בשבע 384: מחלקה ברוכת ילדים.

במחלקת היולדות הניצבת במקום הרביעי בארץ בשיעור הלידות השנתי, מקבלים החלטות בהתייעצות עם רבנים, לא מחללים שבת ולפני הכרעה על ניתוח לוקחים בחשבון את רצון היולדת למשפחה ברוכת ילדים.

רבקי גולדפינגר , כ"ה באדר תש"ע

"יש אנשים שמתייחסים ללידה בפשטות כזו, כאילו מדובר בתינוק, כמה בלונים וזר פרחים בלבד, אבל צריך להבין שכל לידה היא בגדר נס. חדר לידה הוא כמו טיפול נמרץ. אני בהחלט מודע לגודל האחריות המוטלת על כתפיי בכל לידה ולידה"

על הלידה הראשונה במחלקה: "אני לא אשכח את הלידה הזו כל ימי חיי. הייתי מאוד נרגש ומלא חששות והתפללתי שהכול יתפקד כראוי. מ' היולדת התייצבה עם צירים חזקים והתעקשה ללדת דווקא כאן במחלקה. התלבטנו, אבל בסופו של דבר קיבלנו אותה. זו היתה לידה מאוד מרגשת עבור כולנו"

"אנחנו מודעים לכך שהציבור שלנו הוא ציבור ולדני ששואף להקים משפחות ברוכות ילדים, ובביצוע ניתוחים קיסריים אנחנו, למעשה, מצמצמים את הסיכויים שלהם לכך. אנו בוחנים את המצב מתוך מחשבה על העתיד המיילדותי של האישה ולא מתייחסים במבט מצומצם רק ללידה הנוכחית"

 

"ד"ר חן נקרא לניתוח חירום", קיבלה את פניי מזכירתו, "תצטרכי להמתין לו", היא התנצלה והסבירה את דחיפות העניין. לאחר כשעה הופיע ד"ר בני חן כשהוא לבוש במדי חדר ניתוח. חן נכנס לחדרו, עדכן נתונים במחשב, נתן הוראות מפורטות לטיפול באחת היולדות, קיבל מספר שיחות טלפוניות ואז התפנה לראיון עם 'בשבע'. מעל עשרים שנה עומד ד"ר חן בראש אגף נשים ויולדות בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק, ונדמה שמסירותו לשלום היולדות רק מתגברת עם השנים. "זה היה ניתוח קשה ומסובך", הוא משתף. "אישה חולה במחלה כרונית, הגיעה לבית החולים כשהיא בשבוע 22 להריון. לאחר מספר בדיקות זיהיתי אצל העובר אנמיה קשה והיה ברור שחייבים להתערב מיידית על ידי טיפול תוך רחמי ולהעניק לעובר עירוי דם כמה שיותר מהר".

טיפול תוך רחמי לעובר?! זה נשמע כמו מדע בדיוני... 

"בשנים האחרונות תחום רפואת העובר מתקדם מאוד. בתת התמחותי השתלמתי ברפואת העובר ואני עוסק בו לאורך שנים יד ביד עם בית החולים תל השומר. מדובר בטיפולים מאוד מורכבים. עובר שנמצא אנמי, כמו במקרה הזה, מטופל על ידי עירוי דם תוך רחמי. גם בעובר שזוהתה הצטברות נוזלים במערכות השונות בגופו, ניתן כיום לטפל בהצלחה בתוך הרחם", אומר ד"ר חן, ומוסיף דוגמה מהחיים:

"לפני מספר שנים טיפלתי במקרה של זוג צעיר מהשומרון שהגיע לבית החולים תל השומר כשהאישה נמצאת בשבוע 23 להריון, לאחר שלא הרגישה בתנועות העובר. בבדיקות הסתבר שהעובר סובל מריכוז נוזלים בבית החזה והבטן כתוצאה מחסימה קשה שמונעת את תהליך הניקוז. לצוות הרפואי היה ברור שללא התערבות רפואית התינוק נמצא בסכנת חיים ממשית. בטיפול תוך רחמי מהיר הוחדר נקז קבוע, שניקז את הנוזל לחלל שק השפיר וב"ה לאחר מספר חודשים נולד תינוק בריא ושלם".

זאת אומרת שהטענה של נשים לפיה 'אין טעם לערוך בדיקות אולטרסאונד כי ממילא לא נבצע הפלה' אינה נכונה, ויש חשיבות לביצוע בדיקות במהלך ההיריון כדי לזהות ולעיתים אפילו לטפל בבעיות רפואיות בעובר, אם חלילה ישנן כאלו?

"נכון מאוד. חשוב להבין שבדיקות האולטרסאונד וסקירת המערכות הן חשובות מאוד לא רק כדי להחליט אם לבצע הפלה או לא. קיימים מצבים מסוימים שהבדיקות יובילו לשיפור מצבו הרפואי של העובר ולעיתים אפילו יגדילו את סיכויי החיים שלו. כל הנשים ההרות חייבות לקחת אחריות ולבצע את הבדיקות המומלצות ע"י הרופא המטפל שלהן", מדגיש ד"ר חן.

 

ביניים: מזיהוי חללים ללימודי מיילדות

ד"ר בני חן נולד לפני 61 שנה באנגליה ועלה ארצה כילד עם משפחתו. הוא סיים את לימודיו בתיכון הדתי צייטלין  בתל אביב והתגייס לצבא. בשנת 1970 פגש את שרון, עולה חדשה מארה"ב. הם נישאו ונולדו להם חמישה ילדים.

לאחר נישואיו החל חן את לימודיו במסלול הרפואה, אך עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים עזב ד"ר חן, סטודנט שנה רביעית, את לימודיו והתגייס לשירות מילואים מיוחד.

"כשפרצה המלחמה עזבתי מיד את האוניברסיטה והתייצבתי, כמו כולם, לעזור בכל מה שניתן. כסטודנט לרפואה ציוותו אותי במשך שמונה חודשים ארוכים ומתישים  לאסוף ולזהות גופות וחלקי גופות של חיילי צה"ל. שירתתי חודשיים ברמת הגולן וחצי שנה בסיני. הייתי חייל צעיר ונחשפתי לעולם נורא של מוות וקטל. זו היתה עבורי תקופה מאוד קשה. יכול להיות שלשירות המילואים הזה יש חלק בבחירה שלי מאוחר יותר להתמחות דווקא בתחום המיילדות, שנוגע ביצירה ובחיים חדשים".   

לאחר שסיים בהצלחה את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב, נסע חן להתמחות במרכז רפואי בארה"ב. תחום התמחותו היה במיילדות וגינקולוגיה ותת-התמחותו התמקדה ברפואת האם והעובר.

"בשנות ההתמחות בארה"ב רכשתי ב"ה ידע וניסיון שמשמשים אותי עד היום. זו היתה תקופה מרתקת עבורי. אני זוכר אירוע מרגש במיוחד כשעבדתי בבית חולים בפילדלפיה", הוא מציין ומספר כיצד בזמן עבודתו במשמרת לילה בבית החולים, קיבל טלפון מחייל שנמצא בבסיס צבאי אמריקני בגרינלנד, הממוקם במרחק כמאה ק"מ מהקוטב הצפוני. החייל דיווח בדאגה על אישה השוהה בבסיס בחודש השביעי להריונה, ונראה היה שהיא בתהליך של לידה מוקדמת. בקרבת הבסיס לא היה כל בית חולים או אמצעי אישפוז אחר והם נזקקו לעזרה רפואית בדחיפות. בבסיס היתה באותו היום רופאה כירורגית בלבד.

"בשיחה טלפונית בהולה הדרכתי אותה כיצד להתכונן ללידת פג ולאפשרות של ניתוח קיסרי דחוף. במקביל הכנתי צוות רופאים ואחיות שיהיה מוכן לטוס למקום אם יהיה צורך בכך (הבסיס היה במרחק שש שעות טיסה מפילדלפיה). בעזרת מנהל הפגייה הכנו רשימת ציוד, מאינקובטור ועד ציוד להנשמה, ונשלח מסוק לכפר אסקימוסי הנמצא במרחק 150 ק"מ מאותו בסיס, כדי להביא את כל הציוד הנדרש. כשגברו הצירים היה ברור שאין ברירה וצריך ליילד את האישה. בכל מהלך הלידה נתתי לרופאה הכירורגית הוראות טלפוניות כיצד עליה לפעול ולאחר מספר שעות נולדה, ב"ה, פגית קטנטנה במשקל 1,600 גרם. בהנחיית מנהל הפגייה בוצעו פעולות ההחייאה הנדרשות בתינוקת ואז הוטסו האם ובתה במהירות האפשרית לפילדלפיה. אנחנו קיבלנו אותן על המסלול בשדה התעופה עם ניידת טיפול נמרץ. רק לאחר הטיפול באם ובתינוקת הרשיתי לעצמי להירגע. ב"ה ללידה הזו היה סוף טוב", הוא מסכם בהתלהבות.

ביניים: בית חולים יש מאין

בסיום התמחותו ולאחר שהות ארוכה של מספר שנים בארצות הברית, חזר חן עם משפחתו לארץ ומונה לאחראי על יחידת ההריונות בסיכון גבוה בתל-השומר. 

בשנת תש"ן קיבל ד"ר חן פנייה מד"ר רוטשילד, מייסד בית החולים 'מעייני הישועה', להצטרף אליו לאתגר הגדול של הקמת בית חולים חדש שיספק שירותי רפואה מתקדמים ברוח ההלכה היהודית. ד"ר משה רוטשילד פעל באותם ימים בכל כוחו לייסוד בית החולים. רבים הרימו גבה, אחרים הטילו ספק בסיכויי ההצלחה, אך ד"ר רוטשילד האמין בדרכו והקדיש את מרצו וזמנו כדי להפוך את חלום הקמת בית החולים למציאות. הוא אסף פרוטה לפרוטה ורכש פרדס שנמכר לא הרחק מביתו. בנוסף, גייס למשימה אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, ביניהם ד"ר בני חן - רופא צעיר ומקצועי, בעל מוניטין עולמי.

"לפני 20 שנה זומנתי על ידי ד"ר משה רוטשילד והוא הציג בפניי את חזונו להקמת בית רפואה ברוח ההלכה. כאדם מאמין הזדהיתי מיד עם הרעיון", נזכר ד"ר חן.

"עליי הוטלה המשימה שהיתה בגדר חלום רחוק באותם ימים, והיא הקמת מחלקת יולדות בבית חולים שעדיין לא הוקם", הוא מחייך. "קיבלתי לרשותי ארבעה קירות בלבד והיה עליי להתחיל ולבנות הכל מהיסוד. בשלב ראשון השקעתי בבניית התשתיות למחלקה. התחלתי מאפס. זו היתה יצירה של יש מאין. אספתי צוות מקצועי ומיומן, קניתי ציוד רפואי וטכנולוגי מתאים, עמלתי על קביעת נהלים ודרכי עבודה חדשים, ולאחר חודשים של עבודה מאומצת הגענו למסקנה המרגשת שניתן לעבור לשלב פתיחת המחלקה".

השמועה עשתה לה כנפיים, ומ' – אישה שעמדה לפני לידה, ניצבה במסדרונות המחלקה והכריזה שהיא מעוניינת ללדת דווקא בבית החולים שזכה לברכת הרבנים.

האם אתה זוכר את הלידה הזו?

"בוודאי. אני לא אשכח את הלידה הזו כל ימי חיי. הייתי מאוד נרגש ומלא חששות והתפללתי שהכול יתפקד כראוי. באותו היום כל המערכות במחלקה היו במצב הכן אבל עדיין לא הוחלט באופן סופי שהמחלקה באמת תתחיל לפעול. מ' היולדת (שהוענק לה התואר 'היולדת הראשונה') התייצבה עם צירים חזקים והתעקשה ללדת דווקא כאן במחלקה. התלבטנו, אבל בסופו של דבר קיבלנו אותה. זו היתה לידה מאוד מרגשת עבור כולנו".

ביניים:  מחלקה באווירה משפחתית

מאז אותה לידה ראשונה ילדו אלפי נשים מדי שנה את ילדיהן במחלקתו של ד"ר חן, ובשנה האחרונה דורג בית החולים במקום הרביעי בארץ במספר הלידות שהתקיימו בו (במקום הראשון בי"ח סורוקה ואחריו בתי החולים שערי צדק ותל השומר. ר"ג). 

"גידול מרשים במספר הלידות אנחנו רואים, ב"ה, בכל שנה", מציין בסיפוק ד"ר חן. "בשנת 2008 נולדו בביה"ח 8,500 תינוקות, לעומת 7,700 לידות בשנת 2007 ו-7,000 לידות בשנת 2006 . עלייה דומה אנו מזהים כמובן גם ב-2009, שהגיעה ל-9,500 לידות. ב"ה, מדובר בעלייה דרמטית במספר הלידות. הגידול נובע מהמקצועיות והניסיון העצום שצברנו עם השנים וכמובן, מהתנאים המיוחדים שאנו נותנים ליולדות".

למה אתה מתכוון ב'תנאים מיוחדים'?

"ייחודיות המחלקה, בנוסף לרמה המקצועית הגבוהה, באה לידי ביטוי באותה אווירה מיוחדת המורגשת בכל פינה. זו אווירה שונה משאר בתי החולים. מאפיינת את המקום אווירה משפחתית וצנועה, והשילוב של מקצועיות ואווירה מיוחדת השוררת כאן תורם לתחושה הטובה של היולדות".

כשאני מנסה לברר כיצד באה לידי ביטוי העובדה שבית החולים מנוהל על פי ההלכה, עונה ד"ר חן בהרחבה: "מעייני הישועה פועל תחת הדרכתם והכוונתם של גדולי הרבנים. כל שאלה שמתעוררת, מקבלת מענה באמצעות רב בית החולים. בחדר לידה ישנם מצבים רבים שבהם בני הזוג מעוניינים להיוועץ עם רב. אם זה בדברים שגרתיים כמו: האם לקחת אפידורל, האם לבצע ניתוח קיסרי או מהו המועד המדויק של טקס ברית המילה בלידה שהתרחשה בסמוך לזמן שקיעת החמה, ועד למצבים מורכבים הרבה יותר כמו: כריתת רחם או הפסקת הריון. בכל פעולה רפואית שיש בה ספק הלכתי, מערב הצוות הרפואי את הצוות ההלכתי, בראשות רב בית החולים, ורק לאחר הכרעת ההלכה מתבצעת הפעילות הרפואית".

אתה יכול לתת דוגמה נוספת?

"בוודאי. לפני ביצוע גרידה אנחנו מקפידים לנהוג במקסימום אמצעי זהירות. שני רופאים שלנו  יבצעו בדיקת אולטרסאונד מקיפה כדי לאשר את האבחנה שאין דופק, ואת האישור הסופי לביצוע הגרידה ייתן רב בית החולים, שנכנס גם הוא לתמונה". חן מדגיש פן הלכתי נוסף: "שבת אצלנו זו שבת. הפעילות הרפואית בשבתות ובחגים מתבצעת לפי כללי ההלכה. כל הפעילויות שאין בעשייתן משום פיקוח נפש, כמו: שימוש במחשבים והדלקת אור, נעשות על ידי גויים בלבד. הפעולות שהן בבחינת פיקוח נפש נעשות על ידי הצוות היהודי. בכל 20 שנותיי בבית החולים לא היה שום מצב של התנגשות, חלילה, בין עבודתי המקצועית להלכה".

ביניים: במחשבה על הלידות הבאות

 יולדת בת 25 מחדרה נפטרה לפני שלושה שבועות בבית החולים 'הלל יפה' לאחר סיבוך פתאומי כתוצאה מניתוח קיסרי שעברה. המקרה עורר דיון ציבורי בנוגע ליחס הרפואה לניתוחים מסוג זה.

"אני לא מכיר את הפרטים של המקרה הטראגי המדובר, אך משרד הבריאות בוודאי יחקור את המקרה עד תום. לצערי, מקרים כאלו יכולים להתרחש בכל בית חולים ואנחנו עושים ככל האפשר כדי למנוע מקרים כאלו בעתיד. לגבי יחס בית החולים שלנו לניתוחים, אני חושב שהנתונים מדברים בעד עצמם. ממוצע הלידות הטבעיות ב'מעייני הישועה' עומד, ב"ה, על 87.5%  ורק 12.5% לידות בניתוח קיסרי", מדגיש ד"ר חן . "אחוז הניתוחים הקיסריים ב'מעייני הישועה' הוא מהנמוכים בארץ. 12.5% מתוך סה"כ הלידות לעומת 20% בממוצע הארצי".

מה השיקולים המנחים אתכם בניסיון להימנע מלידה בניתוח?

"במקרים רבים פשוט יותר לצוות הרפואי להכניס את היולדת לחדר הניתוח ולקצר הליכים, אבל אנחנו משתדלים ליילד בלידה רגילה גם נשים שעברו שני ניתוחים קיסריים - כמובן, רק במקרים שזה אפשרי ואין כל סכנה ליולדת או לעובר. ראשית, ניתוח קיסרי הוא ניתוח על כל המשתמע מכך, וייתכנו סיבוכים גם לאחריו. בנוסף, אנחנו מודעים לכך שהציבור שלנו הוא ציבור ולדני ששואף להקים משפחות ברוכות ילדים, ובביצוע ניתוחים קיסריים אנחנו, למעשה, מצמצמים את הסיכויים שלהם לכך. אנו בוחנים את המצב מתוך מחשבה על העתיד המיילדותי של האישה ולא מתייחסים במבט מצומצם רק ללידה הנוכחית. בכל שנות עבודתי השתדלתי לא לקצוב את גודל המשפחה של היולדת. כמובן, כל מקרה דורש בחינה מעמיקה. היה לי מקרה של יולדת בת 40 במצב בריאותי תקין שבאה ללדת את ילדה ה-18, וסיפרה לי שבבית חולים אחר המליצו לה על התערבות רפואית להפסקת ההריונות בעתיד למרות שאין לה כל בעיה רפואית. אותה יולדת כעסה מאוד על הלחץ שהופעל עליה. היא טענה כלפיהם 'מי אתם שתחליטו בשבילי כמה ילדים יהיו לי?' והיא כמובן צדקה".

מה יש לך לומר לגבי אלו הטוענים שבית החולים 'מעייני הישועה' אינו מצטיין ברמתו הרפואית?

"מדובר, חד משמעית, בטענה מופרכת. צוות הרופאים שלנו, ברובו הגדול הוא של רופאים מומחים (ולא מתמחים) ובעלי ותק רב בתחום. הניסיון של כל הצוות הרפואי הוא עצום. בנוסף, המחלקה מגובה ברופאים מומחים בנוירולוגיה, אורטופדיה, קרדיולוגיה וא.א.ג מהמדרגה הראשונה. גם הפגייה שלנו פועלת במיומנות ובסטנדרטים בינלאומיים תוך שימוש בציוד וטכנולוגיה מתקדמים ומטופלים בה בכל שנה למעלה מ-350 פגים. מנהלת הפגייה, ד"ר אורית תבורי, זכתה בתואר 'מצילת הפג הקטן ביותר בארץ' כשטיפלה בפגה שנולדה במשקל 300 גרם בלבד, והיום אותה פגה היא ילדה רגילה בת 10. בית החולים נמצא במגמת התפתחות מואצת. בימים אלו נבנה בניין אשפוז חדש שיתפרס על שטח אשפוז ענק של 12 קומות.

"בתי הצעירה נולדה כאן במחלקה לפני 17 שנה ותשעה מנכדיי נולדו גם הם בבית החולים הזה. אם היה לי צל צילו של ספק לא הייתי מאפשר להן ללדת כאן".

ביניים: שלושה דורות של רופאים

אביו של חן, פרופ' מרדכי חן ז"ל, שימש כמנהל מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב והיה מחלוצי רפואת הכאב ורפואת ההרדמה בישראל. 

"גדלתי בבית שהרפואה היתה חלק בלתי נפרד מההווי שלו", הוא מספר "אבי הקדיש את חייו כדי לסייע לחולים ופעל לקידום הרפואה בישראל, אבל כשאחי הבכור ומאוחר יותר גם אני בחרנו באופן טבעי ללכת בדרכו של אבא ולהתמקד בלימודי הרפואה, ההורים שלי ניסו בכל הכוח להניא אותנו מכך".

למה הם כל כך התנגדו?

"הם ידעו עד כמה הרפואה היא מקצוע דורש גם לרופא וגם לבני משפחתו. כהורים הם ניסו לגונן עלינו, אבל ברגע שהחלטנו בכל זאת ללמוד רפואה הם נתנו לנו את ברכת הדרך ואת כל התמיכה והגיבוי האפשריים. גם כשהבן שלי הודיע לי שהוא מתכוון ללמוד רפואה, לפני מספר שנים, מצאתי את עצמי מנסה לשכנע אותו לבחון מחדש את הבחירה שלו", אומר חן בכנות.

"אני כמובן גאה בו שלמרות הכל הוא התעקש לראות ברפואה שליחות, והוא משמש כיום רופא בבית חולים באוסטרליה. אני כמובן מודה לקב"ה גם על הזכות שנפלה בחלקי לשמש בתפקיד חשוב ומלא סיפוק כמו שלי, אבל כאבא חשתי חובה להתריע בפני בני על המחיר האישי אותו ייאלץ לשלם כרופא. ברפואה לא מדובר בעבודה מוגדרת המסתיימת בשעה חמש בדיוק. זהו עולם ומלואו שממלא אותך 24 שעות ביממה. זה הופך להיות חלק בלתי נפרד ממך. אין לי  ספק, שללא תמיכתה המוחלטת של אשתי לאורך כל שנות הלימוד וההתמחות הארוכות בארץ ובחו"ל, לא הייתי מצליח להגיע לאן שהגעתי".

לשאלתי האם במסגרת עבודתו היו מקרים בהם היה פועל באופן שונה, משיב ד"ר חן בצניעות נדירה, בחיוב. "אני בשר ודם ולא סביר שלא אטעה. ישנו מקרה שהתרחש לפני שנים והשאיר בי חותם עד היום", הוא נשען אחורנית על כיסאו וההתרגשות ניכרת בקולו. "בתקופת עבודתי בארה"ב הגיעה לבית החולים אישה בת 22 חולה בסוכרת במצב מסובך מאוד. כתוצאה מהסוכרת היא התעוורה בשתי עיניה, סבלה מתפקוד לקוי של הכליות ומעוד מספר מחלות. היא הגיעה בשלב ראשוני ביותר של ההיריון ובגלל הסיכון הרב יעצנו לה להפסיק את ההריון כמה שיותר מהר. היא  ענתה בנחרצות משפט מצמרר שאני זוכר עד היום. היא אמרה לנו 'אני אלד את הילד הזה גם אם זה יהרוג אותי'. אנחנו הבנו שהיא מתעקשת להמשיך את ההיריון למרות הסכנה הגדולה. ידענו שזו זכותה כבן אדם להחליט על גורלה ושאין לנו כל דרך למנוע זאת ממנה ולכן התמקדנו בטיפול אינטנסיבי בה ובעובר. בשבוע ה-32 להריון היתה לה היפרדות שליה ובנוסף אי ספיקת לב וכליות. ניתחנו אותה במהירות אך לצערי הרב לא הצלחנו להציל אותה והיא נפטרה", ד"ר חן נאנח. "זהו מקרה מאוד קשה של חוסר אונים. כרופא ידעתי שהיא מכניסה את עצמה לסיכון חיים ברמה גבוהה. כל ההתראות לא הועילו והיא התעקשה לשמור על ההריון למרות הכל. עד היום מנקר בליבי החשש שאולי אם הייתי לוחץ עליה יותר ולא מרפה, אולי, היום היא היתה חיה איתנו. ייתכן ולא המחשנו לה מספיק את הסכנה. המקרה הזה אינו מרפה ומאז בכל פעם שמגיעה אליי אישה להתייעצות אני מקפיד להבהיר בפניה את מכלול הסיכונים באופן ברור וחד".      

"חז"ל בחוכמתם הרבה גזרו על כל יולדת לומר את ברכת הגומל לאחר הלידה, כי לידה היא מציאות מאוד מורכבת של סכנת חיים ממשית", הוא מוסיף. "יש אנשים שמתייחסים ללידה בפשטות כזו, כאילו מדובר בתינוק, כמה בלונים וזר פרחים בלבד, אבל צריך להבין שכל לידה היא בגדר נס. חדר לידה הוא כמו טיפול נמרץ. שמעתי פעם מאחד הקולגות שלי שהגדיר את חדר הלידה כשדה מוקשים שנכנסים אליו ומתפללים לצאת ממנו בשלום, ואני בהחלט מודע לגודל האחריות המוטלת על כתפיי בכל לידה ולידה". 

rivkig.besheva@gmail.com