בשבע 384: מספר חזק

עדי גרסיאל , כ"ה באדר תש"ע

"הצילו" זעקה הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות ביום שני השבוע, שהתייחסה לתאונת הדרכים המחרידה בדרום בה ניספו סבתא, אם ושני ילדיה. למחרת המשיך העיתון לעסוק בעמודו הראשון בטרגדיה, עם ציטוט מדברי האב השכול: "אני לא מסוגל לעמוד בשלוש הלוויות..." שתי הכותרות פורטות בעוצמה על מיתרי הרגש. הקורא אמור להיאנח, לצקצק בלשונו ולהיעצב אל ליבו לכמה רגעים, ואז להמשיך הלאה בשגרת יומו.

כותרות 'ידיעות' אלו הן דוגמה אופיינית לריטואל התקשורתי הכמעט קבוע כשמדובר על תאונות דרכים: התמקדות בפן האנושי של הטרגדיה, ועיסוק שולי בשאלה כיצד למנוע את התאונה הבאה. טיפול עיתונאי מוצלח יותר אפשר היה לראות באתר ynet, גם הוא מבית 'ידיעות'. הכתב שחר הזלקורן הישווה את נתוני הרוגי התאונות של המשטרה לאלו של אתר hnn, שמפרסם את שמות ההרוגים בדרכים. התוצאה מפתיעה: בחודשיים האחרונים נתוני המשטרה נמוכים ב-13 הרוגים. הזלקורן לא עצר שם ובדק אחד לאחד את המקרים שבמחלוקת. הוא הגיע למסקנה שהמשטרה נוטה להתעלם מתאונות מחוץ לקו הירוק, ואינה סופרת הרוגים שנפגעו מרכבות או מי שנהרגו בתאונה שהתרחשה בעת אירוע פלילי. באופן זה מצליח משרד התחבורה להציג ירידה במספר ההרוגים בתאונות. אבל מעבר לניגוח הרשויות, יש לעבודת הרגליים הזו פן נוסף, חשוב עוד יותר: כשהנתונים עליהם מסתמכים המשטרה וגופים אחרים (כמו הרשות לבטיחות בדרכים והחברה הלאומית לדרכים - מע"צ) אינם נכונים, אי אפשר להפיק מהם לקחים מועילים ולחסוך חלק מהתאונות הבאות.

אז נכון, לנבירה בנתונים יש בוודאי פחות רייטינג לעומת ציטוטים בלעדיים עם קרובי הנפגעים, ולכותרות רגשניות יש כוח שיכול להניע לפעולה. ובכל זאת אסור לשכוח: העבודה העיתונאית האמיתית כוללת גם עיסוק יבשושי במספרים, שדווקא הוא מוליד לא פעם סיפורים גדולים.