בשבע 385: האופציה הסינית

במקום להתרפס בפני האמריקנים, צריך להמשיך בבנייה ולחזק את הקשרים עם המעצמה העולה במזרח.

דוד אלהרר , ג' בניסן תש"ע

למרבה האירוניה, המשבר הנוכחי בין ישראל לארצות הברית הוא צעד מבורך. חבל רק שראש הממשלה אינו משכיל לנצל את ההזדמנות הזאת שנפלה לידיו כפרי בשל. ההיסטוריה זימנה לבנימין נתניהו בימה נהדרת להישיר מבט כלפי כולי עלמא ולומר בפשטות: כן, בוודאי, אנחנו נבנה 1.600 דירות בירושלים הבירה, ובעזרת השם נבנה עוד ועוד. ובעניין ה'עלבון', אנחנו מוחלים לידידתנו הגדולה אף שהתערבותה הבוטה והגסה עלולה לפגום ביחסים הטובים בינינו. מדינה ידידותית אינה בוחשת בגסות בנעשה במשרד הפנים או השיכון של מדינת-ישראל, ולא בהחלטות עירייה של אחת מעריה.

 

לעתים רחוקות זוכה ראש ממשלה בישראל לתשומת לב עולמית שבה כל מילה שלו מהדהדת הד אדיר ומקבלת משמעות שאי אפשר לחמוק ממנה. זו היתה הזדמנות פז להעביר מסר קצר שיתורגם לכל הלשונות ויינשא בפי קרייני טלוויזיה ורדיו בכל העולם. מסר שיצוטט בעמודים הראשונים של כל העיתונים ויהווה בסיס נפלא לפרשנויות ודיונים ברחבי העולם. הואיל ואני מאמין באמונה שלמה שהזדמנות כזאת יכולה ליפול בימים הקרובים ממש, הנה תרומתו האישית של שמעון החשמונאי לראש הממשלה בנימין נתניהו: "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש זרים מָשָׁלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר נכבשה בעת מן העתים בלא משפט, וכאשר היה לאל ידינו השיבונו אותה לנו".

 

היינו שומעים את זה בספרדית וסינית, בטורקית ובאיטלקית, ברוסית וצרפתית. והודית. ויפנית. אַחְ', "שפתיים יישק משיב דברים נכוחים". אין אמירה מוחצת ממנה. מותר לנו סוף סוף להביע מורת רוח. די, נקעה הנפש! הגיעה העת לנשוך את היד המאכילה אותנו מרורים. אבל ראש הממשלה נבהל ונרתע. התקשורת זיהתה את רגע החולשה וכמו חיה משחרת לטרף היא עטה עליו בשיניים חשופות. ראש הממשלה מתנצל מעומק ליבו על 'התקלה', האמריקנים, מעודדים מן הרפיון תובעים עכשיו שראש הממשלה יתרפס מלוא גופו עם החוטם באדמה. על הברכיים כבר לא מספיק.

 

כאמור, לא יהיה מנוס מעמידה עיקשת על חפירות חיינו. הרגע הזה מוכרח לבוא. הדרישות האמריקניות יעלו ויעלו עד לנקודה שמעבר לה אין למדינת ישראל קיום. זוהי המגמה ורק סומא בארובה לא יבחין בה. או אז ומטבע הדברים החולשה הנרפית ביותר בתוך האיום הקיומי תגלה תעצומות נפש שנכלאו לשווא. לא יהיה מה להפסיד כפי שגם כיום אין מה להפסיד ומשום מה נסתתרה ממנהיגינו התובנה הזאת. במוקדם או במאוחר יכפה עלינו שמעון הצדיק את משנתו – משנתנו.

 

זוהי גם הזדמנות גדולה לשר החוץ אביגדור ליברמן להטביע חותם של תפנית במדיניות החוץ של מדינת-ישראל. המעצמה האמריקנית, תחת נשיאותו של חוסיין, הולכת ומאבדת בהדרגה את ההגמוניה שלה כשלטון-על עולמי. היא טבולה עד צוואר בבעיות מבית והסתבכויותיה בעירק, אפגני-פקיסטן והמזרח התיכון מלבות תבערה אחר תבערה בתוככי מדינות ה- united. התנהגותה בפרשה הישראלית האחרונה מעידה על קוצר-רוח ואפס סובלנות השמורים בדרך-כלל למוחות גדושי טִּרדה. אין שעתה של אמריקה נתונה למהלכי חוץ מורכבים הדורשים סבלנות, תבונה ואורך-רוח.

 

סע לסין, אדוני שר החוץ. קשור עם ההנהגה הסינית קשרים רבים ככל האפשר. פתח שערים ודלתות. הזמֵן את מנהיגיהם. חמם את היחסים בינינו לאמון וכבוד הדדיים. סין משוועת ליידע הישראלי בכל התחומים. אנחנו זקוקים לסין כמעצמה עתידית. הגבר את שיתוף הפעולה המדעי, הכלכלי, התרבותי. את התיירות. הקל על יזמים פרטיים ועל חברות ישראליות במתן עדיפות עליונה לקשרים עם סין. אל תוותר על אמריקה, רוסיה והאיחוד האירופי, אבל שים דגש חזק על סין. חייב להיות מכנה משותף מוצק לשתי התרבויות העתיקות הללו.