בשבע 384: לפרוש בשיא

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ה באדר תש"ע

הבורסה של תל אביב נסחרה השבוע ברמות קרובות לרמות השיא בהן נסחרה ערב המשבר הכלכלי שהחל במחצית שנת 2008, כאשר מדד ת"א 25 חוצה את רף 1,200 הנקודות כלפי מעלה ומקרין רוח אופטימית על כלל השוק. אולם, הרמות הגבוהות אליהן הגיע שוק המניות מעוררות בלב רבים חשש, כי מדובר בעליות מוגזמות ובקרוב עלולה המגמה להתהפך על ראשיהם של המשקיעים הקטנים, אשר שמו את כספי חסכונותיהם בבורסה. זיו ברק, מרצה בכיר במכללה האקדמית נתניה ויועץ לחברות עסקיות, סבור כי ברמה העקרונית העובדה ששוק המניות קרוב לרמות שלפני פרוץ המשבר איננה בעלת משמעות, וכי אם מצב הכלכלה טוב והמציאות המדינית והביטחונית טובה, המגמה החיובית בהחלט עשויה להימשך והבורסה מסוגלת לשבור שיאים חדשים. רמות הריבית הנמוכות, הנגזרות מהריבית הנמוכה שקובע בנק ישראל, גם הן מעודדות בעקיפין את שוק ההון, מאחר שהן הופכות את החזקת הכסף בתוכניות החיסכון למיניהן ללא כדאית.

אולם, לדברי ברק, הניסיון מלמד שלעיתים יש משמעות לרמות שיא שכאלו, וזאת עקב חשש של המשקיעים, אשר למעשה איננו רציונלי, משבירתם של שיאים. בהתייחס למצבו הנוכחי של השוק מזכיר ברק, כי מעבר לחששות הלא כל כך רציונליים משבירת שיאי עבר, קיימות גם דאגות נוספות בקרב המשקיעים, אשר גם הן עשויות לתרום לשבירה של מגמת העליות הנוכחית. ברק מזכיר כי מצבה של כלכלת אירופה בימים אלו מדאיג מאוד. זאת לנוכח המשברים הפוקדים את יוון, פורטוגל, ספרד ומדינות נוספות, ואשר משפיעים גם על הכלכלות הגדולות של אירופה: צרפת, גרמניה ובריטניה. "חשוב לזכור שישראל היא כלכלה קטנה, אפילו קטנה מאוד, וכל משבר באחד מהגושים אליהם מייצאת ישראל את תוצרתה פוגע בכלכלת ישראל באופן ישיר", מציין ברק. "תחושת היציאה מהמשבר שרווחה באירופה ובארה"ב עד לשבועות האחרונים נבעה מהזרמת כספים רבים מאוד לשווקים, בחינם או בעלות אפסית. אולם כל עוד לא תיווצר כתוצאה מההזרמה הזו צמיחה אמיתית, המתבטאת ביצור, בצריכה ובשוק העבודה, המשבר הכלכלי עשוי לשוב ולטפוח על פנינו".

 

את הנבואות לגבי מהלכיו העתידיים של שוק ההון מעדיף ברק להשאיר לאחרים, "שוק ההון הוא שוק של אי וודאות גדולה. כל מי שמתנבא היום עלול לגלות שנבואותיו הופכות למגוחכות בתוך זמן קצר. ניסיון השנים האחרונות מלמד, כי גם החזאים האופטימיים וגם החזאים הפסימיים ניפקו תחזיות אשר בדיעבד תלושות מכל קשר למציאות. הכלכלן האמריקני נוריאל רוביני, אשר נתפש כמי ש'חזה את המשבר הכלכלי' והפך ל'גורו' של משקיעים רבים, טעה בגדול כאשר לא הצליח לחזות את הנסיקה הגדולה של השווקים במהלך שנת 2009, תוך שהוא טוען כי הנה הנה חוזר לו המשבר הגדול". עם זאת מציין ברק, כי בכל מקרה ניתן להעריך שהסיכוי לרווחים משמעותיים בשוק המניות, קטן כיום באופן משמעותי מזה שהיה למי שנכנס לשוק במהלך שנת 2009, עקב העליות החדות של השוק במהלך שנה זו.

 

 

ביניים: בין זיכיונות לרישיונות

 

בחודשים האחרונים הוצאה מהנפטלין היוזמה להסדרתו של שוק השידור המסחרי בשיטה של רישיונות. זאת במקום שיטת הזיכיונות הקיימת היום והמוכרת כל כך לרעה. ההיגיון העומד מאחורי המהלך הוא פשוט, לפתוח את השידור המסחרי לכל מי שרוצה ויכול לשדר. בעבר נטען כי שיטת הזיכיונות נחוצה מאחר והתדרים של השידור הם משאב מוגבל, וכדי שחלוקתו תיעשה בצורה הוגנת יש להעניקו לגורמים משדרים פרטיים בשיטת הזיכיונות. אולם כיום, לאחר פרוץ העידן הדיגיטאלי בו כמות אפיקי השידור היא למעשה בלתי מוגבלת, אין כל צורך במשטר הזיכיונות. לכאורה, ההבדל בין זיכיונות לרישיונות הוא ברור: זיכיון מוענק לזמן מוגבל, הזכיין אינו נחשב הבעלים של הערוץ אלא מפעיל אותו בהתאם לכללים אותם קבעה הרשות, ובתום התקופה יוצאת הפעלת הערוץ למכרז חדש, בו למעשה עומד הזכיין הוותיק בשורה אחת עם מתחרים חדשים. הרישיון לעומת זאת, הוא רכושו של מקבל הרישיון, אשר נחשב לבעליה של התחנה, מפעיל אותה מכוח עצמו ומחויב אך ורק בעמידה בתנאי הרישיון. זמנו של רישיון איננו מוגבל ותנאיו בד"כ קשיחים הרבה פחות מתנאיו של זיכיון.

 

אולם נדמה, כי בעקבות לחציהם של גופים שונים בתוך המערכת, ביניהם ארגוני היוצרים והעיתונאים, פוליטיקאים ו'עסקני תקשורת', הרפורמה המתוכננת בישראל כעת לא תהיה מעבר אמיתי מזיכיונות לרישיונות, אלא תוביל לסוג של מצב ביניים. על פי ההצעה אשר עומדת כיום בפני ועדת הכלכלה של הכנסת, החובות שיוטלו על בעל רישיון לשידורי טלוויזיה  יהיו זהות לאלה החלות כיום על בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה, בכל הנוגע להוצאה שנתית למימון הפקה ורכישה של תכניות המשודרות בערוץ שבו הוא משדר. בנוסף יחויב כל בעל רישיון להקים חברת חדשות ולממן אותה בסכום שיוגדר בחוק, או לרכוש שידורי חדשות מחברה חיצונית בסכום מינימאלי שיקבע בחוק. בנוסף נקבע, כי רישיון לשידורי טלוויזיה יינתן לתקופה של 15 שנה, במהלכן תיערך אחת לחמש שנים בדיקה מקיפה על עמידתו של בעל הרישיון בתנאים שנקבעו לו. בתום 15 השנים רשאית המדינה להאריך את הרשיון ב-15 שנה נוספת, אולם אינה חייבת לעשות כן.

 

גורמים בשוק התקשורת מעריכים, כי החוק החדש נועד למעשה להגן על הגופים המשדרים הנוכחיים ולא על מנת לפתוח את השוק לתחרות, זאת עקב הרף הגבוה המוצב לכניסה לשוק. עם זאת, ד"ר יובל קרניאל מהמרכז הבינתחומי בהרצליה סבור, כי החלת חובות התוכן והחדשות על מחזיקי הרישיונות, על אף שתחסום את כניסתם של שחקנים פוטנציאליים למשחק היא בלתי נמנעת, "האתגר שלנו, כחברה וכרגולאטור של תקשורת, הוא לעשות את המעבר המקצועי הנכון ממשטר של זיכיונות למשטר של רישיונות, בלי לקפח ולהזניח את האינטרסים הציבוריים החיוניים של כולנו בתחום התקשורת האלקטרונית: אתיקה מקצועית, חופש ביטוי, יצירה מקורית ומקומית, גיוון של תכנים, הגנה על קהלים מוגדרים הזקוקים להגנה, הגנת הצרכן ושמירה על החוק".