בשבע 384: היפר בדרן.

הבדרן אושי גרוס מעלה בספרו החדש בהומור וברגישות סוגיות מעולמו של ילד היפר-אקטיבי.

עפרה לקס , כ"ה באדר תש"ע

'אני לא ילד רע!' / אושי גרוס, הוצאת 'מדרשת מעלה חבר', 138 עמודים

 

"אותו הילד עלול להתדרדר לבית הסהר ולגלות שהוא בחברה טובה, עם חברי כנסת" (ע' 64). אמיתות לא פשוטות, בנגיעות מחויכות - זהו תמצית ספרו של גרוס 'אני לא ילד רע!' המהווה ספר המשך ל'אין דבר כזה ילד רע', שהוציא לפני מספר שנים.

ילדותו של גרוס הבדרן היתה רצופה קשיים עלבונות ואכזבות. את האבחון שלו כילד ADHD (הסובל מהפרעת קשב והיפראקטיביות) הוא עבר בגיל מאוד מאוחר, כשאת הצלקות כבר לא היה אפשר למחוק ואת התדמית החברתית כבר היה קשה מאוד לשנות.

גרוס, למזלו, עלה על נתיב השירה והמשחק, שהן נקודות חוזק בלתי מעורערות אצלו. דרך הופעותיו, המתקיימות בכל הארץ, הוא מגלה טפח מעולמו של ילד היפר-אקטיבי. ההופעות הביאו אותו לכתוב את ספרו הקודם, וכעת הוא מוציא ספר המשך, שעומד בזכות עצמו (למרות ההפניות הרבות לספר הקודם) המציג תובנות על ילדים היפר אקטיביים מנקודת מבט מעט אחרת.

ב'אני לא ילד רע!' מציג גרוס בראש כל פרק שאלות שנשאל במהלך הופעות ומשתדל לענות עליהן מנקודת המבט שלו - ילד ADHD שבגר, וגם מנקודת מבטם של אנשי מקצוע אותם שאל על הנושאים המדוברים.

התשובות לא תמיד מקיפות, ובכל הנוגע לשאלות מקצועיות (רטלין כן או לא, למשל) לא בטוח שכדאי שגרוס יהיה המילה האחרונה עבור המתלבטים בתחום. אבל נקודת המבט שלו, החומלת והמכילה, זו שמזדהה עם הילד שאנחנו נוהגים לקרוא לו 'מפריע' או 'מופרע', בהחלט מעשירה ומביאה נופך נוסף להתמודדות עם ילד כזה או אפילו עם אתגרים בחינוך ילדים 'רגילים'.

לעיתים, דווקא חוסר התיוג של גרוס כ'בעל מקצוע' בתחום הטיפולי, עשוי לפתוח את אוזני השומעים, ולרכך עמדות קשיחות. ("את הילד שלי? לאיבחון?")

גרוס מתייחס לשאלות כלליות כמו מה הוא איבחון, מה היא דיסלקציה, מה מרגיש ילד עם ADD או ADHD וגם לשאלות פרטיות כמו 'כיצד ההורים שלך קיבלו אותך'. בכל המקרים התשובות מתובלות בדוגמאות מחייו האישיים, ומשובצות, כאמור, בחיוכים ובלקחים לחיים.

  

כדאי לקרוא, אם לא בשביל הילד שלכם, אז כדי להבין את הילד שמציק לבן שלכם בכיתה.

ofralax@gmail.com