנט, לחזור לשם שוב ושוב, ולפעמים גם אתה לא מבין מאיפה הכוח. אתה פשוט מרגיש את הזעקה בלב שלא נותנת מנוח. אולי בפנים אתה יודע, שלמרות הכל, בחומש אין דריסת רגל לציניות ולייאוש, לחורבן ולאובדן הדרך.

רק בישיבת חומש, אתה ממש רואה בעיניים איך שורש הכפירה הוא גם שורש האמונה, ואיך עיקר הנפילה הוא גם עיקר העלייה.

רק בישיבת חומש, אתה מרגיש וגם יודע, שהעיקר הוא לא רק לעלות, אלא בעיקר לשאת שוב ושוב פנים אל הפסגה, ולהתחיל בכל פעם מחדש לטפס.

רק בחומש, אתה יכול עוד להאמין ולראות שהחלום, חלום הדורות, לשוב אל עמק דותן ואל שומרון בירת ישראל, החלום לשוב אל עצמנו, לא נדם. הוא חי ודופק בעורקינו, והוא הרבה יותר חזק מהקושי של פינוי של דווקא בערב שבת, כדי להשפיל.

רק בישיבת חומש אתה יכול לעמוד שם, בראש ההר, ולהסתכל על ארובות חדרה, ועל הבתים של נתניה, ועל כל השפלה פרושה לרגליך מחיפה ועד ראשון לציון, ולדעת שיש הרבה אנשים שאולי לא כל כך מבינים למה אתה נמצא שם, אבל בכל זאת דרך כל המסכים, ולמרות כל השקרים, הרוח החזקה של חומש נושבת ממך גם אליהם.

 

תרומות אפשר לשלוח לישיבת חומש, רחוב דני יהודה (השלט איננו), איפה שעמד הבית של משפחת אוליצקי (עכשיו אפשר לזהות אותו לפי העצים שנשארו סביב הגינה), חומש החרבה. הדואר לא מגיע, אז תצטרכו לבוא בעצמכם. ואם יש שם ג'יפ צבאי אז חכו שיילך או שתגיעו מחר.